בתשובה לשוקי שמאל, 15/02/22 15:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשאתה מדבר על "חולשות מאד מאד עמוקות של צורת השלטון הזו" [דמוקרטיה] אתה מתפרץ לדלת שנפתחה מזמן, כפי שאתה יודע היטב, בין השאר ע"י צ'רצ'יל קשישא: " No one pretends that democracy is perfect or all-wise. Indeed it has been said that democracy is the worst form of Government except for all those other forms that have been tried from time to time.…". עם כל הכבוד לשביעות רצונם של הסינים שמעולם לא חיו בצורת שלטון אחרת (בהנחה שאפשר בכלל לסמוך על דיווחים כאלה מפי נתינים של משטר דיקטטורי), השאלה שרלבנטית לנו היא האם היית רוצה שהטיפול בקורונה בישראל ייעשה בצורה דומה לזאת שבסין (לו זה היה אפשרי בכלל). אני, מכל מקום, מעדיף לחיות במדינה שאינה מרתכת מנעולי בתים, למרות השפעה הטובה של הריתוך על בלימת המגפה.
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לתת לך אמירות נחרצות. אני תוהה בעצמי. אבל דבר אחד ברור: הגדרת המשטר הדמוקרטי כפחות גרוע מכל האופציות מוכרת לי והשאלה שאני מעלה היא האם אכן? האם הדמוקרטיה הליברלית בכלל מתאימה לעידן המשבר האקלימי? האם אינה צורת שלטון אנכרוניסטית בחברת המונים במשבר? הרשה לי כאן גם להעלות את הטענה שיש תהליך בו הדמוקרטיות הליברליות הולכות ומגדלות עם הזמן זכויות אנושיות ואזרחיות שאיש לא חשב עליהן בעבר. והמנגנון הזה משתק אותן יותר ויותר. כדי שאיזי לא יקפד את ראשי, אודה מראש שאין לי שום דרך להוכיח כי אילו חוסנו ילדי בית הספר, לפחות כמה עשרות ואולי מאות קשישים היו זוכים לחיות עוד כמה חודשים ואולי שנים. בעבר היו מחסנים ילדים בבתי הספר מעשה שגרה ואיש לא שאל את ההורים. לכאורה נראה כי שרת החינוך החדשה שאשא-ביטון כנראה בשמם של ערכים ליברליים, נמנעה מלנצל את הפאסיביות ההורית ובעצם הכשילה את חיסון הילדים. בסוגריים אעיר כי לפלא בעיניי שאשה המתהדרת בתואר ד"ר לחינוך אינה משכילה או בוחרת שלא להסביר עמדתה באופן רהוט וברור. בהעדר עמדה מנוסחת וגלוייה, אני נאלץ ליחס לה מטעם עצמי את המניעים הליברליים. בכל מקרה האם לא הועדפו כאן זכויות לכאורה של הורים פאסיביים ע"פ קדושת החיים של כמה אזרחים קשישים (ואולי גם אחרים)? האם לא צריך להחזיר מילים כמו משילות ומשמעת אזרחית למעגל החיים ע"ח מילים אחרות שעלו בעיני רוחם של משפטנים כמו זכאות, מידתיות ודגלים שחורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אקפד את ראשך, אבל אציין שלדעתי, עדיף משבר אקלים על פני אקופשיזם [ויקיפדיה] ועדיפה מגיפת קורונה על אלפי המתים שבה על פני נקיטת אמצעים "סיניים" בהתמודדות עימה. לי נראה שחברות שנוטות להעמיד את טובת העולם, הטבע, המדינה או החברה לפני טובת הפרט ושבהן טובת הכלל דורשת את דיכוי הפרט, הופכות בטווח הארוך לרצחניות יותר מאשר הסכנה שאותה הן מנסות למנוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי סין הוכיחה שבשורה התחתונה היא גם היטיבה עם הפרט בטיפולה בקורונה. העובדה שהסינים מרוצים מוכיחה זאת. זה שבסין המשטר נוקט בדברים נוראים בנושאים אחרים זה גם נכון, אבל זה לא מלמד על טיפול המשטר במגפת הקורונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי השיטות שסין יישמה בטיפול במגיפה הן לא אפשריות בחברה שאינה טוטליטרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מוכר לך השם חואקין באלאגאר (בגלל שאני מפחד ממך, טרחתי וחפשתי בגוגל) הרודן הירוק מן הרפובליקה הדומיניקנית? הוא כיכב באחד ממאמריו של ג'ארד דיאמונד? (אני יכול בקלות לחשוב על דוגמאות פחות מרגינליות). כשם שלא כל הדמוקרטיות מצליחות לרסן את השחיתות כך גם לא כל הרודנויות מסתיימות בקטסטרופה. מה שהביא אותי לייאוש על תנאי מן הדמוקרטיה היא בדיוק העובדה שרואים לא מעט דמוקרטיות כושלות ומושחתות ורודנויות מתפקדות אם כל הסיפור תלוי במידה רבה של נסיבות וגם אקראיות, מנין הביטחון הכל כך גדול ביתרונותיה של הדמו' המערבית? דבר נוסף שערער את הביטחון שלי (בפרט בעניין סין) היה סרט סרט דוקומנטרי על בי"ח בעיר ווהאן בזמן הסגר. יתכן כמובן שאני רואה מהרהורי ליבי, מסיק יותר מדי מאפיזודות ואולי קורא את התמונות לא נכון, אבל היה לי הרושם שלהתנהגות של הצוות וההנהלה של ביה"ח היה בסיס אנושי עמוק. איזשהו חוט שדרה של הגינות לכידות ואמפטיה שמאוד חלשות בחברה שלנו. האנשים שם לא נטו לתקן את זולתם (בודאי לא את הרשויות), אלא הקפידו על התנהגותם שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אין שום סיבה להאמין שאיזושהי רודנות באמת "מתפקדת"; בהגדרה אלו מדינות ריכוזיות, ללא גופי פיקוח או מידע עצמאיים שבהן האופוזיציה והביקורת הפנימית אסורות או מפוברקות. שנית, וחשוב בהרבה, לצד סין הטוטליטרית נמצאת סין הדמוקרטית (aka טאיוואן) שהתמודדותה עם הקורונה מוצלחת ומרשימה בהרבה מזו של סין הטוטליטרית (וזאת בזמן שלמספרים משם אפשר אפילו להאמין!). שתי השיטות אינן יישימות בישראל: של סין הטוטליטרית מכיוון שהיא דורשת שלטון דיקטטורי חסר מעצורים ואוכלוסיה רופסת וכנועה, ושל סין הדמוקרטית מכיוון שהיא דורשת מוסדות מתפקדים ולפחות מידה מסויימת של סולידריות חברתית. אבל אם כבר אתה ודוב פוזלים בקנאה לאיזושהי אידיאה - לפחות תפנו את מבטכם לכיוון הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קנאה לאיזושהי אידאה" - אני חושב שאתה טועה בי לגמרי. איני מחפש שום פיתרון דאוס אקס מכינה או מרשם פלאים לבעיית הקורונה. אני באמת ובתמים תמה אם לא חלף עידן הדמו' הליברלית והיא אינה מתאימה לעידן החדש. אם גאולת העולם בנוייה בחשבון אחרון על הרצון של פייזר להרויח, מדוע זה מחייב אותי לממן ברווחה חלאות מוסריות כמו דונלד טראמפ או השר לשעבר אוחנה? הרי כעת ברור שאין קשר בין שו"ח, דמוקרטיה ושגשוג כלכלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך, נשמע שה-worst case שיש לדמוקרטיה ליברלית להציע הוא ה-avarage case כאשר מדובר ברודנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנהיגים נבחנים ע''פ יותר מקריטריון אחד או שניים. לדיקטטורות יש מנגנון בחירה קשוח יותר מאשר לדמוקרטיות. דיקטטור צריך לכל הפחות להצליח לדכא את יריביו, אחרת יאבד את השלטון. בדמוקרטיה, נראה שהרבה מאד אנשים חסרי ערך מצליחים להבחר. ההרגשה שלי היא שבדמוקרטיות המשבר מצד אחד והתרופפות המשילות והלכידות יוצרים מומנט של הדרדרות איכות הנבחרים. אני חושב שאתה מתיחס לטראמפ, נתניהו ואמסלם כיוצא מן הכלל. אני לא רואה שום סיבה לחשוב כך. לי הם נראים יותר ויותר כברירת המחדל. בשל כך, יתכן שבעתיד הקרוב, דיקטטורות יתמודדו טוב יותר עם המצב המשברי מאשר דמוקרטיות. בדמוקרטיות מקור הסמכות הוא רצון העם. דמוקרטיה לא תוכל להמשיך לתפקד כאשר העם לא ירצה בה. זה מה שקרה ברוסיה וזה מה שיכול לקרות גם במקומות אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק ש-''מסלול ההכשרה'' הלא פורמלי שעוברים מנהיגים שונה לגמרי בדמוקרטיות ובדיקטטורות, אבל בדמוקרטיה מוצלחת זהות המנהיג פחות חשובה, מפני שיש לו פחות כוח מאשר לדיקטטור. הרבה יותר משמעותי להסתכל על המוסדות הדמוקרטיים - הכנסת, הממשלה, בתי המשפט, התקשורת - כדי להבין את תפקוד המדינה. בעולם המערבי אנחנו רואים כיצד הכסף הגדול קונה את השלטון, אבל לעם עדיין יש יכולת להתקומם כדי להגן על האינטרסים שלו, דרך מנגנון הבחירות. לעומת זאת, לדיקטטורים יש חיבה למלחמות, עד כדי הרס המדינה לפעמים, וכנגד זה אין לציבור הרבה מה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שכתבת נראה לי נכון. בדיוק כפי שציינת, בדמוקרטיה יותר קל למנהיג "להתמזג עם הרקע". ולכן רובם באמת לא חשובים. המיעוט הם אלו שבכל זאת יש להם השפעה חיובית של ממש על מהלך העניינים. הייתי מוסיף כאן אבחנה שרבים לא יאהבו. נראה לי שמהפכת התקשורת תורמת לכך שהולכת ומתרחבת שכבת האנשים הסבורים שיש להם מה לתרום בפוליטיקה, הן כפעילים והן כנבחרים. לרובם אין כיסוי להמחאה. נדמה לי שאפשר לתאר חלק מאנשים אלו כנשלטים ע"י תחושות בטן בלתי רציונליות. קשה לי להבין את הרציונל של מי שמצביע עבור מועמד שמצעו הוא "אני שונא אשכנזים/ערבים/חרדים" אלא אם כן אתה נשלט ע"י הטינות האלו. ההמשך של הצרה הזו הוא בחירת נבחרים נטולי כישורים אופרטיביים שהאופציה היחידה שלהם היא להתקיים במרחב היח"צ. הייתי אומר שאנו זוכים למנות גדושות של שלטון שאינו עושה דבר מלבד יח"צ. זה הופך לקריטי במיוחד כאשר המעשים נדרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי להמליץ לך על ''המודל הסיני'' מאת דניאל בל, שאני לקראת סיום קריאתו (בתרגום מחריד לעברית). יחזק אותך במחשבות הכפירה שלך שמא המשטר בסין טוב יותר מהדמוקרטיות הליברליות, אבל עם הצבעה על חסרונותיו ובאופן כללי מסגרת טובה להבין את מקור ההבדלים, החוזקות והחולשות. משהו אחד שאני לומד משם - בתקווה שזה עדיין נכון שש שנים אחרי פרסום הספר - ושנראה שרוב התגובות כאן מפספסות, הוא שהתדמית שיש לנו כאילו מה שנעשה בסין נעשה כולו ביוזמה ופיקוח של הממשלה המרכזית, הוא לא מדויק. אכן למפלגה יש אחיזה מוחלטת, אבל כחלק מהשיטה היא נותנת ליחידות המשנה (נפות ומחוזות) להתנסות ב''פיילוטים'' של מדיניות, ומשם לומדת ולפעמים מחילה משהו שלדעתה עבד היטב ברמה הלאומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאותו הקשר, אני חייב לציין שהופתעתי מהרצינות בה הם לוקחים את ההתחממות הגלובלית, בניגוד לכמה ארצות אחרות שאני מכיר ואשר מסתפקות בעיקר בהצהרות בומבסטיות על יעדים שהוצבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים מאד. לגמרי מרגיש שיש הרבה מאד שאיננו יודעים ואיננו מבינים על סין. סין אכן שונה וההבדלים הם אכן כר נרחב לחוסר הבנה ובורות. כל דבר שניתן לקרוא על סין, רצוי. במעט שהצלחתי לאסוף על מה שקורה שם, למדתי שקל מאד לטעות בהבנת מה שקורה שם. לגבי מה שהערת על האזוריות, זה רק אחד מן ההבדלים שבין סין לבין מודל הטוטאליטריות בנוסח האח הגדול מ-1984. לומר על סין שהיא חברה טוטליטרית, זה כמו לומר על החרדים שהם חברה טוטליטרית. זה מפספס, בין היתר, את העובדה שהאוטוריטטביות של הממשל הסיני מבוססת התרבות הסינית עתיקת היומין (בפרט הקונפוציאניזם). הסינים מתורבתים ומחוברתים כך שהם נמנעים מלתת עצות בענייני השלטון. אדם שיעשה זאת, ייחשב בעיני שכניו כלא זהיר וטיפש. הסיני מן השורה אינו מערער על סמכות המנהיגים ומצפה להתנהגות זהה במידה והוא עצמו יבחר כמנהיג. בודאי שסין אינה אוטופיה או חברת חופש. נראה לי שתושבי הונג קונג מיטיבים להבין את המתרחש בסין. בודאי יותר טוב מאיתנו. ההתנגדות הרבה בקרבם לשלטון המרכזי מלמדת שהם אינם חושבים על שלטון סין שמדובר בגן עדן. אבל ההתנגדות היא בעיקר בקרב הצעירים התוססים מרעיונות רדיקליים. עושה רושם שהציבור הכללי אינו מתגייס למאבק בשלטון בייג'ינג. גם התפיסה של השלטון בסין כשלטון הזקנים היא נכונה רק באופן חלקי. כפי שלמדנו במקומות אחרים, המנהיגים מצטיינים בעיקר בדאגה לעצמם ולא בהכרח לקשישים אחרים. אני חושב גם שאין צורך להגזים בעוצמה שיש בידיהם של השליטים הקשישים. בסין, בגלל צפיפות הדיור, הסבים הם חלק מן המשפחה הגרעינית. לכן הסינים מיטיבים כנראה יותר מחברות מערביות בשמירה על כבודם ועל מצבם הפיזי של הקשישים. יחד עם זאת הגורם החזק בסין היא המפלגה והמפלגה היא כר פורה לבירוקראטים ולטכנוקראטים לאו דוקא קשישים. בסדרה על בית החולים בווהאן, היה קשיש חולה. מן הסרט עלה שהוא היה בעבר פעיל בכיר במפלגה ובהווה קצת סנילי. בעוד היחס כלפיו מצד הצוות ובני משפחתו היה יחס יפה ומכבד ללא יוצא מן הכלל, היה ניכר כי מי ששולט בחוטי המשפחה היה בנו ולא הוא. סין היום היא חברה טכנוקרטית במידה רבה מאד וגיל גבוה או עבר מפלגתי מפואר, הם לא בהכרח ערובה ליכולת לתפקד במערכת כזו. בהזדמנות זו, אזכיר גם כי מדיניות הילד האחד, לא נועדה כדי להגביר את הפריון או השיוויון בסין, אלא נועדו למנוע את גלי הרעב שהיו שגורים מאד בסין. בכך היא הצליחה מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני חוזר ומשבח את הסינים על טיפולם במגפת הקורונה איני שוכח לרגע דברים שקראתי בעבר בקשר ליחסם למיעוטים ולקבוצת הפאלון גונג, שכוללים מחנות "חינוך מחדש", קצירת איברים וכדומה. שמעתי פעם ראיון עם חברה בקבוצה הזאת, כולל תיאורים של יחס המשטר אליהם ודברים שעברה תוך "חינוכה מחדש". הפאלון גונג אינם בכלל מתנגדי משטר, ואי שביעות הרצון של המשטר מהם נובעת מהפופולריות שלהם שסוחפת רבים. פשוט מזעזע. אז אני קורא לאמץ את השיטה שלהם במלחמה בקורונה, אבל להתרחק מאד מכמה דברים אחרים שישנם שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרטים על הסרט: "76 ימים". מוקרן בערוץ 8. גם צפייה נוספת בסרט רק מגבירה את תחושת המבוכה יש הרבה מאד שאיננו יודעים על סין ועוד יותר איננו מבינים. נראה כי האומה הגדולה מכולן מחפשת את נשמתה. לפחות כמה אנשים שם מוצאים אותה באנושיות הבסיסית ביותר. חשבו על תושבי עיר שהיא גדולה יותר ממדינת ישראל הקוראים לכל אדם מבוגר דוד\ה ולכל קשיש סבא\תא. בסרט לפחות ההנהגה אינה אלא משפט הנאמר בטלפון או שני רופאים בלבוש אסטרונאוטי המחליפים ביניהם כמה משפטים. נראה שהם נתפסים כמי שגם הם עושים את חלקם כמו כל היתר. יש תפיסת שיוויון (אולי מזוייפת) בין האחות שגויסה משנחאי לעזור בווהאן לבין פקיד המפלגה המוריד הוראות בטלפון לצוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת תודה רבה. כאילו ה"אבא'לה" הדוחה לא מספיק, עכשיו כל מיני זרים יקראו לי "סבא'לה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שכתבתי על כמה שאיננו מבינים את המבנה הסיני. בסין יקראו לך דוד שוטה הכפר הגלובלי. בעוד ל''אח'שלי'' ו''אבא'לה'' הישראלי יש לפעמים משמעות לוואי של ''לא מעניין אותי מי אתה ומה שמך'' לדוד הסיני הנאמר לפני ציון השם המלא יש משמעות לוואי של כבוד לאדם מבוגר. בתרבות הסינית, בדומה לתרבויות מסורתיות רבות אין בהיותו של אדם מבוגר טעם לגנאי וזאת בניגוד לחברה הדיגיטלית והממותגת של האלף השלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם העובדה שזה נושא לדיון מפתיעה אותי, ובמיוחד כאשר בר הפלוגתא הוא איש עם ידע רב בהיסטוריה. לדעתי מה שהמגפה מציפה הוא לא את חולשת הדמוקרטיות אלא את חסרונה של סולידריות עולמית בדיוק כפי שיובל נח הררי הזהיר מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חסרונה של סולידריות עולמית'' יכול לומר שני דברים, הפוכים זה מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטת הממשל בסין אכן מאתגרת את ההגמוניה של הדמוקרטיה הליברלית כשיטת הממשל הפחות גרועה. יש לה יתרונות וגם חסרונות בהשוואה. בכל מקרה לא נראה לי ששיטת הממשל הסינית יכולה להיות מיושמת במדינות אחרות, וזה משום שהיא נשענת על ההיסטוריה והתרבות הסינית (נראה לי שאפילו יותר מאשר שיטת הממשל ברוסיה נשענת על ההיסטוריה והתרבות הרוסית). לדעתי היתרון הגדול ביותר של סין הוא ביכולת התכנון והביצוע לטווח ארוך (כלכלה, תשתיות, יחב"ל, ילודה...). תכנית החגורה והדרך היא מיזם שלדעתי אף מדינה אחרת לא היתה מצליחה להרים (לברית המועצות היתה גרסה אחרת של מיזם כזה, שלא היתה כל כך מוצלחת). השאלה הגדולה היא איך סין תצליח להתמודד עם ההשלכות של העליה ברמת החיים של אזרחיה. האם הגידול בשעות הפנאי יהפוך אותם לאינדיבידואליסטים יותר ויחתור תחת שיטת הממשל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילודה? ברפובליקה האיסלמית של איראן הילודה ירדה גם כן. וכך גם בשכנותיה של סין: יפן ודרום קוריאה. המדיניות של סין השיגה את אותה מטרה במחיר גבוה בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחיר גבוה יותר מהמחיר ששילמה דמוקרטיה ליברלית מסויימת שבאמצעות מדיניות ילודה, כנראה שחסלה את עצמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל בארץ יש אנומליה מוזרה: אצל הבדואים שיעורי הילודה גבוהים אבל יורדים לאיטם כמו בכל העולם. אצל החרדים הם גבוהים למרות ששיעורי היציאה לעבודה של נשים גבוהים. זה הרבה מעבר למדיניות הילודה של המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מעבר? זה בדיוק עוקב אחרי מדיניות התמיכה באברכים חרדים ומשפחותיהם על ידי המדינה לדורותיה. (אם החרדים היו מקבלים אותה תמיכה כמו הבדואים, גם אצלם הילודה היתה יורדת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי גם, האם סין תשכיל שלא להתפתות להרפתקאות כוחניות במדיניות החוץ לפני שצברה עוצמה כלכלית מספקת. ובצד האופטימי, יפן וקוריאה הדמוקרטיות ביצעו תכניות כלכליות מרשימות מאד לאורך עשרות שנים - כל אחת בסקאלה המתאימה לגודלה. ועוד הרהור: ייתכן שהסיבה לתגובתה הנחרצת של סין למגיפה היא הסיכון שהציבה לחברי המפלגה הקומוניסטית, שרבים מהם מבוגרים. סין לא הפגינה גישה רחומה במיוחד כלפי אזרחים פשוטים במצבים אחרים - למשל בעת פינוי כפרים מאזורים שיועדו לשמש כאגמי אגירה של סכרים. לכן אני מתקשה מאד להאמין שמזעור מספר המתים הכולל היה מטרה בפני עצמה, אלא אולי הוא תופעת לוואי של המטרה האמיתית שהנחתה את ההנהגה הסינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כתבתי זאת כאן בעבר: בראשית המגיפה השתעשעתי (זו כנראה לא המילה המתאימה כאן) בתאוריית קוספירציה לפיה מקור המגיפה היא לא סתם דליפה ממעבדה סינית, אלא דליפה מכוונת ממעבדה סינית. המוטיבציה המשוערת מאחורי התרחיש ההיפותטי הזה נשענת על היפוך הפירמידה הדמוגרפית בסין, לו היא אמנם חייבת הרבה מהצמיחה שלה בעשורים האחרונים - אך הוא משקף נטל כלכלי משמעותי הצפוי להכביד עליה בעתיד הקרוב. ופתאום צץ וירוס סופר-מדבק שמהווה סיכון קל לצעירים, אבל מחסל זקנים בסיטונאות? כמה נח. שמחתי כאשר התברר, לאור התגובה האגרסיביות שלה למגיפה, שההנהגה הסינית ככל הנראה פחות צינית ומטורפת משהייתי נכון לשער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי השיקול הכלכלי באמת היה מרכזי מבחינת מנהיגי סין, והם החליטו לעשות הכל (טוב, כמעט הכל) כדי לא לפגוע בצמיחה - כולל סגרים דרקוניים. באופן פרדוקסלי עכשיו, בעקבות האומיקרון, ייתכן שלאזרחי מדינות המערב יש חסינות רבה יותר לוריאנט הקורונה הבא מאשר לאזרחי סין. לאור היעילות המוגבלת של החיסון הסיני, אני מניח ששוקדים שם במרץ על העתקת שיטות הפיתוח והייצור של חיסוני mRNA כדי לחסן את כל האוכלוסיה כנגד אומיקרון, אחרת יישארו חשופים לכל התפרצות קורונה עתידית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |