בתשובה להאייל האלמוני, 14/06/21 15:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה, כי הליכוד יהיו מוכנים לשבת מתחת בנט לכמה שנים. ולמה זה כדאי להם? זה נשמע לי כמו התאבדות פוליטית של (אלה שרוצים למצב עצמם כ-) בכירי הליכוד לעתיד. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא מבין את הדילמה... הם תקועים עם ממשלה של בנט לשנתיים, בשנתיים האלה יכולים להיות חברי כנסת באופוזיציה או שרים וחברי כנסת בקואליציה, אחרי השנתיים האלה הם יכולים לראות את לפיד מחליף את בנט או את כץ או ברקת (או מי שלא יהיה) כראש ממשלה... איך זה התאבדות פוליטית? לא מדובר בלעזוב את הליכוד(מה שעלול להיות התאבדות פוליטית), מדובר בלהיכנס עם הליכוד כולו לקואליציה שהוגדרה, על ידם, כקואליציית החלומות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שבנט די שרוף בימין. נאמנות לימין תמדד כנראה בתקופה הקרובה במידת החרפות והגידופים כלפי בנט. אלא, שאפפעם אי אפשר לדעת, דברים משתנים, אתה יודע. לפני כמה חודשים בנט היה גמור והיום הוא רוה''מ. הליכוד זה כל מיני דברים. זה לא שחסרים בליכוד בכירים שמחכים להסתלקות ביבי. ברור שיש דם רע בין ביבי לברקת לפחות מאז שהשאירו אותו מחוץ לממשלה. הבעיה היא כפי שציינתי, האינפנטיליות של חלק ממצביעי הליכוד המתיחסים למפלגות כאילו היו קבוצות כדורגל ובוחנים עצמם בסרגל של הנאמנות העיוורת למנהיג. יציאה גלוייה נגד הקאודיליו מצריכה תעצומות נפשיות של עמידה בפני להקת הכלבים המשמשים קול אדוניהם והפוליטיקאי המצוי מעדיף להמתין בצד ולחכות שמישהו אחר יעשה את העבודה השחורה. ביבי בהחלט עשוי להעביר את המטה מבלפור למשרד ראש האופוזיציה ולהשאיר את בנט ולפיד על הכסא החם שבו הם מקבלים את הזכות לטפל באגואים של אל חרומי, אורבך, שאול שקלי ותמנו-שטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי נראה שבנט שרוף בימין, אבל הקול הימני לא תמיד מקשיב להגיון השמאלני שלי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחרות העיקרית ב"ימין" אחרי נתניהו תהיה על מי מוביל את גוש הימין. מי שרואה את עצמו מוביל של מחנה ומפלגה של 30 מנדטים, ישיבה מתחת מתחרה אחר (ועוד אחרי כל מה שאמרו עליו) על הנהגת אותו מחנה היא מעשה מאד מקטין. דוקא עדיף לאותו מתמודד על ראשות הליכוד/ימין להישאר באופוזיציה, למצב את עצמו כמחליף לממשלת האחדות המשוקצת וכזה שישיב עטרה ליושנה. להיות איזה שר מתחת לבנט לשנתיים זה בערך להודות שבנט ראיו להיות מנהיג המחנה יותר ממך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנט מן הסתם לא באמת יהיה מתמודד אמיתי על ראשות הימין. לא עם פחות מ-3% תמיכה באוכלוסיה הכללית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקר מאתמול מראה על 7 מנדטים לבנט - וזה בלי אלפי המצביעים של שיקלי, מיינד יו. אחזקה במשרה, ודאי אם אתה מצליח לא להיכשל בה לחלוטין, נוטה להוסיף תמיכה לא מעטה. ראה את בני גנץ שאפילו אחרי שכתש עד דק את המנדטים שלו, הצליח לזקו גו כעוף החול ולחלץ 8 מנדטים שלמים מהמצביעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט ג'ון קיגן ההיסטוריון הצבאי הבריטי קרא לכך אפקט האיש על הסוס. בנט כבר עכשיו בטוח שהוא חניבעל היהודי. מה יהיה בעוד כמה חודשים אם הטנקים של חמאס לא יעלו על הכנסת, מי ידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חובת ההוכחה עליו. ברור שאם הוא יהיה ראש ממשלה מדהים (בעיני ציבור בוחרי הליכוד) אז הפופולריות שלו תגדל והוא יהווה איום על מי שיעמוד בראש הליכוד. אבל: 1. יש לו רק שנתיים. 2. אם הוא יהיה ראש ממשלה מדהים בעיני בוחרי הליכוד הוא יהיה ראש ממשלה בעייתי בעיני בוחרי העבודה ומר"צ, ואם הוא יהיה ראש ממשלה בעייתי בעיני בורחי העבודה ומר"צ הוא לא יהיה ראש ממשלה. ככה שאני לא רואה איך הוא מצליח להוות איום אלקטורלי על מי שיעמוד בראש הליכוד (מצד שני, אני לא נביא וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למפלגה שלו יש ארבע שנים להיות בממשלה ולספק תוצאות. איילת שקד השיגה הישגים משמעותיים בקדנציה הקודמת שלה בממשלה. בנט צריך להראות הישגים בממשלה ולא רק כראש ממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר של הדיון הזה (החלפת מפלגות השמאל בליכוד ללא נתניהו במידה ונתניהו יפרוש) ברור שמדובר על השנתיים הקרובות, אולי שלוש, בטח שלא אחרי זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חדי קרן נדירים פחות מממשלות ישראליות שמוחלפות אחרי 4 שנים. ארבעה חודשים עם הממשלה הזאת יהיה הישג מרשים ומפתיע. 60 קולות אמרו כן ו - 59 הצביעו לא. הממשלה הזאת תהיה יציבה כמו פיל שיכור שמנסה לשמור על שיווי משקל על קורה אולימפית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה הפקידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שעם גרעון תקציבי של מאות מיליארדי שקלים, עם משרדי ממשלה מורעבים שחיו בלי תקציב אמיתי במשך כשנתיים ועם שורה של "עדיפויות לאומיות" שכולן אינו סובלות דיחוי, מבריאות וחינוך ועד תחבורה ודיור, הסיכויים של הממשלה הזאת להיות פופולארית בציבור אינם גבוהים. אני צופה שהמוקש העיקרי של הממשלה החדשה יהיה התקציב. זה נחמד לשלב ידיים ולשיר "קומבאיה" (ובעברית: אנו באנו ארצה), אבל דווקא בגלל הכוונות הטובות של כל החבר'ה האלה ש"באו לעבוד", המלחמה על משאבים שייאפשרו למפלגות להוכיח את עצמן במשרדיהן תהיה קשה ואכזרית. קיצוץ בתקציבים של שרותי הדת למיניהם היה יכול לעזור במידת מה, אבל עם בנט כראש ממשלה אני לא רואה את זה קורה. אי לכך, הנה לכם הנבואה השבועית לילד (ואני בטוח שלא צריך להזכיר לכם את ההצלחה הפנומנלית שלי בעבר, עם מתאם כמעט מושלם - אמנם שלילי, אבל קרוב לשלמות!): ממשלת בנט-לפיד לא תתרסק בגלל אירועים חיצוניים כמו מלחמה או בגלל חילוקי דעות אידיאולוגיים אלא על צוקי התקציב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, הממשלה הקודמת, בלי תקציב, עם ממשלה מורעבת ושורה של מחדלים לאומיים ''מבריאות וחינוך ועד תחבורה ודיור'' דוקא זכתה לפופולריות לא קטנה בקרב הציבור שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הישג גדול: לרסק את האמון בבית המשפט העליון. מפני שעם כל הרצון הטוב, כמה אימון אפשר לתת בשופטים שמונו ע"י איילת שקד, אפי נווה, נורית קורן ורוברט אילטוב. רק הודות לתיקון סער נמנעה הפיכת הבג"ץ למאורת פריצים בנוסח מפלגת הליכוד וישראל ביתנו. על שקד יש לומר אין תוכה כברה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |