 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההנחה אינה נכונה, או לפחות לא לגמרי נכונה - בגלל המלצרים המצב פחות חד וחלק בעיני. המדינה החליטה במוצהר שהקטנת יוקר המחיה היא דבר רצוי - מספיק רצוי כדי שתהיה הצדקה למדינה להקל על אנשים לדעת מה מחיר המוצר על המדף ולהשוות מחירים בקלות. יש עוד כמה חוקים ורגולציות למטרה זו. ברור לי שב̶לחיוב הדפסת מחיר יש עוד שלל היבטים, אבל אפשר בתור התחלה להסתפק בזה. האם יש אנלוגיה להיבט הזה בנוגע לעישון במסעדות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"המדינה החליטה במוצהר שהקטנת יוקר המחיה היא דבר רצוי" - או, קיויתי שמישהו יבלע את הפיתיון. האם המדינה החליטה את זה? למה? הבחנה חשובה: עניין אחד שבו קל יותר להצדיק התערבות של המדינה הוא כשלציבורים משמעותיים אין אפשרות למחירים זולים, נניח בגלל חסם תחרות, ויש למדינה דרך רגולטורית לגרום לזה לקרות. אבל צריך להתמקד כאן ב*אפשרות* למחירים זולים, לא בכפייה של מחירים זולים, וגם לא בממוצע זול. לפעמים נראה לי שאכן המדינה שואפת שהמחירים הממוצעים יהיו זולים, אבל השאיפה הזו מתרחשת במעין תת מודע שלטוני, וללא החלטה מפורשת שזו השאיפה. איזו הצדקה יש להחלטה כזו? כמעט כל האנשים רוצים מחירים זולים, אבל רבים יקחו בחשבון גם שיקולים אחרים שהם בטרייד אוף עם מחירים זולים?.בניגוד למקרה העישון, אין כאן מקרה שבו רצונם (או נכונותם) של אזרחים מסוימים לקנות ביוקר פוגע ביכולתם של השאר לקנות בזול. לפחות לא ברור לי שזה המקרה. (במידה מסוימת זה כנראה כן המקרה, אבל באופן שרחוק מלהיות בינארי, ושקשה לראות בו חוסר הגינות של הקבוצה הראשונה כלפי השנייה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחת היסוד של שוק חפשי היא שתחרות משפרת את מצבם של כל המשתתפים, לפחות בטווח הבינוני. לכן מנסים להפחית את החיכוך בשוק, כלומר למזער את הגורמים המונעים תחרות, וביניהם גם את הא-סימטריה באינפורמציה בין קונה ומוכר. ההנחה היא, לרוב, שהמוכר מכיר את הסחורה טוב יותר מהקונה. בהקשר הסרדינאי, למשל, הוא יודע איזו קופסת שימורים היא הזולה היותר, מבחינת היחס בין המחיר למשקל המוצר נטו. זו אינפורמציה שהלקוח יכול לחשב, בעקרון, אבל לא תמיד יש לו זמן, או מיומנות, לבצע את ההשוואה. קיומם של תנאים להשוואה פשוטה מסוג כזה, שמקלה על מימוש העדפת הצרכן על הציר שבין מחיר ואיכות, מפחיתה את החיכוך בשוק הקמעונאי ולכן תורמת לרווחת הצרכנים. למשל, הכסף שהם חוסכים בקניה נבונה משרת אותם לקניית מוצרים ושירותים נוספים, המגדילים את רווחתם ומפרנסים קמעונאים ונותני שירותים. מצד שני, יש לשקלל גם את רווחת המוכרים, המתבטאת בעלויות (זמן וכסף) לצורך סימון המחירים. הבעיה אינה ברשתות הגדולות, שלהן ממילא עובדים רבים, אלא במינימרקטים ובחנויות קטנות. עליהן אפשר, אולי, להקל כדי שלא לפגוע בתחרות ביניהן לבין הרשתות. ובכל זאת, עדיין ייתכן שעול הסימון המוטל על בעל החנות פוגע בתחרות פחות מאשר הפגיעה ביעילות השוק עקב העדר סימון מחירים ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען שהאנלוגיה מושלמת, ולפחות מבחינת ההשפעה של קבוצה אחת על אחרת ברור שעישון וסימון מחירים שונים מאד זה מזה, אם כי גם בעניין המחיר כאשר הרוב אינו מתייחס אליו המיעוט שעבורו זה קריטי משלם על כך. אני לא חושב שיש ספק בקשר לכך שהמדינה מעוניינת בהורדת המחירים, בעיקר מחיר המזון, במשק. לדעתי זה אחד התפקידים העיקריים של משרד הכלכלה (זוכר את אלי כהן שחייב בתי מרקחת להציג גם את המחיר בחו"ל של כמה מוצרים?), וסיבת קיומה של הרשות להגבלים עסקיים. נראה לי שגם מבקר המדינה לוקח כמובן מאליו שזה המצב, אחרת מה איכפת לו ריכוזיות שמיכוזיות? "תהיו כחלון" אמר נתניהו לשריו, בהתייחסו למה שנעשה בשוק הסלולארי, ואם אתה מבקש גם החלטות פורמליות אני בטוח שלא קשה למצוא כאלה, למשל החלטת ממשלה 1854 שעניינה "הורדת יוקר מחיה בתחום מוצרי הצריכה" שמוזכרות בה גם החלטות קודמות כך שאתה מוזמן לערוך מחקר קטן. כל זה טריוויאלי במידה מספקת כדי שאחשוד ששוב נגסתי בפתיון מוסווה (לשיטתך), ואני מחכה לראות את הפאנץ'. אגב, מה הרעיון לטמון פתיונות כאלה מלבד במקרים חריגים בהם רוצים להדגיש את מופרכות הדיעה הנגדית, כמו כאן או כאן 1? סתם כשעשוע? אם זה נעשה כתרגיל לשיפור היכולת הרטורית דומני שעבורך זה מיותר. ____________ 1- כן, בהחלט פעח"ב, ואני חייב להודות שאני די נהנה לקרוא תגובות ישנות שלי, מה שבטח נופל בקטגוריה של אוננות פסאודו אינטלקטואלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשאלה היא למה כוחות השוק לא גורמים להצגת מחירים. ז"א, לא כל כך קשה להכנס לשוק הזה (אולי קשה לפתוח רשת חדשה, אבל לא לפתוח מכולת חדשה), אם לא היה חוק מה היה מונע מרמי לוי (למשל, כמי שנכנס לשוק אחרי החוק) להחליט שהוא מציג מחירים על כל המוצרים ולהשתמש בזה כתרגיל שיווקי? האם במדינות בהן אין חובה כזאת יש רשתות שכן מפרסמות מחירים? ושאלה אחרת, האם מחירים זולים בסופרים הם באמת מטרה ראויה? ז"א, המחירים הגבוהים הם לא כסף מבוזבז, הם הולכים לעובדים ולבעלים של הסופרים, ז"א כשהממשלה מחליטה להוריד מחירים בסופרים היא מחליטה לקחת כסף מאזרח אחד ולתת אותו לאזרח אחר. ואם זאת מטרה ראויה, אי אפשר היה לעשות את זה ישירות (למשל, להגדיל את מס החברות של המרכולים ולחלק את הכסף לכל האזרחים או להקטין את המע"ם על מה שנמבר במרכולים)? האם במדינות בהן אין חובת הצגת תשלום המחירים גבוהים יותר (נגיד, יחסית למשכורת החציונית)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת שאלה טובה, שבגללה אני מתנגד לחוקי הצגת מחירים. ממילא בחלק גדול מהחנויות שבעיר מגורי, לאו דווקא חנויות מזון, מתעלמים מהם, ואני, כהרגלי המגוחך, משתדל להחרים את החנויות האלה ומעניש בכך בעיקר את עצמי. בכל מקרה, במערכת השיקולים הכללית של הצרכנים הצגת מחירים היא רק פרמטר אחד שכנראה לא חשוב יותר מדי. גם שוד בנק רק מעביר כסף מכיס אחד לכיס אחר. מה זה "כסף מבוזבז" לשיטתך? מלבד שריפה פיזית של שטרות הכל הרי מסתכם לאפס. רווחי רשתות השיווק לאחר כל ההוצאות כולל התשלום לעובדים גבוהים מאד, על חשבונך, חשבוני וחשבונה של מסעודה משדרות. בשיטה הקיימת אפילו רכישת מניות של הרשתות לא מעבירה את החלק *הראוי* של הרווחים לבעלי המניות הקטנים, אחרת אפשר היה להתייחס לרשתות כאל קואופרטיבים ושאלת המחיר היתה פחות חשובה כי הוא היה יוצא מכיס אחד וחוזר לכיס אחר של אותו אדם. משכורות עתק של ההנהלה לא היו משנות הרבהבגלל המחזור העצום, ואם המנהלים היו ממש מגזימים בעלי מניות הקטנים היו מתערבים. נניח. על השאלות לגבי חו"ל נחכה לראות אם מישהו יענה, לי אין מושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לא הייתי רוצה שהממשלה תתמוך בשוד בנקים. אני לא יודע אם יש דבר כזה "כסף מבוזבז" (יש עבודה מבוזבזת, אולי כשמשלמים כסף למי שעובד עבודה מבוזבזת זה כסף מבוזבז? כנראה רק בעולם בו הביקוש לעבודה גדול מההצע באופן משמעותי). אני לא בטוח שהרווח של רשתות השיווק הוא כל כך גבוה (לא בישראל ולא בעולם). אם הוא היה כל כך גבוה היו נכנסים עוד שחקנים לשוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שרשת מהדרין של שופרסל לא עבדה במחירי הפסד, לפחות שופרסל נהנית ממתח רווחים גדול על המחזור העצום שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור עם רשת המהדרין של שופרסל לא ברור לי. וכל המאמרים שקראתי מניחים שהוא מובן מעליו. הם פעלו ממניעים כלכליים (אם כן, איזה?) ממניעים פוליטיים (אם כן, איזה?) ממניעים הומניטריים? בכל מקרה, בהנחה שהנתונים נכונים (ז"א מדובר באותם מוצרים ובאותם גדלים) אני לא בטוח שהם לא פעלו במחירי הפסד (מה שמסביר למה זה היה "אתר סודי", אבל לא איך זה שהם עדיין מצליחים להתחרות בציבור הכללי עם המתחרים שלהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד״כ יש ליצרן הוצאות קבועות והוצאות שוליות. ההוצאות השוליות הן (לצורך הדוגמא) מחיר המוצר, אחסונו, ושינועו. ואילו ההוצאות הקבועות (שוב, הפשטה לצורך הדוגמא) הן הנהלה, כלליות, והוצאות חוזיות מול הספקים. בתנאים האלו בהחלט יתכן שיש רווח שולי - שהוא רווח לכל דבר - על המוצרים ברשת המהדרין אך שופרסל לא יכולה לספק מחירים כאלה לכלל הציבור. זה לא משהו חדש, והרבה חברות מנסות לפתור את הדילמה הזאת באמצעות אפליית מחירים. אז כצרכן, אפשר פשוט לחפש את ה- Happy hour, השני בחצי מחיר, נופש מוזל לוועדי עובדים, קופונים, וכיו״ב. אך כישראלי חילוני קשה לא להתרעם על כך ששוב לוהקת לתפקיד החמור של המשיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ז"א, אם אני מבין נכון, יכול להיות ששופרסל הרוויחה מרשת המהדרין של שופרסל אבל הגדלה של הרשת היתה מורידה את הרווחים? לא עדיף היה להם לקחת את אותו מחיר מהחרדים (ולהגדיל את הרווחים שלהם)? או, לפחות לייצר משהו כמו קוסטקו בארה"ב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו הרשת הייתה מאמינה שהחרדים יסכימו לקנות את אותו סל מוצרים מחיר גבוה יותר, אפשר להניח שהיא היתה מעלה את המחיר ברשת המהדרין בלי שום קשר למחיר בסניפים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלא מדובר במותרות, ולכן נראה לי סביר להניח שהחרדים יקנו את המוצרים האלה איפשהו בכל מקרה. אם, למשל, ברשת הרגילה המחיר לכיכר לחם הוא 10 שקל, וברשת המהדרין המחיר היה 5 שקל, ואם אתה אומר שב-10 שקל לא כדאי לחרדים לקנות ברשת הרגילה, סימן שיש רשת אחרת שמוכרת את אותו כיכר במחיר שגבוה מ-5 שקל ונמוך מ-10 שקל. אם כך, למה מי שאינם חרדים מוכנים לשלם 10 שקל במקום ללכת לרשת האחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי המוגבלת, האבחנה שלך על מחיר הלחם מאוד מדוייקת. סיבות אפשריות להבדלי מחירים של מוצרים זהים הם חוסר אינפורמציה, חווית קניה, דימוי עצמי, חסכון בזמן (בעצם אנחנו משלמים על מוצרים בשתי מטבעות - כסף וזמן). לפי מה שראיתי בטוקבקים על המקרה הספציפי הזה (גרגירי המלח מתבקשים) - אפשר גם להוסיף את סירוב רשת המהדרין לשלוח את הקניה לכתובות שאינם טיפוסיות לחרדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אם בודקים הוצאות והכנסות ברמת הסניף? הייתכן שמה שהחרדים מקבלים הוא מעין הנחת כמות, שהיא עניין מקובל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטוב ולרע, אין לי שום מידע פנימי על שופרסל :) אבל נראה לי סביר להניח שהנחת הכמות מתבטאת (בהקשר הזה) במשלוח חינם או הטבות אחרות על קניה מעל מחיר מסויים. בשביל זה לא צריך להסתכן ולהשקיע בהקמת אתר נפרד. אם מישהו מצליח לשכנע את הרשת שאלמלא יוקם אתר המהדרין אף אחד מהחרדים לא יקנה שם, זה יכול לעבוד. ___ ואולי תתעניין גם בפרק משובח למדי של הפודקאסט ״אחד ביום״ על הרשת הסלולארית ה״חרדית״ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, פספתי את זה שמדובר במרכול אינטרנט. חשבתי שמדובר בסניפים פיזיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום. הם דוקא קיבלו הנחות רשת. ההנחות היו על משלוחים. ה''טריק'' היה שאזורי ההפצה היו רק יישובים חרדיים ולא היה שום פרסום ולכן ההצטרפות היתה בשיטת חבר שומע מחבר. מבחינת המחירים הזולים אין בזה שום דבר מיוחד. זוהי אחת הדוגמאות הראשונות בספר הכלכלן הסמוי המסביר את עיקרי השו''ח הדוגמה עוסקת בהבדלי המחירים בין חנויות סטארבקס הנמצאות באזורי מגורים לבין דוכני סטארבקס בתחנות הרכבת, שה''ת וכיוב'. המחיר נקבע לפי היצע וביקוש. שופרסל הרויחה גם במחירות המוזלות לחרדים. אלמלא ההוזלה, ככל הנראה, היא היתה מאבדת חלק מלקוחותיה החרדים. אין לי ספק, שחלק מן התכנית היה לתת ללקוחות החרדים מעט ''מים גנובים ימתקו'' ואולי שמץ של שמחת ''לדפוק את החילונים''. יתכן שמרוב התלהבות אפילו נפל פגם מבחינת החוק או התקנות במבצעים האלו. אבל, גם אם שמירת החוק והתקנות היתה נר לרגלי הרשת, היא יכלה לארגן מבצעים חוקיים כאלו (מועדוני חבר וקלאבים למיניהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת היסטוריה : שופרסל רכשה בשנת 2008 את רשת אלף 1 בסכום של 100M שח 2 ובהמשך אף מימשו את האופציות הנותרות. מה עשו החבר'ה ב100M? שיחקו בקזינו ? לא. פתחו את אושר עד ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. לעצם העניין - אם שופרסל מכריזה על שיוויון במחירים יבואו אחרים מחסידות גורנישט ויפתחו את רשת בית, ימכרו במחירי כסאח ובתוך שנה ימכרו את רשת בית שוב פעם לשופרסל וחוזר חלילה. לא הייתי מתנגד להיות זבוב לחצי שעה בחדר הישיבות של הנהלת שופר סל. אצל רמי לוי לעומת זאת אני חושב שהוא מראש הולך על רווחי תיווך באשראי לקוחות או שיש לו פטנט שטרם הכרנו. ------------------ 1 השחקנים : אברהם משה מרגלית, אריה בוים ויהודה לניאדו. מרגלית ובויים חרדים חסידי גור ומר יהודה לניאדו החילוני[ זרם ביהדות אליבא ההיסטוריון וחוקר הדתות הנודע ד"ר י.לפיד] 2 נוסדו ב2006 ונמכרו ב2008 . אקזיט לא רע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, ה"פתיון" שלי לא היה תרגיל רטורי. (אולי לקרוא לו בדיעבד "פתיון" זה כן תרגיל רטורי, ומיותר). זה משהו שבאמת חשבתי, וחשבתי שהוא נקודה מעניינת ששווה להתווכח עליה, אבל לא חשבתי עליה עד הסוף ולא רציתי לחפור בה בתגובה הראשונה. קיוויתי שמישהו "ינגוס בפתיון" במובן של להתווכח על הנקודה הזו ולהכריח גם אותי להעמיק בה. הנקודות היותר מוסכמות שבהן המדינה מתערבת להוזלת מחירים הם, לדעתי, אלו שכדי להוציא אותם מהדיון כתבתי "קל יותר להצדיק התערבות של המדינה הוא כשלציבורים משמעותיים אין אפשרות למחירים זולים, נניח בגלל חסם תחרות, ויש למדינה דרך רגולטורית לגרום לזה לקרות. אבל צריך להתמקד כאן ב*אפשרות* למחירים זולים, לא בכפייה של מחירים זולים, וגם לא בממוצע זול.". לכן הגבלים עסקיים, חוק נגד ריכוזיות, וסלולר. אלו מקרים שבהם מבנה השוק באמת לא *מאפשר* מחירים זולים (או לפחות זו היתה הטענה, והיא נראית לי סבירה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסלולר והשאר הובאו רק כדי לסייע לטענה שהמחירה מעוניינת ביוקר מחיה נמוך, כי נראה היה שהעלית ספק בקשר לזה. בבך הכל נראה לי שעמדותינו קרובות מאד, וכאמור אני אפילו קיצוני יותר ממך בעניין ומתנגד גם לחוק איסור עישון בבתי קפה ומסעדות (למרות שאני נהנה ממנו) כך שהשאלה שהעליתי ב תגובה 744336 הגיעה דווקא מהכיוון ההפוך. מכל מכרי הבלתי מעשנים (צחוק צחוק, כבר לא נשארו הרבה אחרים) אני היחיד שמתנגד לחוק הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממשלה, לא מחירה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |