בתשובה לאפופידס, 09/07/22 19:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קנזס, שנחשבת לרפובליקנית, הצביעה במשאל עם נגד החמרת חוקי ההפלות. כפי שטענתי לעיל, זו הדרך הראויה. אפשר לקוות כי זה סימן לבאות אך יש לזכור כי מדובר במדינה בעלת רוב רפובליקני מוצק בבית הנבחרים, אבל גם כזו שהצביעה עבור ביידן ועבור מושלת דמוקרטית, ועוד קודם לכן היו ההגבלות על הפלות בה מצומצמות מאלו של שכנותיה הרפובליקניות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם בימי לינקולן היתה איזו מדינה דרומית שאוסרת עבדות לטעמך זה היה מוכיח שאין צורך בהתערבות פדרלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדגיש שוב את עמדתי, בתשובה לך ולשוקי: 1. עניין ההפלות, ובוודאי סוגיית העבדות, חשובים בעיניי עד כדי כך שלחוק בנושאים אלו תהיה השפעה מוגבלת על מעשיי. 2. ללא קשר לסוגיות אלו, לאופן בו מתקבלים חוקים ישנו ערך גבוה מאוד בעיני. מדובר בליבת ההסכם הדמוקרטי המאפשר לציבורים שונים לחיות ביחד. 3. כאשר במקום להתפטר ולהפגין עמי, מכפיפים שופטים שהציבור לא בחר בהם את החוק/החוקה שנקבעו ע"י מי שהציבור כן בחר בהם אל אמונותיהם הפרטיות, הם פוגעים באמון הציבור בדמוקרטיה, ביחס הציבור לרשות השופטת, הם מורידים את רמתם העתידית של השופטים (עקב התמרכזות השיקול הפוליטי), הם גורמים למחנאות שמחריפה את הקיטוב בחברה ועוד... 4. ברור שבמקרים קיצוניים, כבדוגמת העבדות שהבאת, חוסר המוסריות של המצב גוברת על כל שיקול אחר - אבל גם אז מדובר בבחירה בדבר רע מאוד שעדיף על משהו שהוא רע באופן קיצוני. באשר להפלות, כפי שציינתי, אני מתלבט בנושא, אבל תמיד עדיף בעיניי מאבק דמוקרטי, כדוגמת זה שאירע עתה בקנזס. זה שהצד שלי ניצח כאן לא מוכיח או מפריך דבר ממה שנאמר כאן. 5. עניין נוסף, שלא ארד עתה לעומקו - מציק לי שאנשים משכילים רבים בסביבתי1, כבר אינם רואים בדמוקרטיה ערך חשוב בפני עצמו. כמעט תמיד ישנו על הפרק עניין, שעבורם השאלה היא האם הדמוקרטיה משרתת אותו או לא2, הרי שיש לנגוס בה לצורכו. 1 חלק משמעותי מחבריי בימין וכל חבריי בשמאל, אבל לא אכנס לזה עתה 2 בפרפראזה על משהו שאמר לי דווקא חבר ימני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף 3 שלך אינו מתאר את המציאות נכוחה. אלה שהציבור כן בחר הם הקובעים את החוקים, ו(כפי שכולנו נראה עוד מעט קט)אם פסיקות השופטים אינן מוצאות חן בעיני המחוקק יש לו דרך לשנות את החוק. לדוגמא, אפילו ב̶ר̶ק̶ וולדרמורט לא היה יכול להרחיב את זכות העמידה לו היה חוק שמגדיר אותה. משונה שדווקא "מחטפים" בנוסח חוק כבוד האדם וחירותו, שהם אבן היסוד לחלק גדול מהחיכוך בין עמך ישראל לפסיקות, מקבלים חסינות, ואפילו פטרידיוטים חסידי ה D9 1 אינם פועלים לביטולם באותה אינטנסיביות בה הם משמיצים את אלה שממונים על הפרשנות והיישום שלו. בדומה לאחדים מחבריך גם אני לא רואה בדמוקרטיה ערך בפני עצמו. בעיני היא בסך הכל כלי שמאפשר מימוש ערכים שחלקם חשובים לי (אגב כך היא מאפשרת גם מימוש ערכים שבעיני לא כדאי לממש, אבל זה מחיר הכרחי). ___________ 1- אותם אמני המטאפורה שגילו לאחרונה שגם כיתת ירי היא מטאפורה נאה. מטאפורה? ראה הוזהרת: אתה ולא אחר נמצא במרכז המטרה! (לאלה שזקוקים להסבר, ראו את שם החיבה שנתתי לאותו נמען) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרגמטיסט - אדם שמזהה פרגמטיזם בצד השני וחותר להשתמש בו. שמרן - לא מזהה, לא משתמש. ------------ מה המסקנה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לעיל לארה"ב. בישראל המצב הוא החמור מבין המדינות הדמוקרטיות1. כאן לא עומדת לנציגי הציבור זכותם הבסיסית של שולחיהם לתקן את "חקיקת" הרשות השופטת. כך היה בפסק דין אפרופים, כך קרה בפסיקות החוזרות בנושא עזמי בשארה ובמקרים רבים בהם בית המשפט פסל חוקים, התעלם מאחרים או הזהיר שיעשה כן אילו יחוקקו. אלו כמובן טענות הדורשות דוגמאות והסבר נוסף, שכן לגדולים ממני יש כאן טענות נגד, שהן כמעט נכונות... אך זה דורש פנאי החורג בהרבה משלי. באשר ליחסך לדמוקרטיה, אם בשר מבשרה של האליטה מוכן להשליך כלאחר יד את חירותו, אין לפרולטרים שכמותי אלא לנהוג כבני המן ולהיתלות באילנות גבוהים: "אין לאדם דאגה טורדנית יותר מאשר למצוא למי למסור במהירות את מתנת־החירות, שעמה נולד היצור האומלל" - פיודור דוסטויבסקי, האחים קרמזוב 1 בניגוד לדו"ח השוואתי שפורסם ע"י המכון לדמוקרטיה, שהתברר כמאוד חלקי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נבחרי הציבור נמנעים כבר שנים מחוק יסוד החקיקה. עד שיעשו כן, מספיק רוב לא גדול במיוחד לתיקון חוקי יסוד (ויעיד על כך חוק יסוד הממשלה). כנראה שנבחרינו מרוצים מהטלת האחריות על כתפי בית המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עולם המשפט מנדלבליט אחד גדול. מדובר בחבורה אפורה של לבלרים וחצרנים שהממסד הפוליטי משמן באמצעות משכורות גבוהות. כאשר מינו את אפי נווה ליו"ר ועד עורכי הדין ולועדת מינוי השופטים, האם מישהו מכל הפמליה המשפטית בבג"ץ ובפרקליטות גילה לציבור שממנים את החתול לנהל את מפעל השמנת? אני לא יכול שלא להזכר בכינוי "קופים" המקובל בעולם התחתון. ממנים תמורת סכום צנוע, מקורב או קרוב משפחה אביון ל"מנהל" של מועדון ההימורים או מכון העיסוי וכאשר כוחות החוק סוגרים על המוסד, הקוף משלם את ה"מחיר" במקום הבעלים האמיתיים. חה"כ המביאים את המדינה אל סף חורבן בהחלטותיהם המופקרות, מניחים לבתי המשפט ולפרקליטות, להוציא עבורם את הערמונים מן האש ובמקביל מסיתים את צאן מראיתם כנגד מי שנאלץ למנוע את ביצוע ההחלטות האומללות. מה ציפה נתניהו ממנדלבליט? שהוא יכשיר את אורח חייו המושחת והפריבילגי? על מה ולמה מתגוללים נתניהו ושלוחיו על הקונסיליירי שלהם שעשה ככל יכולתו כדי לעזור להם, עד אשר התקרב לתחום הסכנה בו הוא עצמו עובר על החוק? האם כאשר חה"כ מדבר על D9 ופועלים כדי למנות שופטים ע"פ גזעם, כיפותיהם וקרבתם למפלגה ולא ע"פ טוהר מעשיהם יצאו שופטי בג"ץ כדי למנוע התערבות בוטה זו בהפרדת הרשויות? מדינת ישראל, ביותר ויותר תחומים, מדרדרת במורד האין דין ואין דיין ורק בתחום אחד, שופטי העליון מטילים את חיתתם והוע על פעילי המפלגות הפוליטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה התפקיד שלהם. זה התפקיד של העיתונות. והיה מי שהתריע. אבל נווה הוא נציג של לשכת עורכי הדין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט נווה נבחר ליו''ר לשכת עוה''ד בבחירות. זה עוד יותר גרוע. לא סתם ועד אלא מוסד מנדטורי שיש לו כוח שלטוני. אני לא הייתי מצפה ליותר מדי מן העתונות המדורדרת שבאופן ברור בחרה בהצגת כל העמדות על פני הצגת האמת העובדתית. השופטים, לעומתם, לפחות פרנסתם מובטחת ואחת מסיבות הקיום שלהם היא שמירה על החוק. מהם לפחות מצופה להתריע ולהתנגד למינוי אדם כוחני ועברייני לתפקיד כל כך רגיש. תמיד חשדתי שאהרון ברק הלוחם הגדול לעליונות המשפט בילה יותר מדי בהרוארד וייל ולא שם לב איזה ג'ונגל צמח לו בפתח הבית. אני לא מצפה ממנו לבחור במקום העוה''ד שהצביעו. אני כן מצפה ממנו להיות מודע ולהתריע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה צודק בכך שמדובר בויכוח על ליבת ההסכם הדמוקרטי. הבעיה היא שאינך מייצג מהימן של ה"צד השני". ברור לגמרי שהיעד "שלהם" אינו להרחיב את החופש של האזרחים לקבוע את אורח חייהם אלא לאסור על ההפלות באופן גורף בכל מקום. ולכן טענתך נטולת "כנות" במובן הזה. ב. בעניין פסיקת ביה"מ העליון, להבנתי אתה צודק ולא מדובר בהכרעה על זכות ההפלה. במובן הזה, מול תגובות היסטריות ולא לעניין מן הצד שלי, הטענה שלך ראוייה לתגובה המתיחסת אליה ולא לטענות כלליות אחרות. ג. בנקודה זו, תועיל העמקת האנלוגיות להיסטוריה המשפטית של ארה"ב, לפחות בשתי נקודות. אני מבין את טענתך בדבר הקונטקסט של ליבת ההסכם הדמוקרטי, אבל אפשר גם לרדת מסוס מכובד זה לקרקע של מציאות משפטית שגרתית ואפילו קצת פחות מכובדת. יש בארה"ב מחוזות ומדינות שבהן מותרים הימורים ו/או זנות לעומת הרוב בהן לא. עושה רושם שזה לא מפריע במיוחד לקונפדרציה ככלל. מדוע שגם על הפלות לא יחול החופש הזה? ד. האנלוגיה השניה היא עניין קבלת התיקון לחוקה שביטל את העבדות (ה-14 אאל"ט). בסרט היפה שעשה ספילברג (אני חושב) על ההיסטוריה הזו, רואים שהתיקון התקבל בעזרת שחיתות ושוחד שבטאו את המנגנון המעוות של עבודת הקונגרס באותם ימים. התיקון התקבל רק בגלל שהממשל של לינקולן שיחד נציגים דמוקרטיים שהיה ידוע שלא יבחרו שוב ע"י הבטחת משרות במנהל הציבורי לאחר הבחירות. ה. וכעת לטענותיך. אתה טוען שהחלטת רו נ. וייד היתה בלתי חוקית. לדעתי, אתה טועה, אבל גם אם אתה צודק, הנאמר בד' בא לטעון שהצד המשפטי הלגליסטי פחות חשוב מן המשמעות המעשית והאתית של ההחלטה. ו. ניסחת יפה על "ליבת ההסכם הדמוקרטי", אלא שהשמטת, שליבת ההסכם הזה, לפחות אליבא דהצד שלנו, כוללת גם תוכן של "חברה חופשית" (ליברלית) ה"המאפשר לציבורים שונים לחיות ביחד". התוכן הזה הוא שאנו משתדלים להחיל על הציבור מינימום של איסורים ובודאי שלא איסורים שלא לצורך. ז. ה"חברה החופשית" התבטאה אצל ג'פרסון בהצהרה על 3 זכויות האדם שאין לשלול. בימינו ובצד שלי יש לעתים רבות סחיפה לשיח זכויות אוטופי. בכל מקרה נדרשת ליבה כלשהי של חובות וזכויות אזרח, המבטיחה את המיעוטים השונים, מפני עריצות הרוב. ו"כאן" הטענה שלך עצמה נגועה כ"פרי העץ המורעל" שהוא העדר ה"כנות" עליו כתבתי. הדיון בשאלה כאן אינו על חופש הבחירה של הרוב. איש אינו כופה על אזרחי אינדיאנה, מיסורי או טקסס לעשות הפלות. הפעילות של חסידי ה-pro-life, הדירה את רוב מכוני ההפלות מחוץ למדינות הללו. כבר היום אינדיאנה משמשת כספקית שרותי הפלה לשכנותיה קנזס, מיזורי, קנטקי, מישיגן ואפילו טקסס. הדיון הוא על ניסיונם של גורמים קלאריקליים או ריאקציונרים לכפות איסור הפלות על המיעוט החי בקרבם. ומניעת שירותי הפלה בסביבת מגוריו של אדם והעמדת מיני מחסומים חוקיים ובירוקרטיים בפניו, קרובה מספיק לאיסור הפלות. ח. השאלה היא אם כן, האם יש מספיק סיבות טובות, כדי לאסור או להקשות על הפלות בבחינת טובת הכלל. אפשר לחשוב על כמה סיבות טובות לאיסור הפלות וגם מדי פעם צריך להזכיר לצד שלי שהפלות זה לא מרשם לחברה אידיאלית. אבל אם יורשה לי להעיר, העובדה שאתה עצמך מתנגד לחקיקה נגד הפלות, מעידה שבסה"כ הסיבות האלו לא כל כך טובות. ט. כאשר מציבים את ההפלות על הציר בין עבדות לבין הימורים וזנות, מתברר שההפלות קרובות יותר לעבדות מבחינת טובת הכלל של חופש ההפלות. אני חושב שרוב לא מכריע של החברה סבור שהתפוקה נטו של הימורים וזנות חוקיים היא שלילית. לעומת זאת, רוב דומה סבור שבשורה הסופית נגישות להפלות נותנת ערך חיובי נטו לחברה. כמו בשאלה של חופש מעבדות, יש בחופש ההפלה מספיק ערך חיובי אובייקטיבי כדי להצדיק אכיפתו גם ברמה המקומית. י. אחת התפוקות העיקריות של התיקון רו נ. וייד היתה במזעור הקונפליקט סביב ההפלות. התיקון הזה אמר למתנגדי ההפלות שאם הם רוצים למנוע הפלות משכניהם, הם צריכים לשכנע את רוב אזרחי ארה"ב שההפלות הן פסולות ולא לפוצץ מכוני הפלה בשכונות מצוקה או לנסות להערים קשיים בפני נשים דלות-אמצעים באמצעות פוליטיקה מקומית. לעומת זאת, ביטול הפסיקה הזו, לענ"ד רק יעצים את הקונפליקט. מתנגדי ההפלות, שעשויים לגלות שאפילו ברמה המקומית, אין תמיכה בעמדתם (כפי שקרה באינדיאנה), הרי לא יניחו לעניין. הם יחפשו דרכים לגיטימיות יותר או פחות כדי להשיג את שלהם. בין אם יהיה זה בהטרדה עקבית של מכוני ההפלה ובין אם יהיה זה באמצעות חיפוש הזדמנויות פוליטיות לחקיקה מקומית. התוצאה תהיה גם "טרנספר" בין המדינות השונות וגם העמקת השסע הקיים בין הצדדים. כאשר המדינות השונות יסתדרו לפי קו השסע, באחד הימים תשאל השאלה מה הטעם בברית בין פדרציות הנבדלות כל כך בהרכב אוכלוסייתן ובערכיהן. כ. יש לנו אנלוגיה יפה כאן בבית. אנשים ליברלים רבים יסתייגו במישרין או בעקיפין מכפיית התנועה החופשית על הרוב הדתי-מסורתי המקומי. עובדה זו תמכה והמריצה פשרות שהושגו בין הרוב החילוני למיעוט הדתי שאפשרו איסורי תנועה בשבת באיזורים דתיים. התוצאה לאורך זמן היתה כפולה. תופעות כמו הגירת החילוניים מירושליים והתחרדותה, תוך יצירת מושגים כמו הבועה התל-אביבית וכו', בצד מעבר של קבוצות אוכלוסייה (המסורתיים) שבעבר תמכו בחילוניים אל הצד שמביא תוצאות ומוכיח עצמו כחזק יותר (הצד הדתי). ל. לכאורה, הפשרה על התחבורה בשבת, נתמכה ע"י הערך של "לאפשר לציבורים שונים לחיות ביחד" כפי שהבין אותו הציבור הליברלי. למעשה, ההתפשרות על זכותו של המיעוט לנוע בשבת גם בניגוד לרצונו של הרוב המקומי, גרמה לכרסום כוחו של הרוב החילוני שהולך והופך למיעוט החדש. מ. מה שאתה רואה כ"נגיסה בערך של דמוקרטיה" נראה בעיניי כמשהו אחר. זוהי ההכרה שהציבור לא בהכרח מתפלג ע"פ ערכים כמו חופש הדת או חופש ההפלה. יש בציבור חלק לא מבוטל הנוטה מטבעו בכיוון הרוח הנושבת. במילים אחרות, דמוקרטיה אמיתית ויציבה לא יכולה לסמוך על תמיכתו הרגעית של הרוב. זו אינה תגלית חדשה. זה היה בדיוק הרציונל שהביא את מונטסקייה למבנה של איזונים ובלמים ולמבנה המיוחד של הרשות השיפוטית. נ. זה לא נכון שהרשות השופטת אינה נבחרת ע"י הציבור. היא כן. היא רק נבחרת בדרך אחרת, שנועדה להבטיח יציבות והמשכיות של שלטון החוק. המטרה של בחירת השופטים באופן שאינו מנסה לדייק את נטיית הציבור לזמן הבחירה, היא למנוע שינויים של החוק ע"פ נטיות לב מזדמנות של רוב קוניקטוראלי ולהכניס לחוק אלמנטים שלא יזכו לתמיכה ציבורית עקבית כמו זכויות המיעוטים והשיוויון בפני החוק. ס. מה שאתה רואה כחיזוק הדמוקרטיה (של הרוב), אני רואה כמהלך המערער אותה ומטה אותה לכיוונים של חוסר יציבות, חוסר הגינות, עריצות הרוב וסיכול האפשרות של ציבורים שונים להתקיים יחד בחברה שאינה מתנהלת ע"פ "כל דאלים גבר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לנקודה י., כתבת:"התיקון הזה אמר למתנגדי ההפלות שאם הם רוצים למנוע הפלות משכניהם, הם צריכים לשכנע את רוב אזרחי ארה"ב שההפלות הן פסולות ולא לפוצץ מכוני הפלה בשכונות מצוקה או לנסות להערים קשיים בפני נשים דלות-אמצעים..." נדמה לי שלפחות עבור חלק מן המתנגדים, האופן בו התקבלה ההחלטה נתפס כשבירה של הכללים הדמוקרטיים; בבחינת: אם תומכי ההפלות בבית המשפט מסוגלים לגזור מן הכתוב בחוקה האמריקאית את תמיכת כותביה בהפלות ולכפות את עמדתם זאת על הציבור, ללא כל סמכות, אזי כל תעלול פולמוסי יהיה כשיר בעינהם למטרה זו, יהיו החוק והרוב אשר יהיו. ומאחר והם מרוקנים את החוקים ממהותם - הסכמות מחייבות הנוצרות במסגרת הכללים הדמוקרטיים, התשובה יכולה להיות רק כוחנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... אבל גם כזו שהצביעה עבור ביידן..." קנזס, כמובן, לא הצביעה עבור ביידן (הדמוקרטי האחרון שקנזס הצביעה לו היה ג'ונסון ב-1964, ולפניו רוזוולט ב-1936). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |