בתשובה לצפריר כהן, 07/02/22 18:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני בטוח שאם יתאמצו יצליחו. המדע מתפתח כל הזמן. לא ייתכן שהוא לא יודע להגדיר ולהבדיל נקבת אנוש. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הערך הנרחב מאד טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט [ויקיפדיה] מבטא דעה נחרצת: "קיימים לפחות ששה קריטריונים שונים לאבחון מין: כרומוזומי מין (למשל XX ו-XY), הורמוני מין (למשל אסטרוגן וטסטוסטרון), גונדות מין (למשל שחלות ואשכים), איברי מין פנימיים (למשל בלוטת הערמונית ורחם), איברי מין חיצוניים (למשל פות ופין) ומאפייני מין משניים (למשל שיעור פנים, חזה מפותח וגובה צליל הקול). מאפיינים אלו עשויים להתבטא בשלל שילובים שונים (למשל אדם עם כרומוזום XY ופות או אדם עם מבנה כרומוזומלי של פסיפס), ולכן ההפרדה המוחלטת בין זכר לנקבה אינה אפשרית, ולא קיימת שום בדיקת מעבדה שיכולה לקבוע את המין של האדם. לפי הפסיכולוג, ג'ון מוני, ההבדל בין זכר לנקבה אינו מוחלט אלא מדובר ברצף ביולוגי, וכל קו מפריד הוא עניין של הקשר." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מדברים על ההקשר של ספורט. לא הקשר של לידה. לכן לא מעניין אותי אם יש לה רחם ושחלות (לא רלבנטי) ואת האברים החיצוניים ומאפייני המין המשניים קל מדי להחליף כירורגית. נשארנו עם כרומוזומי המין (דגש על ה Y) והורמוני המין (דגש על האנדרוגנים). מביניהם הכרומוזום Y נראה לי הפתרון הרלבנטי היחיד, כי הוא: א. נותן תוצאה חד משמעית (יש או אין, לעומת רמות שונות של טסטוסטרון שצריך להחליט שרירותית מה קו החיתוך) ב. (יותר חשוב ולדעתי מספק) אינו בר שינוי על ידי המתחרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא! הנסיון מלמד שגם לשאלות פשוטות מאד, שנראה שיש להן הגדרה אינטואטיבית - התשובה הרבה פעמים מורכבת. למשל מתי עובר הופך ל"בן אנוש חי" - אפילו על זה אין הסכמה. לטבע לא אכפת שבני אדם אוהבים הגדרות פשוטות.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא מדברים על הטבע (הריון ולידה), אנחנו מדברים על ספורט (התפתחות כזכר שמייצרת יתרונות פיזיים). לכן היעדר כרומוזום Y בגן האחראי להתפתחות כזכר מספיק טוב לדעתי. ראה תגובתי לאיתן מעליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מה ההגדרה של ''מספיק טוב''. יהיה מי שיפול בצד אחד או שני של הקו שהגדרת וירגיש שזה לא הוגן. ואני לא מדבר על טרנסג'נדרים. אני מסכים איתך שטרנסג'נדרים מגדילים את הרגישות הכללית לעניין הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שתחושת העוול העיקרית (למתחרות, למשפחותיהן ולצופים) היא כאשר מי שהתפתחו כנקבות צריכות להתחרות במי שהתפתחו כזכרים. זה נותן יתרונות ביולוגיים עצומים (כשמדובר בתחרות ספורטיבית שדורשת כוח ומאמץ מתפרץ). לפי הבנתי הדבר היחיד שקובע את זה הוא כרומוזום Y בגן SRY. מי שתיפול בצד השני שתתחרה מול כל השאר שהתפתחו כגברים. אני לא יודע אם קייטלין ג'נר היתה לוקחת את הזהב בתחרות לגברים באולימפיאדת מונטריאול גם אחרי ההתאמה המגדרית ההורמונלית שהיא עברה, אבל בזכות השלד (1.90 מ') ומערכות נוספות שקיבלה כתוצאה מהתפתחות כזכר לו היתה משתתפת בתחרות לנשים זאת היתה בדיחה כמו בסאות'פארק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרו כבר (וגם כתוב בכתבה) קשה לאזן בין הרצון לאפשר את ההגינות שאתה מתאר מצד אחד, לבין הרצון שלא לפסול אנשים מסויימים באופן שרירותי. בכתבה הזכירו את מייקל פלפס שיש לו יתרונות ביולוגיים משמעותיים על המתחרים שלו. אבל הוא לא נפסל. ככל שאני חושב על זה, ספורט משקף ערכים של החברה - והערכים האלו משתנים עם הזמן. ביוון העתיקה ההשתתפות באולימפיאדה היתה מותרת לגברים בלבד, וממוצא אתני יווני בלבד. ולתחרויות היה מימד דתי. היחס לנשים השתנה מאד ב 50 שנה האחרונות והספורט מנסה להתאים את עצמו. זה כמובן לא תהליך אחיד או פשוט. יש נשים שדווקא מעוניינות להתחרות עם הגברים ויש כאלו שלא. אולי בעוד 50 שנה היחס לנשים יהיה שוויוני עד כדי כך, שהחלוקה של הספורט לגברים/נשים תראה ארכאית. ואז יעברו לחלוקה "פיזית" יותר, כמו קטגוריות משקל באגרוף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |