 |
אך אקדים ואומר שאני מסתייג מאוד מן השיר. איני אוהב אותו, איני אוהב את האופן שהוא כתוב והוא פגום מאוד לדעתי. אבל אני אפסיק לומר דברים רעים ואדגיש שמדובר בדעתי ובטעמי האישי בלבד.
דומני כי הקושי העיקרי בהבנת השיר הוא השורה הפותחת. כיצד יכול מטאוריט להיות שקוף כמראה ריקה? והרי מראה, ריקה או לא, אינה שקופה כלל. מכאן שאו שזו באמת הכוונה, שאינו שקוף (אז למה הדימוי בכלל?), או שזה דימוי גרוע (וזו לא הנחתנו לעולם במחקר אלא רק בביקורת) או שניתן להבין את השורה אחרת. אולי פשוט חסרים פסיקים וכמה אותיות: (כ)מטואריט שקוף (,) כמראה ריקה(,) אני... כלומר, הדוברת היא: 1. מטאוריט שקוף 2.כמראה ריקה 3. בין...כעת נשאלת השאלה מדוע נוצרו הדימויים האלו ומה מטרתם. המשמעות תתברר בהמשך. אז נמשיך. הדוברת ממוקמת מן הסתם בשמיים, בין עננים, נופלת לכיוון הארץ. כאן מתאים לנו עניין המטאוריט. היא כן מטאוריט הנופל לכיוון הארץ, רק לא ברור מה שקוף בו. פצעיו הם כנראה חורים בו ודרכם נושבת סערה. הבעיה היא שכשמשהו נופל למטה אז הרוח שעוברת דרך חוריו עולה למעלה. אותה סערה תפגע בארץ וביושבים בה (הנמען של השיר, הקורא) ותעיף אותם ללגום מכתמים וכן הלאה. דווקא שורות אחרונות אלו יותר סבירות. כנראה הכוונה לאיזו שיבה אל התוהו ובוהו, אל הריק שהיה קיים לפני ההיווצרות. המכתמים (פתגמים בכלל במילון שלי) הם כנראה השמיים שהיו פה בלבד. מי ינטוף רוך וקינה? המועפים או המכתמים? שניהם. לאחר ההשמד תתקיים כנראה איזו התאחדות, שמביאים עימם המוות והכיליון. ההפיכה לאויר, לנשמות מעופפות, תביא עימה רוך והנשמות יקוננו על מותן. כך גם המכתמים עצמם צורתם רכה, אמורפית, והם יקוננו על שהיה.
הדימוי כמראה ריקה יכול לסמן את העתיד: מראות ריקות רק כאשר אין מולן דבר, והרי המטאוריט הזה מביא בכנפיו את הסוף, כך שיש לו מעין צד נבואי. שקוף על שום מה? אולי בשל חוריו המרובים אבל יותר סביר כי המטאוריט מסמן בעצם איזו סכנה קרבה ובלתי נראית. כך שהוא בעצם שקוף, לא נראה, לא ניתן להתגונן בפניו. מכאן שהוא בעצם איזה גורל מוכן מראש, איזה סוף ידוע וטראגי של האדם שאינו מסוגל לזהותו. שני עניינים נותרו פתוחים: כיצד סערה יורדת כלפי מטה כשמטאוריט נופל למטה, וכיצד היא יכולה להיות חוצצת אבל בלי נמצאת. פירוש דחוק הוא שחוצצת פירושו הופך לחצץ בעת הנפילה אבל זהו אילוץ בולט במיוחד.
יוצא אם כן, כי הדוברת היא המטאוריט עצמו הנושא עימו חורבן, כיליון. את הסוף היודע מראש, הבלתי נראה והבלתי ניתן לעצירה. "דוצ" כדו צדדי, אינו שני צדי המטאוריט אלא שני הצדדים של התמונה: משמיד מול מושמד. דיבוב נדיר של מי שישים לנו סוף. השיר כולו מנסה לשדר איזו עדינות, איזה בלתי נמנע ולמעשה לא עצוב, חורבן כמטמורפוזה גרידא.
אני רחוק מלהיות מרוצה ממש שכתבתי אבל זה כל מה שהדחף האוטומטי שלי לחפש קוהרנטיות בטקסט כתוב הצליח להפיק. אולי אחרים יצליחו יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש