|
למקרה של גנץ התייחסתי בתגובה 749661 וכל שאני יכול לעשות הוא רק לחזור על מה שכתבתי שם. מקרה שרון הוא אכן מקרה דומה, ואולי אפילו חמור ממנו בגלל אי ההפיכות במהלך שעשה. קלונו של שרון במקומו מונח. אשר לבגין ורבין, פה אני לא מסכים אתך. רבין עמד בראש מפלגה שמאלית שדגלה בנסיגות בהסכם עם הפלשתינים. במפלגתו זו היו גם דמויות מרכזיות כמו פרס וביילין. הבוחרים הכירו את העמדות האלה כמו את עמדותיהם של האישים האלה, ולכן לא דובר כאן באיזה היפוך ב 180 מעלות. לדעתי, היה בכל זאת נכון לעשות טרם מהלך משמעותי כהסכמי אוסלו משאל עם, אבל זה כבר סיפור אחר. ובגין, אכן ביצע נסיגה בניגוד להצהרות שהצהיר קודם הבחירות. אבל צריך לזכור שהוא עשה זאת בעקבות אירוע מהפכני: במצרים, שהייתה החזקה באויבותינו נמצא מנהיג שהיה מוכן לעשות עמנו שלום. במקרה הזה הייתי מוותר אפילו על משאל עם, כי היה ברור שיש רוב גדול גם בקרב מצביעי הליכוד למהלך הזה1, ומשאל כזה היה בו רק עניין פורמלי.
1 אני לה הייתי כלול ברוב הזה. התנגדתי לוויתור על סיני, וגם היום לא שיניתי את דעתי.
|
|