בתשובה להפונז, 29/04/22 14:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הרחבת העולם התרבותי היא המטרה של הלומדים, אז על אחת כמה וכמה זה מה שיעשו לימודים באוניברסיטה, לא? אני חושב שיש כאן כמה בעיות: - "אחד בפה ואחד בלב" - אנחנו מצפים מהתלמידים ציפיות שהמבוגרים לא מעוניינים לעמוד בהן. - "מטרות מעורפלות" - אני חושב שהרחבת העולם התרבותי היא מטרה טובה. אני לא יודע איך להגדיר אותה או להגיע אליה. אני חושב שיש לי כמה שותפים במשרד החינוך. היום הבת שלי הכינה את "העבודה המשמעותית" לבגרות בספרות. היא כתבה יומן קריאה. חלק נוסף היה רפלקציה, מה הרגישה ולמה במהלך העבודה. כפי שמתואר על ידי התלמידים (וכנראה גם המורים): "פה תשקרי ותאמרי כמה למדת ונהנת". גולת הכותרת היא עבודת יצירה בו בנתה פסלון/מבנה בהשראת הספר. נשגב מבינתי מה משמעותי ב"עבודה המשמעותית" או כיצד היא תורמת להרחבת עולם התרבותי. וזו האלטרנטיבה אחרי הרפורמה הקודמת של המערכת, שנועדה להיות טובה יותר מבחינה על שירי ביאליק. - באין קנון, אפשר למצער להיות ליברלים. יש מקצועות שהנימוק להם תועלתני. לגבי היתר, מכיוון שאנחנו לא מצליחים להסכים על קנון תרבותי או ללמד אותו כראוי, אפשר ללכת לגישה הדמוקרטית. ילמדו התלמידים מה שמעניין אותם, האחריות לתרומה תהיה שלהם ושל ההורים ולא של משרד החינוך שכושל בתפקידו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי האוניברסיטה - א. וואטאבאוטיזם זה לא טיעון משכנע ו-ב. יש סדר גודל יותר תלמידים בבתי הספר מאשר באוניברסיטה. זה המקום להעתיר מטענים תרבותיים, הומניים ו-רחמנא לצלן - ערכיים על מיליוני תלמידים. לגבי הציפיות - רוב ה'מבוגרים' הם כאלה שעמדו בזמנם בגבורה בלימודים תיכוניים עם בגרויות מגוונות. ההנחה שילדינו לא מסוגלים לזה נראית לי כמו הורות לא מיטבית. אני מראש נגד ה'עבודות' למיניהן, שגם עליהן נתלית הרפורמה הנוכחית, אז זה טיעון שתומך במה שאמרתי. הקנון או לא נשמע לי כמו איש קש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו את התגובות החדשות בפתיל. נראה שרוב הכותבים אומרים דברים דומים ועדיין לא מסכימים. אנסה להראות את נקודות ההסכמה בין שנינו. אני מסכים שהיה כדאי להעתיר מטענים בבית הספר. לגבי העדר הקנון, אני חושב שהוא משמעותי אבל זה אכן דיון צד. לגבי העבודות, אנחנו גם מסכימים. לגבי היכולת של התלמידים, ושכדאי לא להנמיך ציפיות, אני ממש מסכים. לגבי האוניברסיטה, התכוונתי לכך באופן של להערכת העדפות לא "וואטאבאוטיזם". כלומר, אנשים המבוגרים מהתיכוניסטים בשנים בודדות לא הולכים ללמוד מדעי הרוח. ההתייחסות לקריאה וספריות באה מכיוון שאכן לבחירת מקצוע יש סיבות והשלכות נוספות. אנחנו מסכימים כאן? מה הנקודות בהן אנחנו לא מסכימים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאנחנו לא מסכימים על כך ש(לשיטתי) א. חינוך הומני בבית ספר הוא ראוי ורצוי, ואי לכך רפורמות להקטנתו או ביטולו איננו רצוי, גם אם לפני הרפורמה המצב לא מיטבי. ב. ביטול בחינת הבגרות בנושא כלשהו גוררת באופן בלתי נמנע לצמצום דרסטי במשאבים שיקדישו לו המורים והתלמידים, ולכן מביא להקטנתו או הורדתו דה פקטו של הנושא הזה מתוכנית הלימודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מיקדת מצויין. אני אכן חושב שחינוך הומני, כמו שמערכת החינוך הישראלית יכולה לספק, יהיה לא ראוי או רצוי. בגלל זה הייתי מעביר אותו לבחירה. אגב, אני חושב שגם מתמטיקה צריכה לעבור לבחירה אבל זה לא באמת שקול כי היא תנאי סף לחלק ניכר מהמקצועות האקדמים. לגבי ב' אני מסכים איתך. הרפורמה נראת כמו ביטול המקצועית ההומנים עם פחדנות להודות בזה. אתה מרוצה מהחינוך ההומני היום במערכת החינוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שקודם כתבתי בזכות ביטול הבגרות במקצועות ההומניים וגם ביטול עבודות חובה, אני רואה צורך להבהיר שאני גם בעד ביטול לימודי מתמטיקה כחובה, או כמשהו שבפני עצמו נותן יתרון בקבלה לאוניברסיטה. אפילו הייתי מתחיל מזה, לפני הטיפול בהומניים; כשהבגרות תאבד מכוחה המאיים, גם תרד התחרות שמאיימת לצמצם את הלימודים ההומניים בפועל בהיעדר בגרות. יפעילו האוניברסיטאות כלי מיון שלהן, ויפסיקו להחריב את החינוך. בכיתות הנמוכות קריטי ללמד את מיומנויות היסוד בחשבון, אבל אני לא רואה ערך רב במה שלמדתי לבגרות חמש יחידות במתמטיקה, באופן שבו למדתי אותו. במערכת חינוך טובה יותר הלימודים ההומניים חשובים יותר ממתמטיקה. (יחד עם מתמטיקה, גם פיזיקה, באופן שבו לומדים אותה היום בתיכון. אבל מדעים באופן כללי הייתי מאוד רוצה שיקבלו דגש, כמובן עם דגש על המתודה ופחות על הפרטים הטכניים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד מינימליזציה של הבגרויות והוספת בחירה. גם אני לא חושב שמתמטיקה צריכה להיות חובה. אני חושב שזה לא שקול כי בלי בסיס של מתמטיקה, כל מקצועות ה STEM וכנראה גם רבים אחרים חסומים. אני מעריך שעניין הקבלה לאוניברסיטה יהפוך פחות משמעותי עם הזמן. יש היום הרבה מוסדות לימוד והיכולת ללמד מרחוק הופכת את מגבלת גודל הכיתה לפחות משמעותית. כאן אני חוזר למיומנויות הנרכשות. האוניברסיטה הפתוחה, בעולם ובישראל, מקבלת סטודנטים בלי להתחשב בציוני הבגרות. עדיין, אחוז גבוה מאד לא צולח את הקורס הראשון, שלא לומר את התואר. משרד החינוך יכול לוותר על כל הבגרויות. אם התלמידים לא יקבלו את הכישורים הנדרשים, זו מעילה בתפקידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצפה מהתלמידים להראות יכולת לימוד וחשיבה ביקורתית. בהיסטוריה המטרה הרבה יותר ברורה: עבודת חקר. בתנך ואזרחות נאה שאפשר לעשות דברים דומים (גם אם הסיכון להסתבך בפוליטיקה קצת עולה). לא ברור לי מה אפשר לעשות בספרות. לטענת משרד החינוך, אי אפשר סתם כך לקנות עבודה, מכיוון שהתלמידים יבדקו במהלך השנה על הכנת העבודה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |