בתשובה להעלמה עפרונית, 18/06/02 20:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
די מעניין שמצד אחד את כותבת שיש נטייה לחשוב על המוזיקה הישנה כאיכותית יותר ומצד שני את טוענת שקל יותר להשמיע מוזיקה חדשה. פירסיג נתן דוגמא מצויינת בספרו לילה להגדרה החמקמקה של איכות: אתה (או את) קונה אלבום חדש שתופס לך את האוזן, אתה שומע אותו שוב ושוב וממש מתלהב כל פעם מחדש. לאחר זמן מה התדירות יורדת ובסופו של דבר לאחר שנים האלבום נדחק למעמקי הספריה. כאשר הוא כבר מושמע אין את אותה התלהבות ראשונית. האם האלבום פחות איכותי כעת מאשר בתקופה בה הוא הושמע ללא סוף? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשצריך לבנות ר"שים (רשימות שירים), אחד הדברים הכי פשוטים בעולם, זה להעיף מבט אל הדיסקים הקרובים ביותר. בדרך כלל מדובר בדיסקים שעוד לא הספיקו להכניס לתקליטיה או לקטלג אותם, או לחילופין, עדיין כולם נורא מתלהבים מהם, וחורשים עליהם, ככה שהם פשוט לא נמצאים במגירה שלהם יותר מדי. וחוצמזה, לא צריך להיות בעל ידע עשיר במיוחד כדי להשמיע את בריטני/כריסטינה/עברי לידר/אמינם/הכנס שם של זמר נוכחי אחר(1). זה מה שמשמיעים בתחנות אחרות, עליהם מדברים, עליהם כותבים, קשה לפספס איתם. לעומת זאת, אם כבר מישהו *ממש* רוצה להשקיע בר"ש שלו, לרוב הוא יחפש דברים ספיציפים. ובדרך כלל, אם כבר *מחפשים* משהו, מחפשים משהו טוב, ולא איזה להיט שנטחן בשנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת.כלומר, אם כבר זוכרים שיר מלפני 20 שנה (לצורך העניין, גם חמש שנים) סימן שיש בו משהו. הייתי יותר ברורה עכשיו? ______________ (1) אין לי שום דבר נגד כל אחד מהמופיעים למעלה. כלפי חלק מהם אפילו יש לי בעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לחשוב על מוזיקה לא כישנה או חדשה,אלא כדבר הקשור לביוגרפיה האישית ולרוח הזמן. לדעתי ישנן שנים מעצבות מבחינת רכישת הטעם המוזיקלי האינדיבידואלי, החלק השני של שנות העשרה בהכללה, ומעט מעבר לכך.המוזיקה באותן שנים נוגעת בנפש באופן שקשה מאוד(אך אולי לא בלתי אפשרי) לשחזר. מובן שמוזיקה שמקושרת באופן כזה לנקודות ביוגרפיות מסוימות, "איכותית"יותר ממה שיבוא אח"כ. אם יתמזל מזלך המפגש הזה יהיה מתואם עם רוח הזמן.כלומר לשמוע את ג'נסיס כמתבגר בראשית שנות ה-70 קצת שונה מלשמוע אותם בראשית ה-90 ,כאשר אתה יודע שהמתופף שלהם הוציא להיטי פופ מתקתקים,ומסביב מוזיקה אחרת. מי שהיה בהופעות של פיטר המיל בקולנוע דן ב-1983 זכה,אך ואן דר גראף כבר לא הייתה.או כמו ש-P.H הסביר עם פירוק הלהקה:הקסם נגמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר היטב את האמיל בדן וגם באיצטדיון הקטן בפארק הירקון. לפני כמה שנים ראיתי אותו בבוטום ליין בניו יורק ואני יכול להעיד שהקסם בהחלט לא פג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר שראיתי אותך בדן כשאלוהים סוף סוף עלה בשעה מאוחרת לבמה,"לפחות יכולת לנסות לנופף בידך". אני מסכים שהקסם שלו לא פג,בדקתי את זה לפני שנה כשהיה בארץ במסגרת פסטיבל הפסנתר. בכל זאת,כדי להתעקש על ענין הנקודות בביוגרפיה,ומאחר ומשכת בלשוני(אף שפופק הסביר שזה לא יפה). ב-1990 הייתי בהופעה שלו ב"אולד-ויק" בבריסטול(OUT OF WATER המצוין).לידי ישבה חברה לעבודה, שרצה המקרה(כמו שוונגוט אומר)והיא היתה ידידה קרובה של בנטון הבסיסט.בהפסקה היא דחקה בי לגשת איתה מאחורי הקלעים.סירבתי בנימוס. 7 שנים קודם,הצעה כזו בדן... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |