בתשובה לארז ליבנה, 11/06/02 23:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמנם? ראשית, כפי שהבהרת לגילית, גנום לא שווה תכונות. ולכן הגנום הוא רק חלק מהזהות. ואם נצמצם את הזהות לעניין הגנטי, הנה עוד בעיה פסיכולוגית שכל אדם צריך להתמודד איתה כבר היום: איך זה שהזהות שלי, היקרה לי והמשמעותית עבורי כל כך, אינה אלא רצף של מולקולות עיוורות? ואם לעמת שוב באופן הוגן יותר את העתיד ההיפותטי עם המציאות העכשווית: נראה לי יותר קל מבחינה פסיכולוגית לחשוב שאני תוצאה של קטלוג עוברים (שבכל זאת הורי בחרו ממנו בקפידה) מאשר שאני תוצאה של הרבה הטלות קוביה, של מולקולות שנפלו זו על עץ וזו על פלי... בכל אופן, אני חושב שיש לנו יכולת מרשימה להדחיק שאלות כאלו. אני נוטה לסמוך גם על האנשים המשובטים שישכילו לעשות זאת (אם כי איני יכול להיות בטוח). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה הפסיכולוגית שאתה מציג מתעוררת בדרך כלל רק אצל שני סוגים כלליים של אנשים. אלה הדוגלים במתמטיקה/לוגיקה טהורה ולא נותנים דעתם לגוף החי והפועל, למנטליות שיש לנו, לחוויה הבלתי נתנת לעירעור שיש לנו תחושה של עצמיות, של זהות מרחבית, זמנית וכמובן חברתית, שיש בנו רגשות פועלים. (אולי אלה תחשות מוטעית --מדעית/פילוסופית – או לא מבוססת או סתם פולקלוריסטית, אבל הן וודאיות ומרכיבות את התודעה שלנו). הסוג השני הוא אלה ששוללים בככל קיומה של תחושה – תודעה – כזו, ומרדדים את קיומינו למכניזם עיוור של מודולים, פונקציות ותהליכים אוטומטיים. אני לא שולל את ההסתכלות הזו אבל יש בכל זאת מימד מנטלי (שנובע, קשור, משפיע ומושפע מאותן מולקולות עיוורות) שמאגד את הכל ביחד למין תחושת עצמיות הנובעת ממיקומנו, מההסטוריה של הגוף, מהגנים העיוורים ומהזימזום הבלתי פוסק של המכונה האלקטרוכימית הזו. (וכל זה בלי לפתוח מחדש את הדיון על אי קיומה של "תודעה") |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |