 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברשימת הדברים שהיית רוצה שיקרו, באיזה מקום נמצא תיקונים בתפיסה של שופטי ישראל? השתתפתי לא פעם בביקורות נרגזות על מערכת המשפט שלנו, אבל האם יש במערכת השלטון שלנו מוסד שהיית מתאר אותו כהגון יותר ממערכת המשפט? ביקורת היא דבר הנחוץ לכל מוסד, אבל האם אינך חש רתיעה מהצטרפות למבצע שיסוי שדי ברור שנועד לשרת צרכיו של איש אחד בלבד? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"הצטרפות למבצע שיסוי" - רק הגבתי באייל, אתה יודע; ורק כשאתה די הכחשת שיש בעיה (תגובה 725110); גם אם יש מסע שיסוי לא מקרי, וגם אם אתה בצדק לא רוצה להצטרף אליו, הכחשה אקטיבית של הבעיה נראית לי שגויה גם מבחינה "טקטית" וגם מבחינה מוסרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר,אבל יש נקודה שבה ביקורת על מחדלי מערכת הופכת לאמצעי, כאשר המטרה היא פגיעה במערכת בשל אינטרסים של צד נגוע. ונכון, אני חושב שהבעיה של הסתמכות יתר על הודאות היא בעיה טכנית שמנסים להציג אותה כמהותית. אנחנו יותר מדי מושפעים מסרטי שרלוק הולמס במדיה. במציאות, למרות ועל אף התפתחות האמצעים הטכנולוגיים החדשים, הראיה המרכזית היא לעיתים מזומנות ההודאה.לשון החוק מודעת לכך שאין זה האמצעי האמין ביותר ולכן השיטה המשפטית דורשת ראיות מסייעות. כלומר הבעיה אינה עקרונית אלא בפרקטיקה. בהרבה מקרים השופטים והחוקרים משוכנעים באשמת החשוד ומעגלים פינות, כלומר מעדיפים להכניס את החשוד לכלא, גם אם ע"פ התפיסה המשפטית אפשר היה למצוא ספקות בראיות שהובאו נגדו. בסופו של דבר, השאלה היא אם אתה סומך על היושרה של השופטים או לא.שום הר של לגליסטיקה לא יפתור את הבעיה הזו, ובטח לו טענותיהם ומענותיהם של גורמים שיש להם עניין לפגע במערכת. הבעיה האמיתית אינה אופן השימוש בהודאות, אלא מספר הטעויות שהמערכת עושה. אאז"ן, צוטטו באתר זה ממצאים מארה"ב (שבעזרת טכנולוגיות חדשות) מצאו שמשהו כמו 2% מן המורשעים אינם אשמים. פיחות דרמטי במעמד ההודאות אולי יקטין את ה-% הזה, אבל לבטח יגדיל מאד את מספר האשמים שיחמקו מעונש. התיאוריה המשפטית אומרת שזה רצוי. לצערי זהו ערך אנכרוניסטי ששייך לעידן בו המלחמה היתה בפשיעה. בעידן הנוכחי המלחמה היא על שלטון החוק עצמו. העבריינות והפשיעה הפכה לנורמה ועבריינים בעבר מתמנים לעורכי דין ושופטים, ויו"ר הכנסת מפר את הוראת ביה"מ כלאחר יד וזוכה בתמורה למשרת שר הבריאות. המאבק של הימין אינו לתקן את המערכת, אלא להרוס אותה. איך אחרת, מסבירים את מינויים של חברי כנסת מן השוליים (עוה"ד נורית קורן, רוברט אילטוב, אסנת מרק) לועדה למינוי שופטים? במחשבה שנייה, יש אינפלציה במשרות שרים, סגני שרים וכיוב' ולכן אולי לא פלא שהמשרה הזו נזרקת לזיבורית. בכל אופן, דאגה לאיכותה וטיבה של מערכת השיפוט אין כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה המרכזית בעיני היא שהמשטרה לא אימצה לעצמה תרבות ארגונית של אמירת אמת, אבל בתי המשפט ממשיכים לצאת מנקודת ההנחה שהשוטרים אינם משקרים להם. למה? אני משער שהאלטרנטיבה תמוטט את המעט שעוד נשאר מרמת אכיפת החוקים. כאשר המשטרה היא גוף שלומיאלי עם כוח אדם ברמה נמוכה מאד, אם תזרוק לפח גם את אמינות עדויות השוטרים אחוז הפושעים שיזוכו יהיה גבוה מאד. כאשר שוטרים יכולים להדליף לנאשם פרטים מוכמנים כביכול, או לבצע תרגילים אסורים בחקירה ואח"ל להכחיש זאת, הודאות הופכות להיות ראיות מפוקפקות ביותר. בניגוד לצה"ל שהדיח את צ'יקו תמיר, עימאד פארס וקצינים מצטיינים אחרים1, משטרת ישראל חושבת שקצינים ששיקרו יכולים להמשיך בתפקידם ואפילו להתקדם בדרגות. לדוגמא תנ"צ יהודה דהן, תנ"צ יזהר פלד ונצ"מ תומר בדש ששיקרו בעניין דוח"ות תנועה שקיבלו אבל לא פוטרו מהמשטרה, וכמובן כל השוטרים שלא ראו ולא שמעו איך מישהו מחבריהם שנמצא ממש לידם מכה עצורים כמו למשל את ג'עפר פרח בברוטאליות, או מטייזר אותם ללא הצדקה, וכד'. מח"ש נגוע כנראה בשיקולים דומים לאלה שייחסתי לבית המשפט, ולכן נוטה להגן על השוטרים; כל עוד אין איזה סרטון שממש בלתי אפשרי להתעלם ממנו, רוב התלונות מושלכות לאותו פח אליו מושלכות המלצות המשטרה לפרקליטות אליבא דנתניהו. ____________ 1- בזאת אינני טוען שתרבות אמירת האמת מושרשת בצה"ל, לצערי זה רחוק מלהיות נכון, אבל הרמה ההצהרתית מקבלת מפעם לפעם גם ביטוי מעשי, אפילו במקרים בהם מדובר בקצינים מצטיינים באמת והפיתוי להעלים עין גדול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |