בתשובה לדב אנשלוביץ, 08/06/02 10:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אל תהיה כל כך בטוח לגבי המחיר... אנסה להבהיר את הבלתי ברור. זה לא משנה כמה נהרגו במחנות הפליטים, הנקודה היא שהפוליטיקאים בארץ לא משתמשים בצבא על מנת להגיע להשגים מדיניים ( זו תכליתו של צבא ) אלא על מנת לקבל עוד כמה אחוזים בסקר של מעריב. נסה להסביר לי במה הועיל לנו מבצע חומת מגן חוץ מזה ש'הכנסנו להם'. בנוסף על שאר בעיותי הכספיות, משרד ההגנה האמריקאי החליט להתיר את החוזה שלי ולכן אני לא מוכן לייעץ להם בנושא אוסאמה. מה שכן אני יודע שיש יותר אפגאנים ששונאים את המערב היום לאחר שהכפרים שלהם הוחרבו. חיילים בריטים מפטרלים בקאבול ולא יודעים מתי שוב ייכנסו למארב רקטות ( משום מה הצניעו ידיעה זו בחודש מאי ), קנדהר היא עיר חופשית מכוחות כיבוש מערביים ואנשי הטאליבן שם חיים די טוב, שוב מגדלים אופיום באפגניסטאן ( ותודה לבוש שהביאנו עד הלום ). קח בחשבון שעל אף רשימה חלקית זו אוסאמה עדיין צוחק כל הדרך אל הבנק בשעה שהאמריקאים מודיעים כל שבוע על פיגוע אפשרי נוסף. ממש נצחון כוחות האור על המחבל העילג מחסמב"ה או במילים אחרות: עוד מבצע מדהים כנגד 'תשתיות הטרור' |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבצע חומת מגן החל תוך כדי מצב בלתי נסבל בעליל. כל מי שמזדהה עם גורלם של תושבי מדינת ישראל לו היה בעמדת אחריות לגורלם (כולל שריד וביילין, להערכתי) היה פותח בו. להערכתי, לולא המבצע הזה קצב הטבח היה גובר ומגיע אולי ממאה בשבוע לאלף בשבוע, וללא תגובה היה ממשיך לעלות. העליה בפיגועים באה תמיד בתוך תקופת "הבלגות" כך היה בפסח האחרון וכך היה גם בזמן פיגוע הדולפינריום שהיה הפיגוע הגדול הראשון. המבצע החל בביצוע תכנית מסויימת, והקפו הוגדל אחרי הפיגוע בחיפה שארע מיד ביום תחילתו. המבצע נמשך למרות ההוראה שקבלנו מבוש ומקונדוליסה ריס "לצאת עכשיו מיד", וזה היה להערכתי ההישג הכי גדול של הממשלה בו, וגם לימד אותנו משהו שאני הערכתי לפניו: שלפעמים אפשר להגיד לא לאמריקאים. המבצע הוריד בבת אחת ובאופן דרמטי את ספיקת הפיגועים. הסטטיסטיקה מלמדת זאת. אי אפשר להווכח עם עובדות. אבל עם הורדת רמת הפיגועים נפסק המאמץ, בוצעה הנסיגה ממרכזי הטרור, ולאט לאט אנחנו חוזרים למצב שקדם לו. "דם יזע ודמעות" נגזרו עלינו בתקופה זו, ואיש לא יכול לשנות את העובדה הזאת בשום דרך פלא כמו "אופק מדיני" וכדומה. אבל אפשר להוריד את רמת הדם והדמעות ע"י הגברת היזע, ואת זאת כנראה עדיין לא תפסנו, ובכל פעם שאנו משיגים השגים במלחמה בטרור (בעצם זה קרה עד כה רק פעם אחת), במקום להמשיך בדרך שהוכיחה את עצמה אנו מרפים מהמאמץ ורודפים אחרי שטויות מדיניות. וכך יסוב הגלגל גם בעתיד. "מגה פיגוע" יקרה. פשוט לא ייתכן אחרת. אבל במקום לצאת כבר עכשיו בהכרזה שאם חלילה יהיו אצלנו עשרת אלפים הרוגים אצלם יהיו שלוש מאות אלף הרוגים, אנחנו פשוט מחכים שזה יקרה, ואחר כך "הקבינט יתכנס" וגם איני יודע אם גם אז נלמד את הלקח, ונתחיל לפעול כמו שצריך או ששוב נגרד כמה קירות. אשר לבן לאדן. להערכתי האיש הזה כנראה עדיין חי אבל הוא חשוב כמת. טרור ללא תמיכת גוף שלטוני אינו יכול להשיג הישגים, וזה יותר חשוב מעובדת היותו חי או מת כי לו מת היה בא מישהו במקומו. מבחינה זו הפעולה האמריקאית הייתה הדבר הטוב ביותר שיכלו לעשות. ברור שנשקפת סכנה כבדה עוד יותר ממדינות טרור כעיראק ואיראן. ככל הנראה, בגלל שהפיגועים באמריקה לא חוזרים על עצמם הממשל ימנע מפעולה נגדם (הם פועלים כמונו), ו"יאכל אותה" כנראה בגלל זה בעתיד יותר רחוק. איני חושב שהמניעים לטרור נגד האמריקאים היו עוני או זכרונות מכפרים חרבים. בן לאדן הוא בסך הכל סעודי עשיו והאנשים שהוא מפעיל לא מתאימים לפרופיל המסכנות הזה כלל. הם פשוט קנאים איסלמיים. גם בנקודה זו איני מקבל את דעתך בשום פרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבצע חומת מגן אכן החל תוך כדי מצב בלתי נסבל בעליל והוא: הדרג הפוליטי הכתיב לצה"ל משימות ובאותה נשימה הגביל את הצבא מלבצע אותן. על פי כל קנה מידה צבאי ( מכיר קלאוזביץ? ) פעולה מלחמתית שלאחריה חוזר המצב לאותה נקודה אשר היה ערב המבצע הרי היא כישלון!! עצם העובדה שאתה מזכיר שפעולות המבצע שונו שעות לפני פתיחתו עקב הפיגוע בנתניה היא ההוכחה שלחומת מגן אין שום קשר ליעדים צבאיים אלא להשגת הון פוליטי ע"י מספר פוליטיקאים. שנים גדלתי בידיעה ששליטי ערב פועלים כנגד ישראל על מנת להשכיח מנתיניהם את הצרות מבית. בשנים האחרונות התחלתי להרהר אם המצב לא הופך להיות דומה בישראל. הריטואל של פיגוע, הפגנות ימין, מבצע שכולל הריסת מבנה שכבר נהרס במבצע הקודם, איסוף נשק ושבירת כמה קירות בבתי משפחות ברמאללה לא מביא אותנו לשום מקום ולא מונע את הפיגוע הבא. זה לא משנה אם הפיגוע יבוא לאחר כחודש או יום, ישראלים ייהרגו בגלל פוליטיקאים שמוכנים לעשות הכל חוץ מלהתמודד עם הבעיה. אני לא יודע למה אתה קורא הבלגה אבל לפני הפיגוע בדולפינריום הייתי במקרה במילואים - הבלגה לא היתה שם. אם עקבת אחרי הדיונים בסנאט הרי אתה יודע שבוש וחבורת הוואספים שלו היו מאושרים שישראל יצאה למבצע. תקיפת עיראק נדחתה בכל מקרה ולבוש יש חשבון ארוך עם ערפאת. אף פעם במהלך המבצע לא קרא בוש במפורש לישראל לצאת אלא הסתפק בניסוחים מעורפלים על מנת להרגיע את קולין הקטן. בוש מעולם לא ביקש מישראל לצאת מייד אלא להיפך הוא חזר ואמר שהוא מצפה מישראל לצאת ברגע שתסיים את פעולותיה, את זה גם אמרו כל הפוליטיקאים אצלנו... מסכים איתך לחלוטין לגבי דם יזע ודמעות אך קשה לי לקבל את ההשלמה עם סיבובו האין סופי של הגלגל. הצהרה על פגיעה במאות אלפי ערבים תביא את שייח יאסין למכור את כיסא הנכים שלו על מנת לבצע פיגוע רציני. אין מתנה גדולה מזו לחמאס אם נתנהג כמו צרפת באלג'יר. בן לאדן לא חשוב כמת, תקרא את ההזהרה החדשה של ה F.B.I מהיום כדי להבין שהוא את העבודה שלו כבר עשה. גם אם ייתפס ימשיכו את מעלליו קבוצת הקצינים שלו שיושבת בלבנון בחסות הסורים. האמריקאים הרגו הרבה טוראים באפגאניסטאן אך כאלו לא קשה לגייס. בקיצור האמריקאים נכוו בנסיון החילוץ באיראן, אנחנו נבהלנו מאסון השייטת ופרשת משעל ומאז כדי לא לאבד את הכיסא מעדיפים הפוליטיקאים להפעיל את הכלים הכבדים מול זבוב שפשוט מתעופף ונוחת על מצח של מישהו אחר ( לא שלי, של קרילוב ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בוש מעולם לא ביקש מישראל לצאת מייד אלא להיפך הוא חזר ואמר שהוא מצפה מישראל לצאת ברגע שתסיים את פעולותיה". ואיך האמירה הזאת מתיישבת עם הציטטוטים המופיעים (למשל) כאן?: http://sg.news.yahoo.com/020409/1/2noue.html או שמא הכותב הוא בוחן כליות ולב ויודע שבוש אמנם אמר את הדברים, אבל לא באמת התכוון?
President George W. Bush bluntly renewed his demand that Israeli Prime Minister Ariel Sharon immediately withdraw his forces from Palestinian territories... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוחן רכב במחנה נתן אם כבר אתה שואל. למה לדעתך קולין פאוול באמת לא הגיע מייד לישראל? בדיון בסנאט אשר התקיים לאחר אמירה זו הותקף ממשל בוש בצורה חריפה על כך שחזר בו מהתמיכה שנתן לישראל ביום המבצע. לאחר אותו דיון נחתם מסמך הגערה ע"י כל חברי הבית וזה הביא את בוש לזגזג בחזרה לתמיכה מסוייגת במבצע. לאחר מכן כאשר נשאל על כך קולין פאוול בתכנית meet the press ניתן היה להבין שבוש החליט לאחר הזובור שחטף לתת משקל לצד הפרו ישראלי בממשל ( סיבה עיקרית לכשלון שליחותו של מר פאוול ). המצב שדב תיאר נשמע כמו המרד של שמיר בזמנו והתעקשותו לצאת כנגד בוש האב. האמת היא שעל פניו נראה שהממשל הנוכחי הוא הממשל הידידותי ביותר לישראל מאז שנות השישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אתן לדב להמשיך את הוויכוח הענייני אתך (הוא עושה את זה יותר טוב מכפי שיכולתי אני לעשות). מה שהקפיץ אותי היה השימוש ב''עובדות'' שאינן מתיישבות עם המציאות. אפשר להגיד שהממשל הנוכחי אוהד מאד לישראל, ואפשר אפילו להביא ראיות לכך. אבל להגיד על משהו שקרה (מספר פעמים) שהוא לא קרה מעולם - זה דבר שלא ייעשה במסגרת דיון אינטיליגנטי. אגב - זה גם מחליש מאד את הטיעונים האחרים שלך. אני למשל (ואני מניח שיש רבים כמותי) - מתייחס בחשדנות רבה לכל מה שאומר מישהו שאינו מקפיד בעובדות, כשאלה אינן נוחות לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב טען שממשלת ישראל עמדה על רגליה האחוריות מול לחץ הממשל עד שכפתה את דעתה על בוש. בתגובה טענתי שהממשל תמך בקיום המבצע מתחילתו ועד סופו. העובדה שבשלב מסויים בוש קרא לישראל לצאת נעוצה רק בלחץ שהפעיל עליו פאוול לפני פגישותיו עם מנהיגי ערב. כמו שציינתי בוש חזר באופן מיידי למדיניות הפרו-ישראלית לאחר הדיון בסנאט וכנראה לאחר שצ'ייני נתן לו סטירה בשם בוש האב. צודק, הניסוח היה לא מדויק אך הכוונה היתה ברורה. אם דיון זה היה בנושא אמפירי אזי היית צודק והדיון היה הופך לחסר בסיס. אתה יכול להתלות באותו ניסוח לא מדוייק ובכך להתעלם מהרעיון ומצד שני אתה יכול להעמיד אותי על טעותי אבל גם להתייחס לעיקרי הדברים. אם אנסה להתייחס לרעיונו של דב בצורה בה אתה מנתח תגובות אחרות הרי שאוכל לומר - היות ובאף ראיון לא אמר שרון ''אמרנו לא לאמריקאים'' הרי שדב משתמש בעובדות שאינן מתיישבות עם המציאות ולפיכך שאר טיעוניו אינם ראויים לתשומת לב. גם אם ניסוחיו של דב לא מדוייקים לפעמים מבחינה משפטית הרי שרעיונותיו הינם ברורים וצלולים ועל כך נסוב הדיון. אני לא אוהב בלשון המעטה משפטי מחץ כמו ''זה דבר שלא ייעשה...'' התרגלתי לכך שברגע שאני שומע פוליטיקאי אומר '' זה לא ייתכן ש..'' אזי אני מבין שאותו דבר ייתכן בהחלט. אם טיעוני על פי דעתך לא מספיק אינטיליגנטים אני מתנצל ומצפה ממך לא להתענות ולקרוא אותם בעתיד סיונארה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל יפאני סאן, לא טענתי שטיעוניך אינם מספיק אינטיליגנטיים. אדרבה, דוקא משום שהם אינטיליגנטיים צרם לי כל כך השרבוב של "עובדה" בלתי נכונה לתוכם. אל תקח באופן אישי את העובדה שלא התייחסתי לטיעוניך לגופם אלא נטפלתי לנקודה קטנה (אבל חשובה בעיניי). זה פשוט באופי שלי - תראה למשל מה עשיתי לאיילת בועזסון המסכנה כאן: תגובה 69145 בדיעבד התגובה הקודמת שלי היתה מיותרת, לאחר שבתגובתך לתגובתי הראשונה הודית בעצם שאני צודק לגבי העובדות. הביטוי "דבר שלא ייעשה" היה לא רק לא מוצלח, אלא גם קלישאה נוראה. אני מצטער על השימוש בו. אני אמשיך לעקוב בעניין אחרי הדיון הזה. אני מתנצל אם משהו ממה שאמרתי התפרש כעלבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי זוהי תחילתה של ידידות מופלאה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין דרישת ארצות הברית מישראל לצאת ענה לך כבר איפסילון תוך הבאת קישורית (שכרגע אין לי זמן לקרוא אותה). אין לי הרבה מה להוסיף אבל אני זוכר את הדברים שנאמרו ע"י בוש וקונדוליסה רייס (שבדרך כלל תומכת בעמדתנו ולכן כמעט נפלתי מהכיסא שכשראיתיה אז בטלויזיה). העניין היה לא רק תוכן הדברים אלא טון הגערה והצורה הנזעמת שבה נאמרו. אי אפשר היה לטעות. ניתנה הוראה לצאת ואחר כך במשך כמה ימים התווספה פרשנות נזעמת "אני מתכוון מייד" וכדומה. אשר לטענתך שהלחץ הזה קרה לטובת פאואל, לא הגיוני שזה כך, אך גם אם זה כך לא אכפת לי ואין זה משנה כלל את העובדה שהלחץ אכן היה. הרמטכ"ל אמר את דעתו המקצועית שצריך להישאר שם זמן רב כדי שהדבר יהיה יעיל. בכל זאת בוצעה נסיגה די מהר (מטול כרם כמעט מיד ובו ברגע יצא משם פיגוע), כשהנשיא בוש "מעודד" במלים כל ארוע נסיגה כזה. אי אפשר היה לטעות: היה לחץ כבד ולולא הוא אני מעריך שעדיין היינו שם ושרמת הפיגועים הייתה יורדת לכמעט אפס. אשר לשבוע ההבלגה לפני פיגוע הדולפינריום. עם כל הכבוד לשרות המילואים שלך (אני "מת" על העדויות הישירות האלה) לא בוצעה אז שום פעילות יזומה. באותה תקופה היזמה שלנו התבטאה בפעילות חיסולים וכן "חרור קירות" מדוייק ע"י מסוקי קרב ואלה פסקו לחלוטין בשבוע הזה. כך היה גם ערב פסח כשהציפיה לזיני הביא לעוד תקופת הבלגה. אם ידוע לך על יזמה ספציפית באותו שבוע שנודעה לך משרותך הנ"ל אשמח לשמוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישורית מדווחת על קריאתו של בוש ליציאה מיידית של צה"ל משטחי A ביום נסיעתו של פאוול למרוקו. באותו דיווח גם מוזכרת קבלת הפנים העויינת בה נתקל פאוול בהגיעו למרוקו כאשר נשאל מדוע הוא מתעתד להגיע לישראל רק כעבור שמונה ימים ולא באופן מיידי לאור פעולת צה"ל. אנא הסבר לי מה לא הגיוני בהסבר הפשוט הבא: בוש תומך במבצע, לאור נסיעתו של פאוול לקדם אינטרסים אחרים במזרח התיכון מחליט בוש לדרוש מישראל לסגת מיידית. לאור ההתנגדות העזה לעמדתו המגיעה מהסנאט ומתוך הממשל עצמו ולאחר שמתברר שפאוול נכשל בשליחותו חוזר בוש לעמדתו המקורית, מצהיר כי לישראל יש את הזכות להגן על עצמה ומבקש מישראל לסגת ברגע שתסיים את פעולותיה. בקיצור לשרון אין השפעה רצינית על התנהלות הממשל. התביעה נחה. כאשר בכלי התקשורת לא מדווחים מספר ימים על קילוף טיח באיזו מפקדה שכבר נהרסה אז לדעתך זו הבלגה. ההבלגה שלך כללה בין היתר הנחת מטענים מידי יום על ציר גוש עציון. חייל הרוג ( מיחידה אחרת )ופעולה שלנו יחד עם פלוגת סדיר בתוך בית עומר שהזכירה לי סצנה מתוך אפוקליפה עכשיו. למה אתה מגדיר פיגוע רק כאשר מטען מתפוצץ בתוך תחומי הקו הירוק? אני לא יודע אם היה לך העונג לחוות את האינטפאדה הראשונה אבל גם כשנראה בבית שהכל בסדר ודי שקט עוברים החיילים גיהנום לא קטן בתוך מחנות הפליטים. ונניח שהיית נשאר באותם מקומות. הרי שמספר הפיגועים היה יורד בתוך המדינה אך הפעולות כנגד החיילים היו מתגברות. כמה חיילי מילואים הורים לילדים היו צריכים להפגע לפני שהיינו נזכרים למה בכלל יצאנו משם. אם נהרגים בכל שבוע חמישה או עשרה חיילים ( שגם הם בסך הכל אזרחים שהמדינה מחוייבת אליהם ) למה לדעתך זהו מצב סביר אשר צריך לשאוף להגיע אליו? אני מזדהה עם חלק מדבריך ואני אף מסכים לרובו של המאמר בנושא אופק מדיני אך לאור קו מחשבה זה מדוע אינך מבין שמבצעים מהסוג הזה הם מין ברירת מחדל ארורה. מבצע מסוג זה לא יעצור את הפיגוע הבא אלא רק ישהה אותו וכל זה במחיר חיי כמה עשרות חיילים ועוד תוצרי לוואי מאוסים כמו פגיעה במשק וכו' תחשוב בצורה של עלות מול תועלת ותאמר לי האם הממשלה מפעילה את צה"ל בצורה ראוייה ומקצועית. הנשקים שאספנו והמחבלים שהרגנו הם מים מתחת לגשר מבחינתם. נשקים חדשים יגיעו וילדים יש להם בשפע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב אצלנו הוא מצב יחיד ומיוחד. מדינה קטנה וחלשה לא תתקוף מדינה גדולה וחזקה משום היא יודעת שתיפגע שבעתיים. אבל אצלנו יש מין חוקי משחק כאלה שאצלם זה רק מאבק וטרור ולכן אסור לנו להגיב באותה מטבע. אני כל הזמן חוזר וטוען שעלינו לשנות את חוקי המשחק האלה, והתמיכה היחידה לדעתי באה פעם אחת מדרשוביץ בארצות הברית, אבל היה כאן פחד אפילו להזכיר את דבריו בצורה בולטת שלא לדבר על לדון בהם. לכן אני יוצא מתוך הנחה שאלה הם כללי המשחק ואי אפשר לשנותם, והטענה שלי היא שהדרך הכי יעילה לשלוט במצב כשכללי משחק כאלה שוררים, היא להימצא בתוך לב לבם של המקומות בהם נוצר הטרור, גישה שהיום היא נתמכת גם ע''י מאיר פעיל עזר ויצמן ואבי דיכטר ראש השב''כ. זה כמובן לא פתרון מושלם אבל זה הכי טוב בכללי המשחק הקיימים. כך אומר ההיגיון וכך גם הוכיחה המציאות. הרי כמה עשרות שנים שהינו שם. מוטיבציה הייתה לפגוע בנו, ובאמת מדי פעם נפגעו חיילים. אבל זה היה מצב הרבה יותר טוב ובטוח מכפי שהוא עכשיו. אי אפשר להשוות בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פתרון מושלם בלשון המעטה. מול אותה שורה של "תותחים" בטחוניים והסטוריון אחד מבריק נמצאים מספיק "קליברים" שיאמרו אחרת. כן, היינו באותם מקומות עשרות שנים והטרור רק גבר. שברנו ידיים ורגליים, הורדנו למישהו ראש עם טלפון ממולכד והזרקנו דם של איגואנות לאוזן של חאלד. הטרור רק גבר והתעצם. זכור נא שפיגוע במוצב טרמיט מוגדר כאירוע טרור לכל דבר. גם אם אוגדה שלמה תפעל בלב רמאללה זה לא מה שימנע רצח של ישראלים ( כולל חיילים ). על מנת להכין מטען אתה צריך רק פיילה חלודה, דשן שגנבת מעמק חפר ויד יציבה. בקיצור, כיבוש של אזור כה מאוכלס לא יביא להפסקת העימות ויגרום לך כאלו צרות מבית שיגרמו לך להזכר למה הגענו לוועידת מדריד. אתה צודק לגבי כללי המשחק חסרי התקדים שהתקבעו כאן משום מה. מנהיגות המדינה נמנעת מזה שלושים שנה לקבל החלטה הגיונית בעניין השטחים. אם מדובר במלחמה אזי צא למלחמה כאשר יש לך תכנית ברורה אילו מטרות הצבא צריך להשיג על מנת לקדם את האנטרסים המדיניים. למלחמה יש פנים רבות אך מבצע חומת מגן הוא לא אחת מהן. כאשר אתה שולח כעשרים חיילים להרצח על מנת לאסוף נשק. כאשר אתה מאשים את ערפאת באחריות ישירה לפיגועים אך מודיע כבר בבוקר המבצע בתכנית של רזי ברקאי שלא תהיה הוראה לפגוע בו ובשאר הרוצחים הראשיים כטאופיק טיראווי ומוחמד דאחלן הרי שאתה ( לא אתה, ממשלת ישראל..) עושה צחוק מהאזרחים שלך. אם אתה מפרסם כל יום עובדות אשר מצביעות על כך שהרשות פתחה במלחמה אנא השב מלחמה ותפסיק לקלף טיח. לאחר מלחמת ויאטנאם ישבו האמריקאים והפיקו לקחים. בין היתר הוחלט שאין יותר דבר כזה בלקסיקון מלחמה מוגבלת כאשר שישמוש בנשק להשמדה המונית הינו היוצא מהכלל. בספר חייל מדווח של גנרל ווסטמורלנד אפשר להקביל את החשיבה של הממשל האמריקני אז למצב המדיני בארץ - כל הזמן התרכזו בהגבלות על הצבא מצד אחד ובריחה מפתרון מדיני מצד שני מאז בכל מלחמה (מלחמת המפרץ, פנמה, אפגאניסטאן ) האמריקאים נוהגים על פי כלל זה ושולחים כח ברוטאלי שאולי מכעיס כמה כתבים באירופה אבל מבטיח להם את ההישגים המדיניים (יש לי כמה השגות לגבי הפעולות באפגאניסטאן אך לא לגבי הדוקטורינה ) מלחמה לא מוגבלת על פי המודל שלנו יכולה לכלול הריגה או מאסר של כל מפקדי תנועות הטרור או כל פתרון יצירתי אחר אשר כולל פגיעה בפוגעים בנו. אתה צריך לזכור שבדיוק כמו האמריקאים הממשלה צריך לדעת מה היא רוצה להרוויח מדינית כתוצאה מהפעלת הכח אחרת אין שום ערך לאף פעולה. לסיכום, כיבוש השטחים מחדש זה בדיוק כמו אקמול לחולה סרטן או כמו שיר נולד "בהתחלה זה כואב אחר כך יוצא החוצה". פעולה צבאית על פי עקרונות המלחמה ( שאינה צריכה לכלול את כיבוש השטחים לזמן ממושך) אשר לא מוכתבת ע"י שיקולים פוליטיים אלא על פי יעדים מדיניים זה דבר שלא ראינו כאן מאז 48'. הייתי מספר לך קצת סיפורים מהאינטיפאדה הראשונה אבל הבנתי שעדויות אישיות גורמות לך למות ואני דווקא מאחל לך חיים ארוכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנינו מתחילים לחזור על עצמנו, ואעיר משהו רק לגבי עניין העדויות האישיות. באמת סיפור מפה וסיפור משם אין להם חשיבות בעיניי. מה שקובע בעיניי הוא סטטיסטיקה לאורך זמן כשהארועים שעליהם מעידים העדים המקומיים שמרוב עצים לא רואים את היער, הם רק טיפות בתוך הסטטיסטיקה הזאת. אם במשך כמה שנים של האינתיפדה הראשונה מספר ההרוגים היה דומה למספר של כמה שבועות אינתיפדה עכשווית זה נתון משמעותי, ואני משתדל להסתמך על נתונים כאלה. יש בספר הביוגרפיה על משה דיין קטע שמדגים באופן ציורי את העניין הזה. לצערי הספר אינו לפניי ואנסה לתאר מהזכרון את המסופר. מדובר על דוח של טייס במבצע סיני שתאר התקפה של חיל האוייר על שיירה מצרית שבה השתתף. הטייס היה בחור צעיר ונלהב והתאור שלו היה מאד ציורי וכלל המון "מדורות" וכלי רכב נדלקים (חבל שאיני יכול לצטט) . אבל בסוף הדוח יש הערה של מפקד הטייסת באלה המלים: "למרות התיאור המרתק והציורי אבדות האויב הן כפי שציינתי בתחילה - הושמד ג'יפ ונפגעה קלות משאית . . ." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אל תתכונן למלחמה הקודמת. כדאי שתביא בחשבון שהמצב המדיני לצערנו או לשמחתנו השתנה. 2. אכן אנקדוטה משעשעת 3. לילה טוב |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |