בתשובה לאריק, 12/07/22 14:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב שההבחנה שאתה מציע בין "תאולוגי" ל-"מיתי" מתיישבת עם המובן המוקבל למונחים כפי שאני מכירם, ולעניין תוכנה - אני לא חושב שהיא מחזיקה מים: המעבר בין המיתולוגיה לפילוסופיה (ואז למדעי-הטבע) לא היה חד1, ובראשית א' נראה לי כמו סיפור קוסומוגני2 סטנדרטי למדי לתקופתו. כמוהו אפשר למצוא למשל אצל היוונים: גם בסיפורים מיתולוגיים טהורים וגם אצל הפילוסופים הקדם-סוקרטים (שמדגימים שההבחנה בין "פילוסופיה" ל-"מיתולוגיה" יכולה להיות מטושטשת מאד). 1 למרבה המבוכה של המין-האנושי, אני בספק אם אפילו אפשר לומר שהוא הושלם. 2 קוסמוגניה - היום מילה המתאר תחום מכובד ומדעי לעילא - שמשה קודם לתיאור מיתוסי בריאה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
'בראשית א' נראה לי כמו סיפור קוסומוגני סטנדרטי למדי לתקופתו' ------ 'נראה לי שהעיונים האלה מראים עד כמה אין זה מתקבל על הדעת לדבר על האופי המיתי או הקדם-לוגי של המחשבה המקראית. תיאור העולם בפרק הראשון של המקרא אינו שונה מהותית מתאורים פילוסופיים; התיאור הזה מושתת על הבחנות ברורות שנגישות לנו כשם שהיו נגישות למחבר המקראי, על כן יש ביכולתנו להבינו ; ההבחנות האלה נגישות לאדם כאדם. אנו יכולים להבין על נקלה מדוע אנו מוצאים משהו מהסוג הזה במקרא. תיאור הבריאה של העולם, או באופן כולל יותר קוסמוגוניה, מניח בהכרח ביטוי מפורט של העולם, של כל העולם, של הקוסמוס. כלומר – קוסמולוגיה. הביאור המקראי של הבריאה מבוסס על קוסמולוגיה. כל הדברים הנבראים שמוזכרים במקרא נגישים לאדם כאדם, בלי להתחשב בהבדלים של אקלים, מוצא, דת, או כל דבר אחר. מישהו יכול לומר: נכון מאוד, כולנו יודעים מהם שמש, ירח, כוכבים, פירות וצמחים; אולם מה בדבר האור שנבדל מהשמש ? מי מכיר את הדבר הזה ? אבל האין אנו מכירים כולנו מהניסיון היומיומי אור שאינו נובע מהשמש? כוונתי לברק. אולי יש קשר בין מה שהמקרא אומר על האור, ובין ההבנה המקראית של הברק. המקרא מתחיל מהעולם כמו שהוא מוכר לנו, כמו שהיה מוכר, וכמו שתמיד יהיה מוכר לאדם לפני כל הסבר מיתי או מדעי.' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן גם אש מפיצה אור, והשמועות טוענות שגם גחליליות עושות זאת. סביר שסיפורי בריאה באשר הם יתייחסו בעיקר, אם לא רק, לעולם המוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וסבירות זאת סותרת את פעולות הבריאה בשלב/היום הרביעי שעניינו - בריאת השמש שהקדים את עולם הצומח. אפשר גם להניח שהתנ"ך 1 הוא אוסף 'זכרונות של היסטוריות עתיקות' או כלשונו של שטראוס ' זכרונות של זכרונות'. זכרונות של זכרונות אינן בגדר בדיה ולמצער הם סוג של 'הרהורים על החוויות הראשוניות'. 1 הספרים המקבילים בספרות היוונית לראשית תקופת התנ"ך כדוגמת תאוגוניה [ויקיפדיה] לא ברי השוואה מול התנך וזאת כי התנך אינו ספר. התנך לכל היותר הוא אוסף ספרים אלמוניים, חסרי שם, ייחוס מוכח, קרדיט, מאומה ממה שאמור לאפיין ספר. מה גם שאוסף 'הספרים' הללו סותר את עצמו ומכאן הפרשנות המסורתית שאין מוקדם ואין מאוחר בתורה [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברורה הסתירה. למה שהכותב מלפני 3000 שנה ידע שהשמש אמורה לבוא לפני הצומח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראיית אותו גולש מלפני 3000 שנים, אני מניח שהוא מבין שעולם הצמח לא יכול להתקיים לתקופות ארוכות ללא שמש וזאת מבלי להבין למה באמת זה בלתי אפשרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא לא התקיים תקופות ארוכות ללא שמש, הוא התקיים יומיים. מיום שני עד יום רביעי. כמו שכל חקלאי יודע, אחרי שזרעת זרעים באדמה וסיפקת להם מים, יקחו להם כמה ימים לפחות עד שיזדקקו לאור השמש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם האולטרה אורתודוקסיה תסכים איתי שהימים - במובן 'מסלול השמש', הם בבחינת האנשה מעליבה לאלוהים 1. אני מניח שאלוהים לא צריך יום עבודה שלם כדי לברוא את הקוביות שלו. "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה" (תהילים צ, ד). ----- 1 וזה לא סותר. 'המגמה היסודית הפועלת באומתנו ובגילויי אמונתה לאורך הדורות היא של צמצום הקדושה שמן הטבע והעתקת מוקד פעילותה לתחומי האדם ולמוסדותיו.' תגובה 749908 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר בין אורתודוקסיה כל שהיא דהיום, אולטרה, היפר או ג'יגה, לכוונתו של כותב הטקסט לפני 2500 שנה, יותר רופף מהקשר בין שני פוטונים שנפלטו מאיזה גלקסיה רחוקה רחוקה אז והגיעו אלינו עכשיו. כמו שגם עומר אמר - הטקסט כפשוטו הוא בדיוק מה שהוא, ומה שסביר ביותר שהיה מקובל על הכותב באותו זמן. פרשנות הארכת הימים לעידנים כדי להתאימה לקוסמולוגיה הידועה בזמננו היא פרשנות מאד מאד מאוחרת לטקסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר תגובתך : 'הטקסט כפשוטו הוא בדיוק מה שהוא, ומה שסביר ביותר שהיה מקובל על הכותב באותו זמן' - לא חושב שכך הייתי מנסח את חלוקת עבודתו של האלוהים בבריאת העולם. ואם הטקסט מאפיין תבניות אחרות של סדרות 7 וכיוצ' , אז ברור שזאת לא כוונת כותב הטקסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתילתילון הזה עסק בענין המאד קונקרטי של בריאת השמש יומיים אחרי תחילת הצמחים, ולמה זה לא סותר את הסדר הטבעי של הדברים כפשוטו. זה היה העיקר, ולא משפט כללי ש(כמו שאני רואה מתגובתך) אפשר לקחת אותו לאיזה כיוון שרוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמן שאני מנסה לזקזק מהפתילון הוא בבחינת ההבנה האם ישנו זיכרון כלשהו לכותב שבו הוא רואה את עולם הצומח מקדים את השמש. אגב ביום ולא יומיים,אבל לא זה העיקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ומדובר בכותב שמאמין בבריאה כל יכולה, דה פקטו יש מאין (וזכרון של הבריאה כמובן אין לו בדיוק כמו שלנו אין זכרון מהמפץ הגדול), אזי ברירת המחדל היא להניח שמבחינתו אין בעיה לברוא שתיל ואז לברוא מים שישקו אותו ואז לברוא שמש שתאיר אותו. נראה שאתה מנסה כל הזמן לרבע את המעגל ולדחוק את הסיפור המקראי לפרשנות מודרנית שלפיה בראשית פרק א' הוא תיאור אלגורי של התפתחות היקום וכדור הארץ *כפי שאנחנו מכירים היום*. מאחר ולכותב המקראי לא היה מושג ירוק לגבי התפתחות כדור הארץ (שלא לומר לגבי המושג 'כדור הארץ'), אז הנסיון לייחס לו כזה הוא מופרך מיסודו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא מסכים עם 'ברירת המחדל' כפי שאתה מציב אותה מול טקסטים שאתה עצמך - ורבים וטובים - מתקשה לפענח אותם ומנהל איתם ועליהם מחשבה נוספת מעבר למחשבות של יום חולין. 2. אני כן יודע שעיקרון המחקר ההיסטורי-ביקורתי על המקרא הוא 'ברירת המחדל' למי שמבקש לערער על עצם רעיון ההתגלות.אבל הערעור המתבקש לא אמור גם לערער מחשבות שמבקשות לראות בתיאור הבריאה משהו שהוא יותר היסטורי/פילוסופי ולא מיתי. תיוג טקסטים כ'מיתיים' כברירת מחדל על כל טקסט מקראי הוא הפוך מהרעיון של ערעור ההתגלות. 3. אני כמובן מצדד בגישתו של שטראוס בעניין ואני גם מסכים אותו שהתיוג הזה הוא תוצאה ישירה מרוח ההיסטוריציזם וניוון המחשבה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |