בתשובה לערן בילינסקי, 02/06/02 19:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כלומר, גם אני מעריך שלא נראה שימוש בנשק גרעיני בתת-היבשת ההודית ולא נראה הצגה של נשק גרעיני, לא כל שכן שימוש בו, במזה"ת. אני חולק על הערכתך שבמזה"ת "קיים כבר היום" מאזן אימה גרעיני-כימי-ביולוגי. אני לא רואה בנשק הכימי והביולוגי באזור סיכון קיומי לישראל, ויתר על כן - לא עיקר דאגתה של ישראל (ולכן "חץ" ופיקוד-העורף ולא מכת-מנע). לגבי נשק גרעיני ישראלי היפותטי, אולי הוא סיכון קיומי, אך הוא איננו איום - מדיניותה של ישראל היא בדיוק זו - לא לאיים. לא ב- 67, גם לא ב- 73 וגם לא ב- 91 – ההזדמנויות בהן נטען שישראל "חימשה את הנשק הגרעיני שלה" – לא נשמע שום איום לא-קונבנציונלי מצידה. קשה לענות על שאלות "מה היה אילו", אך מעוז לא נשמע לי משכנע יותר מפלדמן. אני חושב שגם אתה חולק על מעוז בפרשנות שלו התולה את המדיניות הישראלית ב"ראיית איום שניפחה את המציאות והגזימה בתיאור כוחם של הערבים" ומייחסת לה את המטרה "להפחית או לבטל לחלוטין את האפשרות של שילוב כוחות צבא ערביים שמטרתו השמדת ישראל" ומעדיף לראות אותה בפריזמה של מטרות הקשורות בעתיד המזה"ת (מי יהיה הראשון שיצטט "תנו שלום, קבלו גרעין"?) וגבולות המדינה. דווקא פלדמן, וכאן אני חושב שתסכים איתו, מציין שהמדיניות הגרעינית הישראלית מאפשרת לפוליטיקאים יותר חופש-פעולה בתחום קביעת-הגבולות. אני נוטה להסכים עם פלדמן כי אין "מירוץ חימוש בלתי-קונבנציונלי" במזה"ת, וכי הנשק הכימי והביולוגי במצרים ובמפרץ (סוריה זה באמת עניין אחר) אינו קשור לסכסוך עם ישראל, ובוודאי שלא להערכה שיש לה נשק גרעיני. אני לא מסכים איתו לגבי מדיניות הגרעין כבעלת השפעה משמעותית על "תכניות להשמדת ישראל" של מדינות ערב, אולם בלא גישה לחומרים ארכיוניים מאותן מדינות קשה להעריך זאת היטב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שבוע הופיע זאב מעוז לצד אמילי לנדאו, ראש פרוייקט בקרת נשק ובטחון אזורי במרכז יפה, ועוזי דיין, ראש מב"ל, ב"פגוש את העתונות" עם שלי יחימוביץ', בדיון בנושא נשק גרעיני. דיין (מינוי של שרון?) היה ספקן מאד לגבי היכולת של נשק גרעיני לתרום ליציבות ע"י יצירת "מאזן אימה", וציין כי גם תחת מטרייה גרעינית יכול להיות שימוש בנשק לא-קונבנציונלי, כדוגמת נשק כימי. כפועל יוצא מכך ומהחשש מפני הגעת נשק גרעיני לידי ארגוני טרור, דיין גורס שיש לפעול למניעת תפוצתו של הנשק הגרעיני. בהתייחס למדיניות הגרעין הישראלית, דיין הביע תמיכה במדיניות העמימות וקבע שחשוב מאד שישראל תהיה חזקה לאורך ימים (וכלשונו, גם באחרית הימים, כשגר זאב עם כבש, עדיף לישראל לא להיות הכבש). מעוז ביטא את עמדתו ביחס לתרומה של הדימוי הגרעיני הישראלי למירוץ-החימוש באזור בזהירות וביושר אינטלקטואלי (שמצאתי ראיו לציון), תוך שהוא מציין שזו עמדת מיעוט. התזה של יחימוביץ', לפיה החימוש הגרעיני הוא טירוף, נתקלה בד"כ בתגובה צוננת מצד המתדיינים: לנדאו הזכירה את הנורמה של אי-שימוש בנשק גרעיני, את המחויבויות הבינ"ל למניעת תפוצתו ולפירוקו, ואת תפוצתו המוגבלת בפועל. מעוז הזכיר את ההתייחסות לנשק גרעיני כ"מנגנון בקרה עליון למנוע שואה טוטאלית", ואת האלטרנטיבה של הפניית אותה השקעה לחימוש קונבנציונלי, שלגבי השימוש בו יש פחות עכבות. והיום, לפי "הארץ" מפרסם "די ולט" כי שרותי מודיעין מערביים מעריכים כי מצרים פועלת להשגת נשק גרעיני, בשיתוף פעולה עם סין. 1 ראשי-תיבות שפירושן "מגיב להודעה של עצמי". המקור לא ידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם המקור אינו ידוע, איך מ"ש יכולים להיות ראשי תיבות של: "מגיב להודעה של עצמי"? חוץ מזה מה רע ב: מגלש"ע? אפשר גם להטות את זה כמו ב: "מיכאל שרון כל הזמן מתגלעש2, זה נורא מעצבן, הלוואי שהוא יעבור לפא"צ, וישאר שם לתמיד". 1 ראשי תיבות שפירושן "למה אף אחד לא סיפר את זה למיכאל שרון?" 2 לא מבין בזה בגרוש, אבל בטח אפשר למצוא איזו הצדקה לסיכול האותיות הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |