בתשובה לדב אנשלוביץ, 15/10/22 7:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל אם בג״צ לא יתיר, אולי יושב ראש הכנסת יוכל פשוט להתעלם ממנו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יושב ראש הכנסת יתעלם ממנו ויתפטר, ואז בגץ יורה לכנסת להתכנס בראשות זקן חברי הכנסת כדי לדון בהסכם, והכול יבוא על מקומו בשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה פרסמה אמש (שלישי) חוות דעת לגבי הליך אישור הסכם הגבול הימי עם לבנון. "אין חובה בדין להביא הסכם מסוג זה לאישור הכנסת. לצד זאת, לאור האופי המיוחד של ההסכם, והקרבה המשמעותית לתאריך הבחירות, הבאת ההסכם לאישור הכנסת היא האפשרות העדיפה והראויה בראי דיני הבחירות, אם כי אין מניעה משפטית לנקוט חלופה של הנחת ההסכם לידיעת הכנסת, למשך תקופה בת שבועיים. ההחלטה באיזו דרך לנקוט [...] צריכה להתקבל על ידי הממשלה במליאתה". א. מעניין, פתאום זה לא רק מותר לקבוע את הגבולות הטריטוריאליים של המדינה בקולותיהם של סמי אבו שחאדה והמשותפת, אלא זו אפילו חובה דמוקרטית קדושה. נראה שתפיסת הדמוקרטיה והחוק של אנשי הימין בישראל היא תועלתנית להפליא. ב. ואפרופו פלאי החדשות, מעניין אם הרשימה המשותפת תאמץ הפעם את עמדת לבנון הרשמית שההסכם טוב ללבנון או את תפיסת תומכי החזבאללה שההסכם הוא ויתור לבנוני על שטח טריטוריאלי שלהם. מה שעוד לא שמענו זה שהרשימה המשותפת תתעניין במה שטוב לישראל. ג. מה לגבי תקדימים? לא בדקתי, אבל נדמה לי שהבאת הרחבות של הגבול הימי לפרלמנט אופיינית דוקא למשטרים דיקטטוריים. ד. הסכם הגבול הימי בין ישראל לקפריסין לדעתי, לא הובא אפילו להחלטת הממשלה אלא נחתם ע"י השר עוזי לנדאו (2010) וזהו. נכון שמדובר בגבול אחר (מים כלכליים ולא גבול טריטוריאלי), אבל לעומת זאת מדובר בהרבה יותר קמ"ר והרבה יותר הכנסות פוטנציאליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפספס, החיזבאללה תומך בהסכם. המתנגדים להסכם הם מתנגדי החיזבאללה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אחזיק זאת נגדך שלא קראת את התגובה שלי בעניין. מי שמובילים את ההסכם מן הצד הלבנוני הם בני בריתו הפוליטיים של נסראללה, הנשיא הנוצרי מישל עאון, רוה"מ הסוני מיקאתי ובפרלמנט נביה ברי השיעי. זה כולא את נסראללה במלכודת המאלצת אותו ללכת גם עם וגם בלי. זהו חלון ההזדמנויות שעליו מדברת ממשלת ישראל. בסוף החודש כהונת הנשיא מסתיימת ואין לדעת אם הנבחרים החדשים יסכימו להסכם כזה או בכלל. מצד אחד, הסכסוך עם ישראל הוא ההצדקה שיש לחזבאללה להיות הגורם האזרחי החמוש היחיד, מה שהופך את המפלגה הבינונית הזו לכנופיית טרור השולטת באזרחי לבנון באיומי נשק. לכן חזבאללה נוקט במדיניות עקבית של שימור כל מוקדי הסכסוך עם ישראל (נאקורה, שבעא, ראג'ר). גם איראן ורוסיה המספקים לחזבאללה נשק ומימון, מתנגדים מאד להסכם הזה. מצד שני קשה לנסראללה להסתבך עם שותפיו, מה שעשוי להתנקם בחזבאללה בחזית הפוליטיקה הפנימית בלבנון (למשל בבחירות). לכן נסראללה מצד אחד בפומבי עומד מן הצד ("זה עניין של הממשלה, לא של החזבאללה"), אבל מאחורי הקלעים מנסה להכשיל את העסקה. מנין לדעתך באו ההסתייגויות הלבנוניות? לאחר שנודע על הסכמת הלבנונים, נסראללה התבטא שקודם כל צריך לחתום על ההסכם ו"מחר יהיה יום חדש". אני מפרש זאת כאיום. אולי אני טועה. לא חסרים שונאי ישראל גם בין אויביו של נסראללה (המקוים שהתלקחות בין ישראל לחזבאללה, תעשה עבורם את מה שהם לא יכולים לעשות לחזבאללה). ובודאי אפשר למצוא התנגדויות להסכם מן האופוזיציה לממשלה. אבל, באוירת המשבר הכלכלי בלבנון, הגורם הפוליטי המשמעותי היחיד המעז לדבר נגד הם החזבאללה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |