 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסתכל על הטווח הרחוק יותר: "הרודן הרוסי ידע שיש לו את הכוח לכבוש את אוקראינה. אבל האם האוקראינים פשוט יקבלו את ממשלת הבובות שמוסקבה תכפה עליהם? פוטין הימר שכן. הרי ב-2014 תושבי קרים בקושי התנגדו לפלישה הרוסית. מדוע שהמצב ב-2022 יהיה שונה? עם כל יום שחולף מתבהר שההימור של פוטין נכשל. העם האוקראיני מתנגד ככל יכולתו, וזוכה להערצת העולם... ...הרוסים עוד עלולים לכבוש את אוקראינה כולה. אבל כדי לנצח במלחמה הם יצטרכו להחזיק באוקראינה, והם יוכלו לעשות זאת רק אם האוקראינים ישתפו עם זה פעולה. זה נראה פחות ופחות סביר. כל טנק רוסי שמושמד וכל חייל רוסי שנהרג מגבירים את האומץ של האוקראינים להתנגד. וכל אוקראיני שנהרג מעמיק את השנאה של האוקראינים. שנאה היא הרגש המכוער ביותר. אבל לאומות מדוכאות, שנאה היא אוצר בלום. מוטמן עמוק בלב, האוצר הזה יכול לתחזק התנגדות למשך דורות על דורות. כדי להקים מחדש את האימפריה הרוסית הרודן רוסי זקוק לניצחון עם מעט דם שיוביל לשלום עם מעט שנאה. בכך שהוא שופך עוד ועוד דם אוקראיני פוטין מבטיח שהחלום שלו לעולם לא יתגשם. אם יש שם אחד שיכתבו על תעודת הפטירה של האימפריה הרוסית, השם הזה לא יהיה מיכאיל גורבצ'וב. הוא יהיה ולדימיר פוטין. גורבצ'וב השאיר את הרוסים והאוקראינים בתחושת אחווה. פוטין הפך אותם לאויבים, ובכך הוא מבטיח שהאומה האוקראינית תגדיר את עצמה מכאן ואילך כאנטי-רוסית." מקור |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד. אני ממליץ לקרוא גם את התגובות. קראתי קצת על זלינסקי ונשיאי אוקראינה הקודמים וגיליתי עד כמה אני בור בענייני הפוליטיקה של אוקראינה. אני לא יודע עד כמה אחווה הצליח גורבצ'וב לייצר בין האוקראינים וההנהגה הרוסית- אני לא הייתי שוכח להם את ההולודומור [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תושבי קרים אינם אוקראינים ולכן ההשוואה אינה תופסת. האוכלוסיה בקרים מאוד הטרוגנית כמו בישראל, אבל לדעתי העדה הגדולה ביותר היא של רוסים. אני מסכים עם חלק גדול ממה שכתבת, אבל הפרשנות שלי שונה. פוטין ידע שמצבו מלכתחילה לא פשוט: כלכלה בעייתית ואויבים (נאט"ו) שיושבים לו על הגבול. כדי לא לשבת בטל ולהניח למצב להדרדר, הוא בחר להשתמש במה שיש לו, עוצמה צבאית ובמדיניות של הליכה על הקצה, מתוך תקווה שמישהו בצד השני יאבד את עצביו. זה לא היה כל כך רחוק. זלנסקי עולה על הטרמפ שהציעו לו האמריקנים והאוקראינים נותרים ללא מנהיג ברגע המכריע. המרחק מכאן ועד לממשלה יותר פרו רוסית היה קצר. זה לא עבד. כרגע פוטין עובד על האופציה הצ'כית. כיתור הערים הראשיות והצגת כוח מכריע בכיכרות הערים, אמור להביא אותו למו"מ על הפסקת אש במצב יותר חזק. לא בטוח שגם זה יעבוד. כל המצב עשוי להדרדר למצור ממושך על ערים גדולות ובעייה הומניטרית עם מיליוני פליטים. במצב זה ההנהגה האוקראינית תהיה עם הגב אל הקיר והסיכוי של פוטין לזכות בכל הרופה כהרגלו לא יהיה גדול. במקרה הכי גרוע הוא יצטרך להסתפק באוקראינה מגומדת למימדים צנועים ואולי אפילו בנאט"ו. גם אם הוא יצליח להשיג יותר הוא ישאר עם מדינה שכנה ממורמרת וחורשת רעה. בהתחשב בעמדת המוצא שלו, זה לא נראה לי בלתי נסבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה למען הסדר הטוב. יובל נוח הררי כתב.. אני רק הדבקתי. אתה מסכים עם מה שהודבק.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכאשר פוטין שקל את היציאה למערכה התסריט של ממשלת בובות באוקראינה היה תסריט הנצחון שלו, אבל יש לו גם כמה תסריטים חלופיים. נראה לי טבעי שהיעד המרכזי שלו הוא לקרוע מאוקראינה את החבלים המזרחיים הפרו רוסיים ולייצר רצף טריטוריאלי לקרים. אני משער שזה מה שהוא דרש בשיחות שהתקיימו. התקיפות במערב המדינה, לפיכך, הן או הסחת דעת או נסיון ''מצליח'' להפיל את המשטר. בעצם גם וגם, וגם אמצעי לחץ בזמן השיחות. לכן נראה לי שככל שהשלטון באוקראינה יחזיק מעמד הפוקוס יעבור לחבלים המזרחיים, אותם פוטין יכול לכבוש ממש, כיוון שיש לו תמיכה בקרב האוכלוסיה המקומית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |