בתשובה ליונתן קורא, 18/08/21 13:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אם הפליטה בכל העולם תתאפס מחר בבוקר, ייקח כמה עשרות שנים טובות עד שזה יורגש כי פד''ח הוא תרכובת יציבה גם באור השמש. אבל הנקודה העיקרית היא שהסרת האחריות הלאומית מאיתנו היא עוד אחד מאותם פטורים מעצבנים שאנחנו נותנים לעצמנו כי בגלל שאנחנו מדינה קטנה, העם היהודי כבר סבל מספיק, בגלל שאנחנו מוקפים אויבים או אולי פשוט מפני שאנחנו אגואיסטים חסרי תקנה. מאחר ובכך אנחנו לא שונים משאר העולם, מי האוקיינוסים הולכים לרתוח בעוד עשור או שניים, לשמחת אוהבי מרק דגים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה? למה? איך? אם מוסכם שההשפעה של ישראל על ההתחממות הגלובלית היא זניחה, נובע מכאן שהמדיניות הסבירה היחידה העומדת בפני הממשלה היא מצד אחד אמנם לדחוף לפעולה בינלאומית בעניין ולהצטרף בשמחה ובזריזות לכל אמנה שיש בכוחה לשנות משהו, אבל מצד שני לא לנקוף אצבע אלמלא היא מחוייבת לכך מכוח אמנה כזו שחלה על כל\רוב מדינות העולם. אין שום סיבה שכלכלת ישראל ואיכות-החיים המיידית של תושביה תספוג איזושהי פגיעה מטעמים סימליים או טקסיים שאין להם שום אימפקט ממשי על המציאות. כל צעד פנים-ישראלי בעניין ההתחממות הגלובלית הוא איוולת. (אקדים תרופה למכה: כן, יש הסתייגויות מובנות מאליהן. יכול להיות ערך לצעדים שיש להם "רק" השפעה חיובית על איכות הסביבה המקומית, ובנוסף על ממשלה אחראית להכין את התשתיות בארץ לתרחיש האופטימי בו אותן אמנות בינלאומיות קשוחות אכן יחתמו ויאכפו. אבל כשאני שומע פעילים\פוליטקאים מדברים על מדיניות פנים סביבתית, כמעט תמיד מכלול הטיעונים שלהם ממוקד באינטרסים גלובליים, ולא מקומיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, אני נוטה להסכים ולהזדהות עם הכיוון שלך. מצד שני - אני אף נוטה להרחיב אותו ל''כל צעד אינדיבידואלי של אזרח פנים-ישראלי בעניין ההתחממות הגלובלית הוא איוולת''. ובניגוד לנטייה, הלוגיקה שלי מרגישה שיש פה בעייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, תן לי לבדוק משהו, "אם מוסכם שההשפעה של אורלנדו על ההתחממות הגלובלית היא זניחה, נובע מכאן שהמדיניות הסבירה היחידה העומדת בפני העריה היא מצד אחד אמנם לדחוף לפעולה בינלאומית בעניין ולהצטרף בשמחה ובזריזות לכל אמנה שיש בכוחה לשנות משהו, אבל מצד שני לא לנקוף אצבע אלמלא היא מחוייבת לכך מכוח אמנה כזו שחלה על כל\רוב מדינות העולם. אין שום סיבה שכלכלת אורלנדו ואיכות-החיים המיידית של תושביה תספוג איזושהי פגיעה מטעמים סימליים או טקסיים שאין להם שום אימפקט ממשי על המציאות. כל צעד פנים-אורלנדיי בעניין ההתחממות הגלובלית הוא איוולת." זה לא טרגדיית המרעה המשותף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ברור שכן. לכן: "לדחוף לפעולה בינלאומית בעניין ולהצטרף בשמחה ובזריזות לכל אמנה שיש בכוחה לשנות משהו". זאת לעומת להרעיב את הכבשים בזמן ששאר הרועים נהנים בינתיים מהמרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאם כולם ידחפו לפעולה ויחכו שמישהו אחר יהיה הראשון שיפעל, אף אחד לא יעשה כלום ומן הסתם לא יהיה בכוחה של שום אמנה לשנות שום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בעיה סטנדרטית עם פתרונות סטנדרטיים (soft commitments וכו'). כלומר לא בעיה. אם לפוליטיקאים תיהיה נכונות לעשות משהו, הדיפלומטיה לא תיהיה מכשול. ועד אז, אין שום סיבה שישראל תשלם מחיר משמעותי עבור מדיניות עבורה אפילו התואר "מחווה סימלית" הוא אובר-סטייטמנט. ובכיוון ההפוך מן הסתם אין סיכוי להזיז משהו. אם קונגלומרטי האנרגיה ימשיכו להחזיק את הסנאט האמריקאי ברצועה, ושי ג'ינפינג לא ישתכנע שכדאי למפלגה להצטרף למדיניות פרו סביבתית עם שאר העולם - ישראל תוכל גם להחזיר את עצמה לתקופה הניאוליתית בהפגנתיות ואף אחד אפילו לא ישים לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שמדובר בפתרונות שעובדים, כלומר לא כשמדובר בכל כך הרבה שחקנים שלאף אחד מהם אין אינטרס לשתף פעולה אלא אם כן כולם משתפים פעולה, כשלאף שחקן אין אמון בשחקנים האחרים וכשכל שחקן יכול להפוך להיות לא רציונלי באופן אקראי בכל רגע נתון. יש מקום כלשהו בין לחזור לתקופת הניאוליתית לבין להקריב (נגיד) 3% מהתוצר הלאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם חזרה לתקופה הניאוליתית היא חסרת משמעות - אז קל וחומר שעל הקרבת 3% מהתוצר אין על מה לדבר. ללא קואורדינציה, הדבר היחיד שיזוז הוא מד החום, כלפי מעלה. אם העולם לא יתעשת ויצליח לההסתנכרן, אז... חבל. נחכה ונראה איזה מודל אקלים היה מדוייק יותר (ובינתיים נתפלל לדאוס-אקס-מכינה טכנולוגי). כך או אחרת - בין אם אתה אופטימי או פאסימי אודות היכולת האנושות לשתף פעולה (אני אופטימי) - מגבלות ללא קואורדינציה שישראל תשית על עצמה בהקשר של משבר-האקלים יועילו בדיוק לאף אחד - אבל יפגעו בכולנו בצורה מוחשית (נגיד, 3% מהתוצר בזמן ששאר העולם ממשיך כרגיל זה מאד מוחשי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם 70% מבני האדם העשירים במדינות המפותחות ישקיעו 3% מהתוצר זה לא חסר משמעות. כל מדינה, כל מחוז, כל משפחה, כל אדם... כל אחד עושה את אותו חשבון. אם כולנו יניח שאף אחד אחר לא יעשה כלום, אז ברור שאין לו מה לעשות. מצד שני, לגמרי לא ברור לי למה לצאת מנקודת הנחה כזאת? היא לא מבוססת על המציאות, גם בנוגע למאבק הספציפי הזה (אנשים כן משקיעים יותר ויותר משאבים ככל שהבעיה נהפכת להיות ברורה יותר), ובכלל בנוגע לקיומה של החברה האנושית (אחרי הכל, למה לכבד את רכושו של שכנך?). רוב בני האדם כן פועלים באופן מוסרי גם כשזה מנוגד לאינטרס הצר שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך עקרונית, אבל חושד שההסתייגות "בנוסף על ממשלה אחראית להכין את התשתיות בארץ לתרחיש האופטימי בו אותן אמנות בינלאומיות קשוחות אכן יחתמו ויאכפו" מובילה מעשית למסקנות המעשיות ההפוכות, במידה רבה. כי ההחלטות שמדובר עליהן ברמה הארצית הן החלטות עם השפעה לשנים רבות. נניח, אם לקחת דוגמה מדוברת מאוד בזמן האחרון, האם לקדם הסתמכות של משק האנרגיה על גז (שמוסכם שהוא פחות חממי מנפט ופחם אבל עדיין חממי מאוד. הבה נניח לצורך הדיון שבתרחיש האופטימי ההסכמות הבינ"ל יגרמו להסתמכות על גז להיות מאוד לא נוחה. אם עכשיו אנחנו מסתמכים יותר על גז, אנחנו מקשים על עצמנו להיות "בצד הטוב" בחתירה לאמנות אגרסיביות. יתרה מכך, אני חושב שמלכתחילה, בניסיונות לגבש אמנות (והרי זה לא משהו עתידי, זה משהו שכבר היה ויש לקוות שיתגבר), מקבלי ההחלטות בוחנים את המצב הקיים בעולם כדי לדעת למה מעשי לשאוף. ככל שאנחנו (ומדינות אחרות, קטנות אפילו אבל משמעותיות במצטבר) יותר מושקעים בתשתיות רעות, כך אנחנו מקטינים את האפשרות לאמנות אגרסיביות, וההפך. אפילו החלטות כמו מדיניות מיסוי על מכוניות יש להן השפעה לכמה שנים קדימה. אפילו החלטה רגעית לחלוטין, כמו מיסוי על דלק למכוניות, משפיעה שנים קדימה (אם היא במגמה עקבית), כי היא משפיעה על אילו מכוניות אנשים קונים. האם יש לך דוגמאות שבהן השיקול שלך משנה ושהן אדישות לשיקול שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(החמוצים חשים שהתגובה הזו לא מתיישבת עם ערכי החמיצות, ובזאת מפטרים אותי מייצוגם.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שהמישרה תאויש חיש מהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מוסכם שהגז המחצבי פחות חממי מנפט. הוא אולי אפילו יותר מפחם (יש בו הרבה מתאן ובכל שלבי העיבוד שלו נפלט לאטמוספרה הרבה מתאן). לעומת זאת הוא פחות מזהם משניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה'חממי' מאד מוצלח. (בניגוד ל'לבבי' שפשה במקומותינו שהוא מעורר צמרמורת והפוך ממשמעותו הקודמת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכמעט בכל המיקרים יש הבדל מעשי גדול כאשר מדגישים את ההבדל בין מדיניות מקומית לבין מדיניות מתואמת, אבל קשה למצוא דוגמא שהדיון בה לא יהיה מאד hairy. למשל, מיסוי דלק למכוניות: מעורבים בהחלטה כזו הרבה עניינים שאמנם מאד רלוונטים עבורה, אבל לא רלוונטים לדיון הנוכחי (ההשפעה על איכות האוויר ברחובות, תלות המשק במחירי הנפט, השיפור בבטיחות הדרכים כתוצאה מעידוד החזקת מכוניות חדשות יותר ומן הסתם עוד הרבה פקטורים אחרים). אבל אם מצטמצמים רק לפריזמה של "משבר האקלים", אז מיסוי על דלק למכוניות נראה כמו רעיון גרוע. החסרונות ברורים מאליהם, האפקט על ההתחממות הגלובלית כל כך קטן שקשה אפילו להזניח אותו, ומהפריזמה של "הכנת התשתיות לעתיד של מדיניות מתואמת" יש לזה ערך קטן מאד אם בכלל: הרי אף אמנה בעתיד הנראה לעין לא תגרור איסור מיידי על שימוש בדלק - אלא לכל היותר תאסור על מכירת מכוניות מזהמות ואולי תטיל מס עתידי על שימוש בדלק1 כדי לעודד מעבר למכוניות חשמליות. לא מפסידים כלום מהמתנה לרגע האחרון, ואם לצורך הדיון אנחנו מניחים שאין למס כזה שום הצדקה אינהרנטית היום - אז ישראל רק תרוויח מדחיית המיסוי לעיתוי בו הוא יהיה (לפחות כמעט) אוניברסלי. להבדיל, דוגמאות בהן אולי זה כן משנה: אם מעריכים2 שכתוצאה מתיאום בינלאומי בנושא האקלים מכוניות פרטיות יפסיקו להיות תחבורה פרקטית, אז הממשלה צריכה להכין תשיתיות תחבורה ציבורית טובות יותר. או אם מעריכים שהפקת חשמל מדלקים מאובנים תהפוך לבעייתית, אולי(!) כדאי כבר עכשיו להתחיל להטות את הפקת האנרגיה במשק לטכנולוגיות אחרות. אבל אני חושב שברוב המיקרים, עדיף לדחות את המדיניות לרגע בו יהיו חייבים ליישם אותה. לגבי הסנטימנט "ככל שאנחנו יותר מושקעים בתשתיות רעות, כך אנחנו מקטינים את האפשרות לאמנות אגרסיביות": אני סקפטי מאד לגביו אבל under-qualified מכדי לנסח טיעון רציני. אני משער שכל מכשול מהסוג הזה שמוצב או מוסר על ידי מדינות קטנות בטל-בשישים מול המופע של אותו מכשול שמקורו מאיזושהי מדינה גדולה אחת. אבל אפילו אם אתה צודק (וזו שאלה שצריך לענות עליה לפני שפוצחים בחקיקה), זה לא משנה את עיקרי הדברים3 והמסקנה לפיה זה רעיון רע "להקדים את שאר העולם" במדיניות סביבתית נותרת בעינה. 1 אינטואטיבית, אני בספק אם אי פעם זה צפוי להתגלות כעניין חשוב. אבל נניח. 2 זו דוגמא עקרונית, אני לא חושב שיש באמת הערכה רצינית כזו. 3 זה משנה במובן שאז יש ערך לתיאום דיפלומטי חלקי בין מדיניות קטנות, ובכך שהגדרת "שאר העולם" אותו לא כדאי להקדים מתרחבת להכיל - מלבד המדיניות הגדולות - גם "מסה קריטית של מדיניות קטנות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבאמת השאלה היא עד כמה יש השפעה לפעולות שנעשות עכשיו באופן לא מתואם על פעולות עתידיות, מתואמות או לא. אני מבין את הספק שלך, אבל אני חושב שיש תקווה מסוימת להשפעה דרך דוגמה (ושיימינג). אחרי הכל, מה שאנחנו עושים מתבטא בהשוואות בינלאומיות שמופיעות בתקשורת. אני לא יודע כמה אלו משפיעות על פוליטיקאים, אבל אני מקווה שהן משפיעות גם על החלטות אישיות של יחידים, וגם על לחץ של הציבור על מקבלי ההחלטות, שאני מקווה שאינו זניח. פעם שאלתי את עצמי כמה נכון להתאמץ להיות "טוב" בעניינים שבהם לפעולותי יש השפעה אבל היא מאוד קטנה (צמחונות, נניח: כמה פרות תציל בפועל הצמחונות שלי אישית?). התשובה שנתתי לעצמי, ושאני עדיין די מאמין בה, היא: אני צריך להיות קצת יותר טוב מאיזושהי קבוצת ייחוס של אנשים מסביבי. זה איזון טוב בין להקריב כליל את האינטרסים או הנוחות שלי עם אפס השפעה, לבין להרים ידיים ולחכות לשווא לפעולה מתואמת. אני מקווה שכך אני גם נותן דוגמה לאחרים (אבל הלוואי שהייתי קצת יותר מוחצן, נניח עם יותר נוכחות ברשתות החברתיות, כדי שהדוגמה שלי תהדהד יותר). בתור דוגמה לאחרים, יש יתרון בלהיות קצת יותר טוב מהם מאשר הרבה יותר טוב: אם אני הרבה יותר טוב, אני עלול להיות מתויג כעוף מוזר או כקדוש יותר מהאפיפיור, וכלא רלוונטי. אם אני רק קצת יותר טוב, מה שאני עושה יכול להיתפס כיותר "נגיש" ובר-חיקוי. אני חושב שזה נכון גם ברמה הלאומית: ראוי לשאוף להיות קצת יותר טובים מאיזושהי קבוצת ייחוס, נניח המדינות העשירות והדמוקרטיות (אלו שמתמודדות עם דילמות דומות, ברמה הלאומית וברמת הפרט). כך אנחנו מושכים לכיוון הנכון, אך מגדרים את מידת ה"פראייריות" שלנו. כמובן שזה קריטריון מאוד מעורפל, אבל אני חושב שהוא כן שימושי כמצפן, גם בהחלטות קונקרטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולה. זאת גם תשובה מצויינת לשאלה- איך היית רוצה ששאר האנשים יתנהגו כדי שהעולם יהיה מקום טוב יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאד. דומני שפרקטית זה מאפיין גם את ההתנהגות שלי, פחות או יותר, אבל בלי הניתוח החכם שלך. הבעיה, כמובן, היא בחירת קבוצת הייחוס, ואני מנחש שלו הייתי חי בשוויץ הייתי מרגיש פחות צורך להיות ''טוב'' יותר מהאדם הממוצע, אבל אולי הסטנדרטים שלי היו משתנים בהתאם לסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול רק להניח שאתה משתמש בכלים חד פעמיים בלי לחשוב פעמיים, קוטף פרחי בר כשאף אחד לא רואה, משאיר זבל במקומות הבילוי שלך, זורק בקבוקי פלסטיק לאשפה הרגילה ותרופות לביוב, ועושה את שאר הדברים הנוחים בהם הפעילות האישית שלך לא משנה כלום בתמונה הגלובלית. רציונלי לחלוטין, כפי שהסביר האסיר ההוא שנשפט ל-10 שנים במקום לקבל רק 2. מרטין גרדנר ניסה לפתור את הפרדוקס ע"י קבלת האקסיומה שכל האנשים הרציונליים צריכים להגיע לאותה מסקנה (כולל למסקנה הזאת עצמה, מה שקצת מקשה על העניין). אני, הקטן, חושב שהפתרון היחיד היא ביאת המשיח, ובאמת כבר הגיע הזמן! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן משתמש בכלים חד-פעמיים בלי לחשוב פעמיים, ורק שמירה על שלום בית מונעת ממני לזרוק בקבוקי פלסטיק לאשפה הרגילה (אם אנחנו כבר בעניין - סוללות אני כן זורק לאשפה הרגילה). אני לא קוטף פרחי בר ולא משאיר זבל במקומות בילוי - אבל הסיבה לכך היא בהחלט לא "דאגה לאיכות הסביבה" אלא פאקינג נימוס בסיסי. כל התגובה שלך נקראת בעיני כמו טעות קטגורית אחת גדולה. למשבר האקלים יש גורם אחד ויחיד (שריפת דלק מאובני), ופוטנציאל הנזק שלו הוא "קטסטרופה גלובלית בעתיד הבינוני". זבל ברחובות או בטבע, פלסטיק בים וקטיפת פרחי בר הן איפשהו על הספקטרום בין "אי-נוחות אסטטית" לבין "בעיה אקולוגית קטנה". אפשר להתווכח על מה המדיניות הראויה בנושאים האלה, אבל זה דיון אחר לגמרי. (אם הייתה בתגובה שלך התייחסות עניינית, היא חמקה ממני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי טופי. (מקווה שזה ענייני מספיק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענייני באותה מידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שריפת דלקים אחראית לבערך חצי מפליטות הפחמן. לדוגמה: הבטון שבבניה אחראי לחלק מאוד לא זניח (בערך 10%?). גם אם נאיין באורך פלא את כל פליטת הפחמן העודפת כתוצאה מדלקים, נשאר עדיין בגרעון פחמני. מעבר לכך, כלי הפלסטיק הללו החלו את דרכם כנפט גולמי (אי שם במפרץ הפרסי?), שטו במיכלית לסין, הגיעו למפעל שבו הפכו מנפט גולמי לפלסטיק, נכנסו לתוך אריזה, שטו בעוד אוניה מסין לישראל (ועוד כמה כלי תחבורה בדרך), הגיעו אליך הביתה, וישר לפלסטיק האשפה. זוהי תרומתך הצנועה לשרפת דלק מאובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני ללא ספק מחוץ לאזור הנוחות שלי כאן) הבנתי שרק בגזי-חממה ממקור מאובני יש בעיה עקרונית, ורק משריפתם מגיע תוספת פחמן למערכת האקולוגית. מכל השאר (מרעה ובקר, שריפת עצים ויערות וכו') מדובר במשחק חשבונאי של היכן בדיוק מאוחסן הפחמן שגם ככה מסתובב באזור (עדיף שהוא לא יהיה באטמוספירה - אבל זו לא בעיה קשה לקלוט אותו חזרה למערכת האקולוגית). יכול להיות שגם בעיבוד אבני-גיר יש בעיה דומה. אז בסדר: שנה את המשפט ל-"שריפת דלקים מאובנים ואבני גיר". פלסטיק הוא תוצר-לוואי של עיבוד נפט - ולמיטב ידעתי, אין אף חברת קידוח שהמודל העיסקי שלה מפוקס מפלסטיק. כנראה שלצריכה הפרטית הקוקלטיבית של פלסטיק בכל העולם יש השפעה אפסית על שריפת נפט. אבל גם אם מתעלמים מהתמונה הגדולה הזו: אני לא זוכר את הפרטים, אבל עברתי בזמנו על כל מיני השוואות בין ההשלכות הסביבתיות של שימוש בכלים חד-פעמים לרב-פעמיים (כולל ייצור, שינוע, שטיפה וכו') והתוצאות היו מספיק קרובות כדי שלא יהיה אכפת לי מי ניצח (החישובים האלה הם ממילא היוריסטיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא לגמרי נכון. פחמן בצורת מתאן תורם הרבה יותר לחימום מאשר אותה כמות פחמן בתורן CO2. מה שאתה אומר נחמד בתאוריה. אבל יש בעיה מעשית: לסגור את מאזן הפחמן. יש הרבה דרכים שונות לעזור לסגור את הגרעון ולא נראה שיש איזשהו פתרון אחד פשוט. אז צריכים להפחית ככל האפשר את שרפת הדלקים. אבל גם דברים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חשבתי שיש כבר כלים חד פעמיים מנייר/קרטון (בטח כבר כתבתי זאת כאן פעם). ב. טיעון השינוע נשמע לי לא משהו. גם כלים חד-פעמיים שונעו באותו מסלול, ומשקלם סדר גודל יותר - מה שמן הסתם צורך יותר דלק. ועוד לא הזכרנו את חומרי הניקוי שגם שונעו מסין, והשלוש שעות עבודה של מדיח כלים שלוקחות אנרגיה מתחנת כח פחמנית. וגם משתמשות בכמה ליטרים מים על הדרך. שמישהו שאב והסיע עם משאבות חשמליות מאות קילומטרים עד שהגיעו אליך הביתה. אז יותר קשה יהיה לך להראות שאכן אתה שורף יותר דלק עבור כלים חד-פעמיים (אבל אם יש לך נתונים שמשקללים את כל זה, הביאהם לכאן). יותר קל להסכים שאמנם הפסולת הפלסטיקית (אם א' לא מספיק) הבלתי מתכלה מזהמת, בעיקר כשהיא נאספת שלא כהלכה או נזרקת לים ומרעילה אותו ואת החיים והצומחים בו. אבל להאשים את עומר בתרומה פחמנית עקב שינוע, מצריך הרבה יותר שכנוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתמש לאחרונה בצלחות חד פעמיות שעשויות מעלי דקלים. הן כל כך טהרניות שרשום עליהן שהן נעשו מעלי דקלים שכבר נשרו מהעץ. אני זורק אותן לפח אבל אפשר פשוט להחזיר אותן לטבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדגיש שאנשים שזה מקצועם - נגיד, כלכלנים - כבר ישבו וניסו לעשות חישובים מפורטים ככל האפשר. אין לי יומרה להגיע למסקנה כמותית בעצמי (מה לעזאזל אני יודע, למשל, על ייצור כוסות זכוכית, חריסה או פלסטיק?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי אין יומרה כזו, אבל בדיוק בשל כך החישוב החד-צדדי על החד-פעמיים של צפריר נראה לי לא משכנע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלים חד פעמיים מקרטון צריכים ציפוי פלסטיק כדי להחזיק מים ולמנוע מחזור יעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא היה ברור, לא הכנסתי את כלי הפלסטיק בגלל השפעתם על שינויי האקלים, ביו אם היא קיימת ובין אם לא, אלא כאחד מאותם דברים שמבטאים את הטרגדיה של ההמונים, אותו מחזה1 עצוב בו כולנו חיים, באופן כללי. "אנחנו מדינה קטנה וכמה כבר נועיל או נזיק לפלנטה לעומת הנזק הישיר שייגרם לנו מההגבלות" אינו אלא אחיו הגדול של "אני אדם אחד ומה זה כבר משנה אם אני משליך בחוף בקבוק או שניים?" אלא שאת הראשון אני שומע גם מפי אנשים כמו עומר, ואת השני, השבח לאל, (עדיין?) לא. גודלה של המדינה לא משנה, כי שינוי אורח החיים צריך לחול על כל אדם, בין אם הוא חלק מקולקטיב של 9 מיליון ובין אם הוא חלק ממיליארד ומשהו. תרומתך כאדם אינה אחד שונה מתרומתו של הודי, סיני או אמריקני. _____________ 1- לא יכול להיות ששייקספיר לא כתב על זה משהו, אבל השכלתי בתחום מוגבלת עד מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___ כתב, גלגל לגליל, הכניס לבקבוק (זכוכית, לא פלסטיק) והשליך לים. מחזה חד פעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה אינטרס יש לך לשמור על נימוס בסיסי (מלבד החשש מסנקציות חברתיות, שלא קיים בקטיפת פרחי בר)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אף השמועות, אני לא פסיכופת עד כדי מסגור כל ההתנהלות החברתית שלי במונחים של אינטרסים אישיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה פועל בניגוד לאינטרסים שלך בכל מה שנוגע לשמירה על נימוס, למה לא בכל מה שנוגע לשמירה על הסביבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אתה רציני?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בהנחה שתגובה 742485 נכתבה ברצינות, כן, אני רציני. אם לא, אז סליחה, לא הבנתי את הבדיחה) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |