בתשובה לאריק, 01/05/22 21:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אני מתנדב לשעתיים פעם בשבוע עם תלמידי חט"ב למפגש שמטרתו סיוע בלימודי המתמטיקה. ב. אני חושב שבעיקרון אני פחות "רחום" ממך כלפי המורים ככלל. לכן, הייתי רוצה לומר: עבודת המורים קשה מאד ואני ממש לא מציע לאפאחד להיות הראשון שיידה בהם אבן. ממש לצנינים בעיניי, הקריאה לפטר מורים, כאילו גדודים של מורים מצטיינים מחכים בתור להחליף אותם. אני ממש נזהר לא לפגוע באבירי החינוך הביתי, אבל גם אם נקבל ונאמין בהישגיו החינוכיים של המורה הביתי, זה עדיין לא ישכנע אותי שהוא יכול להצליח כמורה בכיתה של 30-40 ילדים שובבים ומתפזרים לכל עבר או שהוא כשיר לשפוט ולפטר מורים מן השורה. לגבי הצלחות החינוך הביתי אני ממש ספקן. נכון שבעבר ההיסטורי הרחוק, כל החינוך היה ביתי, אבל המחנכים אז היו מקצוענים בתחום שלימדו ולא חובבנים ה"מתגלחים" על זקן ילדיהם. החינוך ה"תעשייתי" החל מן המאה ה-18 הגיע להישגים חינוכיים וחברתיים גדולים. זה שכרגע יש משבר חינוכי בכל העולם, לא אומר שחינוך ביתי עדיף על החינוך הממלכתי. זה אולי נכון לילדים מסוימים. לילדים ומשפחות אחרות, גם אם זה בכלל אפשרי, זה עשוי להיות מתכון לכישלון הורי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא היית קשוב למה שקראת למעלה ואתה סתם יורה חצים לכל הכיוונים. 1) אין בדיון הזה *שום* אבירי חינוך ביתי ואין לי מושג מאיפה הקרצת את איש הקש הזה. אפילו לא היה פה ״אביר״ אחד כזה. היחידי בדיון הזה שאמר שהמקרה האישי/ספציפי שלו הוא חינוך ביתי היה אני ואמרתי מפורשות שחינוך ביתי הוא *לא* פתרון מערכתי ו*לא* יכול להיות כזה (כאילו דה?!). 2) אין אבירי חינוך ביתי שהיתה להם קריאה לפטר מורים בדיון הזה ולא הבנתי איך הדבקת את שני הדברים הללו זה לזה. (אני דווקא דיברתי כנגד הריאליות של הסנטימנט של פיטורי מורים ונימקתי למה). 3) אף אחד לא אמר בדיון זה שחינוך ביתי עדיף על החינוך הממלכתי. הוא אוזכר בהערת רגל רק לצורך שיתוף באיזו בדיחה/אנקדוטה ולא היה בכלל טיעון לשום דבר. 4) איך אתה מודד כישלון הורי? אחוז זכאים לתעודת בגרות? מעמד סוציו אקונומי? מדד אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאתה צודק בתגובתך וחברתי כמה דברים שלא היו קשורים. אבל עדיין אנו צריכים להיות מאד זהירים בכבודם של מורי ישראל שעושים עבודה מאד קשה ולא מערכת מספיק. כפי שכתבת חינוך ביתי, הוא אולי אינדיקציה של בעיות בחינוך הממלכתי,אבל הוא רחוק מלהיות אלטרנטיבה קבילה לרוב מוחלט של ההורים. כישלון הורי בהקשר של חינוך ביתי, עשוי להיות למשל כאשר החינוך הביתי הוא מסווה להרמת ידיים בנוסח ''שיעשה מה שהוא רוצה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״אבל עדיין אנו צריכים להיות מאד זהירים בכבודם של מורי ישראל שעושים עבודה מאד קשה ולא מערכת מספיק״ על כך אנחנו מסכימים. כאמור, אני הייתי הצד בדיון שטען שהדרישה לפטר מורים שלא עומדים בסטנדרטים היא לא הדרך. לגבי הכישלון ההורי: חינוך ביתי הוא בפיקוח משרד החינוך ויש תוכנית לימודים מסודרת עם ספרים, שיעורי בית וחומר לימוד מסודר (והוא גם כולל התארגנות של הורים לפעילויות נוספות/חברתיות, עם מסגרות/חוגים שונים ופעילויות משותפות של הילדים). הרבה יותר קל ופרודקטיבי (וטוב) להשקיע בתוכנית לימודים מעשירה ומסודרת לילד מאשר לעשות הכל בכאילו ולנקוט אחר כך בגישה של ״נו שיעשה מה שהוא רוצה״ ואז לשקר ולטייח בראיונות מול פקחי משרד החינוך שמדברים עם ההורים, מדברים עם הילדים וגם מגיעים לביקורי בית כדי לשאול המון שאלות על ההתנהלות ועל איך כולם מרגישים עם הסידור. כדי לצלוח ראיונות כאלה בזמן שבשיגרה אומרים ״שיעשה מה שהוא רוצה״ צריך ללמד את הילד איך לשקר בצורה אמינה ואיך להמציא סיפורי אלף לילה ולילה על תוכנית הלימודים שלו. נראה לי שיותר קל להשקיע את הזמן בללמד אותו גיאומטריה. הורים מוזרים שינקטו בגישה של ״אי חינוך״, סביר להניח שלא יקבלו אישורים (שצריך לדרוש כל שנה מחדש) ממשרד החינוך והילד שלהם יצטרך לחזור לבית הספר על פי חוק חינוך חובה. ילד שמקבל אישור לחינוך ביתי הוא לא גרייסטוק. אתה מדבר על אי חינוך וזה אכן כישלון הורי ממדרגה ראשונה. מעולם לא פגשתי את אותם אבירי אי חינוך ילדים. מעניין איך הם נראים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור: נראה לי שאתה קצת שבוי במיסקונספציות ושהתמונה המוטעת שעולה לך לראש היא זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אין לי אלא להודות שיתכן שאתה צודק. מניסיוני, בעברי הרחוק כמורה במערכת החינוך הממלכתי, נתקלתי בפקחי משרד החינוך לא יותר מפעמיים ובלשון המעטה לא התרשמתי. אם יש להם מספיק כ"א וזמן ל"הטריד" את הורי החינוך הביתי", אני יכול להבין מדוע הדבר הזה נדיר כל כך. עדיף כבר להסתכן עם מערכת החינוך הבית-ספרית :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שלשיטתך ממש צריך להזהר בכבודם של המורים אבל ברגע שמגיעים לדון על פקחי משרד החינוך, אפשר חופשי ללכלך ולזלזל. אשתדל לא להיפגש עם מישהו שהיה גם מורה וגם פקח בשלבים שונים של הקריירה שלו, כי אני ממש לא אדע איך להתנהג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה קצת מחמיר איתי. אני חש צורך להסביר א. ''ללכלך ולזלזל'' - אמרתי שלא התרשמתי. ובכל אופן, לא מפי הם חיים. ב. אני נזהר בכבודם של המורים, לא מפני שהם טובים כפי שכתבו אחרים כאן. יש הרבה מקום לשיפור. אני נזהר בכבודם מפני ש ג. הם עושים עבודה קשה ולא מספיק מוערכת. אין הרבה שיכולים וששים להחליף אותם. ד. אני יכול להבין שאת מה שאיני אוהב ואיני מעריך בהם המערכת טפחה ותגמלה לאורך זמן והרחיקה מן השורות כל מי שלא היה כך. ה. אמשול לך משל. אני רואה עצמי נעלה וראוי על פני אזרחים חרדיים ואחרים שלא שרתו בצה''ל. הרבה שנים לא חשבתי כך. שירותי הצבאי היה צנוע במיוחד וקשה להגיד שתרמתי תרומה ייחודית ונבדלת לביטחון המדינה. לא הייתי קצין בכיר ולא קצין בכלל ואיני נבדל ממיליונים שתרמו כמוני ויותר. ברבות הימים הבנתי שדווקא בשל כך אני ראוי יותר. לתפקידי הקצונה הבכירה, לבכירי הטכנולוגיה ואבירי הטיס והשיט, אני רואה הרבה מאד מתנדבים שהיו שמחים להיות במקומם. לטאטא מגרשים, לנקות מחראות ולשמור על הגדרות בלילות אינסוף, איני רואה את המוני המתנדבים להחליפני. זה מה שעושה אותי למי שמילא את חובתו ואת האחרים לא. זה גם מה שמרתיח אותי כאשר האחרים מבקרים אותי על חוסר פטריוטיות ומזלזלים בתרומתי האזרחית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |