|
||||
|
||||
מסכים שלגבי חברות זה ענין אחר, והאפקטיביות שונה. לגבי הסייפא - כבר כששכתבתי את זה ידעתי שזה קצת בעייתי, אבל הדוגמאות שעלו לי בראש הן יחסית ''קיצוניות'' - אסור לי לקנות סמים, מתחת גיל כלשהוא אסור לי לקנות משקאות חריפים (גם שם נדמה לי שהאיסור הוא על המוכר), ונתינת מתנות יש לה מגבלות כאלה ואחרות. אין לי הרבה דוגמאות שאוסרות עלי לשלם למישהו כסף בעבור משהו. אם אתה רומז לדוגמאות שבהן המדינה לוקחת ממני כסף - כאלה יש הרבה, אבל זה כיוון אחר. |
|
||||
|
||||
>> אין לי הרבה דוגמאות שאוסרות עלי לשלם למישהו כסף בעבור משהו. בשלוף: נשק אוטומטי, סמים, שוחד, כליה. |
|
||||
|
||||
נשק אוטומטי - האיסור הוא לא על הקנייה אלא על האחזקה/מכירה. וככלל, זה בסדר שיש מוצרים שאסורים למכירה כמו נשק אוטומטי (שנזקו ברור) וכליה (שנזקה ברור לתורם - ברמה מסוימת זה כמו תשלום לזנות, שגם הוא לא חוקי במקומות מסוימים - ובזה זה שונה לחלוטין מהמקרה הנדון). מכל אלה שוחד הוא הדבר היחיד שנראה לי דומה למקרה הנדון - אני משלם למישהו כדי שיעשה פעולה שתיטיב עימי, עקב מעמדו החריג. זה קצת דומה ל'אני משלם למישהו כיון שהוא סוחט אותי'. רק שבראשון נותן השוחד הוא בבירור הפושע, ואילו כאן דוקא הסוחט הוא הפושע מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
כשאתה כותב על מישהו שקונה נשק שלא כדי להחזיקו - אני מניח שאתה מתכוון למשהו כמו תיווך בסחר בנשק? גם עליו יש מגבלות רבות. לטעמי האנלוגיות לסחר באיברים להשתלה, פונדקאות ומין-בתשלום הן דווקא לא רעות בכלל1. אני חושב שריבוי הדוגמאות ואופיין מספיק כדי לבסס היטב שהטיעון הכללי והגורף "למדינה אסור לומר לך לעשות עם הכסף שלך" לא מחזיק מים. 1 כמובן שהסיטואציות שונות, ובשל כך גם עמדותי לגבי האיסורים הנ"ל אינן זהות. אני רק מתכוון לכך שבכל אחד מהמיקרים האלה האופן בו המדינה אומרת לך מה מותר לך לעשות עם הכסף שלך הוא דומה. |
|
||||
|
||||
הטיעון הכללי אינו מוחלט, ויש לו כמו לכל כלל יוצאים מהכלל (שכידוע בעיקר מעידים על הכלל). שים לב למשל שכל הדוגמאות האכן-לא-רעות שהבאת1 כוללות פגיעה גופנית משמעותית בנותן השירות - כשזה מן הסתם מה שהביא את המחוקק לשים קו ברור שמאחוריו יש דברים לא ראוי לסחור בהם. במקרה של תשלום כופר אין שום פגיעה פיזית בנותן השירות, נהפוך הוא. 1 לקרוא 'ריבוי' לשלוש דוגמאות מבין עשרות אלפי המקרים שבהן מותר לי לעשות בכספי כרצוני זה ניסוח מעניין. 2 ולא לחינם בתוך הקו נמצאים מאות ואלפי דברים שרכישתם מזיקה למדי, מממתקים לילדים דרך סופגניות, אקונומיקה וחומרי ניקוי ועד אלכוהול וסיגריות למיניהן. |
|
||||
|
||||
אסור לך לשלם במזומן מעל סכום מסוים. אתה לא יכול להעביר העברה בנקאית למישהו בלי לספר למה. אתה לא יכול גם לקבל העברה בנקאית (מחו''ל, אולי מתוך הארץ אפשר) בלי לספר למה. |
|
||||
|
||||
'בלי לספר למה' זה לא איסור על המעשה, זה רק נסיון לבצע רישום סביר של הפעולות, כמו גם ענין המזומן. העניין בדוגמאות האלה אינו איסור הפעולה, אלא מנגנון עקיבה שיתרונותיו (וחסרונותיו) לצידו. כדאי לאור התגובות להבהיר את הנקודה הלא-שחור-לבן: במקום להילחם בטענה הש"ל "אין שום דבר שמגביל נתינת כסף על ידי אזרח למטרה כלשהיא", ראוי להתמודד מול הטענה "יש ערך גבוה מאד לחופש של האזרח להשתמש בכספו ככל העולה על רוחו לתועלתו האישית. הערך הגבוה הזה מתבטא בחוק, כך שרק במקרי קיצון1 מושמות הגבלות על השימוש הזה". 1 שרובם כוללים אפשרות לגרימת נזק פיזי מהותי |
|
||||
|
||||
העקרון ברור. בפועל בשם הדאגה לטובת הכלל מונעים מהפרט לשלם במזומן, ובעקיפין לצבור מזומנים במזרן כי כשתגיע השעה אי אפשר לשלם איתם. זה לא מעקב, זה איסור. איזה מקרה קיצון זה לשלם במזומן? |
|
||||
|
||||
ספציפית, אגב, יש לי בעייה עם האיסור הזה, ובעיקר שהוא עבר בשקט בלי שום דיון ציבורי. |
|
||||
|
||||
גם לי. פגיעה מובהקת בזכויות הפרט, מתוך כניעה לארה''ב שהשליטה את הוראות הלבנת הון על העולם המערבי כולו. |
|
||||
|
||||
הטענה ש"יש ערך גבוה מאד לחופש של האזרח להשתמש בכספו ככל העולה על רוחו" זקוקה לעוד צעד אחד לפחות כדי להיות מיושמת לכניעה של חברות/ארגונים לדרישות כופר. אני חושב שיש הרבה הגיון לאסור על גופים שבידם מאגר נתונים על לקוחותיהם להיכנע לסחיטות, ואולי כדאי אפילו לאסור עליהם לשלם במטבעות סייבר כמו ביטקוין ודומיו לשום גוף ומשום סיבה. על אזרחים לא הייתי רוצה להטיל מגבלות כאלה. |
|
||||
|
||||
מצד אחד אני מבין ומזדהה עם הטיעון. מצד שני, האם אתה לא רוצה שהחברות ינקטו אמצעים כדי להגן על המידע הזה - יעלה כמה שיעלה? זה שבטווח הארוך זה *אולי* יעזור להקטנת הסחיטות, מה זה יעזור לך שעכשיו חשבון הבנק שלך חשוף לכל דורש (לצורך הויכוח)? |
|
||||
|
||||
אבל הטיעון הוא שהדברים פועלים בדיוק הפוך מכפי שאתה מציגם. אני מציע לאסור על כניעה לסחטנים כאמצעי להגן על מידע. האיסור פועל לטובת המטרה הזו, לא כנגדה. |
|
||||
|
||||
האיסור (אולי) פועל בטווח ה(כמה?)ארוך. בטווח הקצר, מי שנחשף היום לסחיטה נפגע ממנו - בוודאות. |
|
||||
|
||||
אני משער שהאיסור יהיה אפקטיבי מהרגע בו הוא יכנס לתוקף. כל מה שצריך הוא להפוך אותו לפומבי (והוא הרי יהיה פומבי מטבעו). |
|
||||
|
||||
למה? איסורים אחרים (כמו על התקהלויות בזמן קורונה) אפקטיביים במיידית? אם היום ב-9 בבוקר יוצא חוק שאסור לשלם לסחטנים, האם זה היה מונע מהסוחטים של שירביט לפרסם את פרטי תעודת הזהות שלך ב-11:00? וזה עוד לפני שדנו בכך שמה שזה יגרום זה שכל נסיונות הסחיטה האלה יבוצעו במחשכים, כי לא לסוחט ולא לנסחט תהיה מוטיבציה לפרסם את הסיפור ברבים. כמו בהרבה מקרים הרבה יותר נפוצים והרבה פחות דרמטיים, השוק מיד יעבור לעבוד בשחור. |
|
||||
|
||||
לא, גם אם החוק היה נכנס לתוקפו היום לשירביט זה כבר לא היה עוזר. אני לא מבין את הפואנטה של ניסוי המחשבה הזה. הנושא הוא הקורבנות העתידיים. התשובה ל-"למה?" היא פשוטה: כי מהשנייה שהאיסור יהיה פומבי, סחטני הסייבר יחשבו מסלול מחדש. אולי עדיין ישתלם לגנוב מידע (כדי למכור אותו לצד ג') - אבל הרבה פחות. תוכנות כופר יהפכו לסתם אקט ונלדיסטי. מי יטרח להשקיע בפיתוחן והפצתן - ועוד עם כל הסיכונים הכרוכים בכך - כאשר ידוע מראש שכסף לא יצא מזה? לגבי "ניסיונות סחיטה" במחשכים - כבר עברנו על הנקודה הזו, לא? גם אם זה אולי יכול היפותטית להתרחש, זה בוודאי יהיה אירוע נדיר וייחודי (פשוט בגלל האופן בו הנהלה תאגידית פועלת). זה די והותר בכדי לשנות את מערך התמריצים שמניעים את פושעי הסייבר ולהשיג את המטרה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |