|
||||
|
||||
אני לא יודע מספיק כדי להסכים עם סעיף ה. אבל יש לי הערה על סעיף ו. בעיקרון אני מסכים שהרפואה המערבית אנלוגית למכונאות רכב, אבל אני חושב שכאן הבעיה שלה. אמנם בעולם המתועש אין מנוס מהסטנדרטיזציה, הסינכרוניזציה וכו' של טופלר, כי כמו כל המערכות (ייצור, תחבורה, תקשורת) בית החולים מיועד לטפל במאסות, אבל בתוך הסטנדרטיזציה (פרוטוקול הטיפול) והסינכרוזניזציה (משמרות) היא צריכה גם לטפל באינדיבידואל. כבר יש צעדים בכיוון הזה- טיפול מותאם גנטית וכדומה. השאלה איך נותנים למטופלים טיפול אינדיבידואלי ככל האפשר. אני מתאר לעצמי שפרוצדרות סטנדרטיות כמו ניתוח קטרקט, אפנדציט, החלפת מסתם וכו' אינן שונות במהות מהחלפת משאבת דלק או חיישן חמצן ברכב. אבל פרוטוקול הטיפול בחולה צריך להיות גמיש יותר מאשר פרוטוקול הטיפול ברכב. לדוגמה- הפרוטוקול דורש לשתות חומר משלשל לפני קולונוסקופיה, אבל האם כאשר החולה ממילא משלשל בגלל קרוהן או קוליטיס האם לא צריך לפחות להתאים את המינון? |
|
||||
|
||||
אני מסכים שה acceptable tolerance של מערכות ביולוגיות הוא גבוה יותר מזה של מרצדס, ולאור זאת יש צורך בפרוטוקולים גמישים יותר. זה בסדר, זה מה שהופך את המקצוע ליפה יותר (לטעמי). כוונתי הייתה שאני לא חושב שהרפואה היא מקצוע ייחודי באופן מהותי. יש מקצועות עם יותר דקות מנואלית, או עם יותר יכולת אנליטית, או יותר יכולת בינאישית, או יותר זכרון,... התמהיל כמובן שונה בין המקצועות אולם באותו האופן בו מקצועות שונים אחד מהשני. לאור זאת, אני חושב שלא מספיק פשוט להכריז "הכשרה של 26 שעות נחוצה כי ככה תמיד היה"; צריך להראות באותות ובמופתים מדוע המקצוע וההכשרה שלו כ"כ ייחודיים כך שאנחנו זקוקים לאנומליה הזו. |
|
||||
|
||||
במבט מבחוץ, מחלקות בבתי חולים נראות כמקום עבודה היררכי מאד. אני מניח שצורת הארגון הזו משקפת הבנה, או אמונה, בכך שיש מתאם גבוה בין בכירות לבין איכות ההחלטות המקצועיות, במיוחד כשמדובר בחיי אדם. במערכת כזו, יש חשיבות רבה להטמעת ההיררכיה והציות לסמכות - אנלוגיה שעולה בי היא ה- ''טרטורים'' בצה''ל - וייתכן שהתורנויות הארוכות נתפסות כמשרתות את המטרה הזו. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שהתורנויות "משרתות את המטרה" כמו "טרטורים", אלא פשוט "דבר שנח לבכירים וההנהלה ולכן אין אינטרס לשנות אותו". אפשר גם להוסיף "... ומה אתם חיילים פישרים מתווכחים איתנו המפקדים? צה"ל זה לא תוכנית כבקשתך1!!!1" ואם כבר עלה הנושא - יוסי שריד על תרבות הטרטורים של צה"ל: "אנחנו מוכנים בהחלט שיבנו אותו, את ילדנו, כחייל, אבל אנחנו איננו מוכנים שישברו אותו כאדם, כאישיות. אנחנו מוכנים שיחזקו את רוח היחידה, אבל איננו מוכנים שירופפו את רוחו של היחיד" 1 אפרופו "צה"ל זה לא תוכנית כבקשתך", כשהייתי סטודנט לרפואה שמעתי את המשפט האלמותי הזה פעם כשהתלוננו שדבר-מה אינו הוגן. אומר המשפט היה, כמובן, רופא בכיר ועתודאי לשעבר, שניכר שלא השתחרר באמת ולא הפנים את ההבדלים בין האזרחות לצה"ל. |
|
||||
|
||||
גם לי נראה שהתורנויות הארוכות לא משרתות את המטרה. ניסיתי להבין מדוע הן קיימות מלכתחילה, ובפרט אם היו לכך בעבר סיבות ענייניות מעבר להעדפת הנוחות של הבכירים. |
|
||||
|
||||
אני חושב כשכשבנו את "מערכת הרפואה" נניח בסוף המאה ה-19, העבודה של רופא בשעות אחה"צ הייתה 'השגחה' והוא עשה מעט מאוד אחה"צ ובלילה - היו פחות אנשים, הם היו פחות קשישים, עם מקרים פחות מורכבים, ואפשרויות הטיפול היו יותר מוגבלות. אז להשאר בלילה ו"להשגיח" לא היה כזה נורא, כי רוב הזמן לא באמת עבדת. בנוסף, יש את הסיפור על ד"ר האלסטד מתגובה 744014. |
|
||||
|
||||
ייתכן וחלק מהאנומליה נובעת (היסטורית, לא בהכרח מוצדקת) מכך שבניגוד לרוב המקצועות שהזכרת, בית החולים מעניק שירות פעיל לפציינטים מסביב לשעון, 24 שעות ביממה. ככה שממילא, בבית חולים בכל לילה נדרשות עשרות (מאות?) משמרות של רופאים, ולא פלא שהן נופלות דוקא על הירוקים יותר. אז אם כבר מישהו אמור להישאר ללילה, בא איזה סדרן עבודה מלפני שישים שנה, ואמר - יאללה, שיגיעו לעבודה בבוקר רגיל, יעבדו עד הערב ואז 'ימשכו כבר' את המשמרת לבוקר למחרת ואז יצאו הביתה. בטח חסכנו משהו לסיבוכיות (ה-NP כידוע) של סידור כל משמרות הלילה האלה. מכאן ועד למשמרות שכולן 26 שעות הדרך קצרה1. 1 וכמובן שהיא עוד מתקצרת משיקולי ה'למה לא לטחון את הצעירים' המקובלים לשמצה. |
|
||||
|
||||
מסכים למדי, אם כי ראוי לציין שגם במקומות בהם עובדים מסביב לשעון - עדיין לא עובדים 26 שעות ביממה ברצף, אלא עובדים במשמרות. הרי גם טייסי קרב נאלצים לעיתים לצאת ולהפציץ בשעות הקטנות של הלילה, ופקחי הטיסה מנחיתים מטוסים כמעט בכל שעה ביממה, ומהנדסים עובדים בתחנת הכח בכל שעה שביום, ו... אף אחד מהם לא עובד 26 שעות. אנומליה. אגב, אחת הטענות (שהיא חצי אגדה-אורבנית מבחינתי, לפחות עד שאמצע לכך תיעוד ידוע) היא שהמקור לכך הוא ד"ר ויליאם האלסטד - כירורג שהשתמש בסוף המאה ה 19 בקוקאין כחומר הרדמה מקומי, את החומר הוא בדק גם על עצמו ובמהרה הפך בעצמו למכור לקוקאין; כך הצליח לעבוד בקלות 24 שעות ביממה ודחף את תלמידיו לעשות כמותו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |