|
בשמחה:
המלך נהנתניהו הראשון עומד לערוך משתה ענק אליו יוזמנו כל השועים והגבירים בממלכתו, וכן נציגים בכירים מארצות העולם. אלף חביות של יין עומדות מוכנות לקראת הארוע המרנין.
יום לפני המשתה מגיע אליו בבהילות ראש השב"כ ומספר כי ידוע ממקורות מהימנים ביותר שאויבי המלך הסמולנים הצליחו להרעיל חבית אחת. ולא סתם, אלא ברעל המיוחד "ליצמניום כתרתי", שהוא קטלני במידה שאפילו טיפה קטנטנה ממנו הורגת. תכונה נוספת של הרעל הזה היא שהוא חסר ריח וטעם, אינו ניתן לגילוי בשום אמצעי שמוכר בממלכה, והמורעל אינו חש בשום סימפטומים במשך 24 שעות ומיד בסיומן הוא צונח ומת כזלזל על הגדר.
"אבוי,” אומר המלך, "לא נוכל להרשות לעצמנו לסכן את שלומם של המוזמנים הנכבדים, זה עלול לפגוע במוניטין ולהוריד את דרוג האשראי שלנו. מצד שני”, הוא מוסיף, "אני לא מתכוון לערוך משתה בלי יין, שכמוהו כאייל ללא תגובות, ואין סיפק בידנו (ככה הוא מדבר המלך הזה) להשיג כמויות נאותות של יין חליפי בזמן העומד לרשותנו מאחר וההזמנות התכופות של מלכתנו רוקנו את המלאי בכל הממלכה, וכבר שבועיים אני לא מצליח להשיג את מילצ'ן בטלפון. ומה נעשה?”
שר המשטרה גלעד טרדן קופץ לעזרה: “הבה ניתן לעוכרי ישראל הנידונים למוות, שממילא אינם מביאים שום תועלת, לטעום מן היין. מאחר והמשתה עומד להתחיל רק בעוד קצת יותר מ-24 שעות, יש לנו מספיק זמן”.
מצויין! נהדר! נפלא!
רק בעיה אחת קטנה. הסוהר הראשי מודיע שאין מספיק נידונים למוות לאספקה מיידית, ואין מספיק זמן לארגן כמה משפטי בזק שיגדילו את המספר הזה במידה מספקת, מה עוד שבתי המשפט יצאו לחופשה מיוחדת.
מאחר והרבנים הראשיים עסוקים בבעיות אחרות, מתמטיקאי החצר נקרא לייעוץ.
"כמה נידונים למוות יש בכלל?" הוא שואל. "מעט, מעט מדי," גונח הסוהר "הרבה פחות מאלף" "כמה בדיוק?" שואל שוב הפרופסור "אתה יודע שאני אוהב לקבל נתונים מדוייקים". "ובכן" אומר רב הסוהרים "אחרי חגיגת ההוצאות להורג הפומביות של השבוע שעבר, אני חושש ש... אני חושב ש... כן" הוא מעיף מבט אחרון בדף שבידיו "עשרה. רק עשרה. השארנו כדי שיהיה מניין"
"עשרה?" צוהל המתמטיקאי "זה בדיוק מה שאנחנו צריכים!" והוא מסביר להם בקצרה מה עליהם לעשות. "עכשיו אם תסלחו לי" הוא אומר "אני אמשיך לעבוד על האלגוריתם שלי לפירוק מספר בן 400 ספרות לגורמים בשנים עשר צעדים קטנים.
מה עושים?
|
|