 |
|
 |
||
|
||||
 |
[זהירות - פוסט ארוך וקצת חופר, אבל מנסה לעשות סדר בהרבה נתונים והשערות שרצות ברשת. וכפי שאפשר להבין מהכותרת, עשוי להיות ראשון בסדרה] אחד הנתונים החשובים ביותר שרצוי לדעת על נגיף הוא שיעור התמותה - איזה חלק מהלוקים בנגיף מתים ממנו. הנתון הזה עוזר להעריך את רמת הסיכון ולהשוות את הנגיף למחלות ידועות. בלשון המקצועית המספר הזה נקרא CFR, ראשי תיבות של case-fatality rate. למען ההשוואה, שיעור התמותה של אבולה הוא כ-50%, של סארס כ-9% ושל שפעת עונתית 0.1%. חישוב שיעור התמותה נראה לכאורה פשוט: מחלקים את מספר המיתות במספר המקרים וזו התוצאה. הבעיה היא שחישוב כזה אפשרי רק אחרי תום ההתפרצות או לקראת סופה, כשקצב גידול המקרים איטי יחסית; בשלבים המוקדמים של התפרצות מגיפה גדל מספר המקרים באופן מעריכי (כלומר מספר המקרים מוכפל כל X ימים), כך שבזמן שעובר מאבחון מקרה עד המוות נוספים המון מקרים חדשים. התוצאה היא שחישוב שיעור התמותה ע"י חלוקת מספר המתים עכשיו במספר המקרים עכשיו (נקרא לזה שיעור תמותה בסיסי - שת"ב) מוביל להערכה נמוכה מאוד של שיעור התמותה. לדוגמא, אם X הוא 3 (כלומר מספר המקרים מוכפל כל שלושה ימים) והזמן הממוצע מהאבחון עד המוות הוא תשעה ימים, מי שמתים עכשיו הם מי שאובחנו לפני תשעה ימים, כשמספר המקרים היה קטן פי 8 - כלומר חישוב שת"ב ייתן לנו תשובה נמוכה פי 8 מהאמת. עוד דרך לחשב את שיעור התמותה היא לחלק את מספר המתים במספר המקרים הסגורים (מתים + מחלימים); אפשר לקרואלמספר הזה שיעור התמותה מתוך מקרים סגורים (שת"ס). השיטה הזו נראית יותר מבטיחה במבט ראשון, אבל גם היא מובילה לתוצאות שגויות מאוד בשלבים הראשונים של המגפה, בייחוד לגבי הקורונה. זאת מכיוון שלוקח לחולות הרבה יותר זמן להחלים מאשר למות 1 כך שהמספר הזה בהכרח גדול מדי. כאשר המגפה מתחילה להיעצר וקצב המקרים החדשים מאט, השת"ב עולה והשת"ס יורד, והם מתכנסים לשיעור התמותה האמיתי. בסין, למשל, הם כבר כמעט זהים - השת"ב הוא 3.7% והשת"ס - 5% 2. הבעיה היא שזה כבר מאוחר מדי: אנחנו רוצות לקבל הערכה סבירה של שיעור התמותה האמיתי בשלב המוקדם של המגפה. איך עושים את זה? הפתרון הטוב ביותר שנתקלתי בו מבוסס על העובדה שיש לנו נתונים על התפתחות המגפה לאורך זמן. הרעיון הוא לחלק את מספר המתים הנוכחי במספר המקרים לפני T ימים, כאשר T הוא הזמן הממוצע מהאבחון עד המוות. כך אנחנו מתקנים את העיוות שנוצר בשל קצב הגידול המהיר של המקרים. נקרא לנתון הזה שיעור תמותה מתוקן (שת"ם). הבעיה העיקרית בשימוש בו היא שאנחנו לא בטוחים מהו T - כלומר מה הזמן הממוצע מהאבחון עד המוות - אבל בנושא זה דווקא נערכו לא מעט מחקרים, והקונצנזוס הוא שלגבי הקורונה מדובר על 8-10 ימים. לצורך העניין, בחישובים בהמשך לקחתי T=9, אבל המסקנות לא היו משתנות בהרבה גם עבור מספרים אחרים באותה סביבה. ועכשיו מגיעה החידה. שימו לב לטבלה הבאה, בה מצוין השת"ם בכל המדינות שעבורן יש לנו נתונים לתשעה ימים אחורה (פרט לאיראן, כי אני לא מאמין לאף נתון שיוצא משם). נתוני התמותה נלקחו מהיום, נתוני המקרים - מ-4 במרץ. מדינה תמותה מקרים שת"ם סין 3177 80409 3.8% קוריאה 71 5621 1.2% איטליה 1016 3089 32.8% ספרד 87 228 38% צרפת 61 285 21% גרמניה 6 262 2.3% ארה"ב 41 158 26% משהו פה לא מסתדר, בכמה דרכים שונות. להפרש בין התוצאות בסין ובקוריאה אתייחס בהמשך, אבל מה שמיד קופץ לעין הוא ההפרש העצום בין איטליה, ספרד, ארה"ב וצרפת לבין סין, קוריאה וגרמניה. אלמלא גרמניה היה לזה הסבר פשוט: כנראה בחרתי את T לא נכון (בחירה של T=5, למשל, מורידה את השת"ם בארה"ב ל-5.8%), כלומר זמן התמותה לאחר האבחון קטן יותר משחשבנו. אבל גרמניה נמצאת פלוס מינוס באותו שלב במגפה כמו צרפת וספרד, וכל בחירה של T תשאיר יחס של כמעט 1 ל-10 בין שיעור התמותה, כך שהחידה נותרת בעינה. אז אם T אינו הבעיה, איך אפשר להסביר את הפערים העצומים בשיעורי התמותה בין מדינות שונות? להלן כמה אפשרויות: קיימים הבדלים בשיעור התמותה האמיתי בגלל הבדלים דמוגרפיים (איטליה מדינה זקנה, בקוריאה ההתפרצות היתה בעיקר בקרב הכנסייה הנוצרית ההיא שחבריה אנשים צעירים), גיאוגרפיים (בצפון איטליה יש הרבה זיהום אוויר ולכן הרבה מחלות ריאה), תרבותיים (האיטלקים והספרדים חיים בקרבה רבה יותר להוריהם הזקנים) וכדומה. הסברים רבים כאלה נזרקו לחלל האוויר, בייחוד בהקשר האיטלקי (שם שיעורי התמותה הגבוהים במפתיע התפרסמו ראשונים) ויש להם לבטח השפעה מסוימת, אבל זה לא נראה הגיוני שההשפעה הזו כ"כ חדה כפי שמופיעה בנתונים שאספתי, והיא גם לא מסבירה את הפער בין צרפת וארה"ב - ששונות מאיטליה בהרבהמובנים - לבין גרמניה. נקודה שמוזכרת פעמים רבות היא גידול משמעותי של שיעור התמותה במוקדי המגפה, שבהם המערכת הרפואית נכנסת לעומס יתר. מחקר סיני שנערך בשלב קצת מוקדם יותר הראה שיעורי תמותה של 5.7% במחוז הוביי (מוקד המגיפה) ורק 0.7% בשאר סין. הגורם הזה ללא ספק רלוונטי (למעשה, מבחינת צעדי ההכנה של המדינות, הוא אולי הכי רלוונטי), אבל הוא לא יכול להסביר את שיעורי התמותה הגבוהים בצרפת, בספרד ובארה"ב, שם אנחנו לא מתקרבים עדיין לעומס יתר. ההסבר השלישי - הסביר ביותר בעיני - הוא שאחוזי התמותה נראים גבוהים כל-כך מכיוון שחלק ניכר מהמקרים בשלבים הראשונים לא אובחנו כלל. בקוריאה, למשל, בוצעו הכי הרבה בדיקות בעולם, ולכן נתגלו הרבה יותר 'מקרים קלים', מה שמוביל לשיעורי תמותה נמוכים יחסית. באזורי המוקד (ווהאן וצפון איטליה) בוצעו הרבה פחות בדיקות של מקרים קלים (בשל העומס על המערכת), והתוצאה היא אחוזי תמותה גבוהים יותר. הבעיה היא שאין לנו מידע מלא על בדיקות: אפשר לראות שבארה"ב ובצרפת בוצעו יחסית מעט בדיקות, אבל גרמניה וספרד לא פרסמו נתונים. יש לומר שאם ההסבר הזה נכון, הוא מקור לאופטימיות מסוימת לגבי גרמניה: זה אומר שלמרות המחדלים מבצעים כאן יותר בדיקות מאשר בשאר המדינות באירופה, ולכן כנראה מאתרים יותר חולים, והמספר האמיתי של החולים והנשאים נמוך משמעותית מאשר בצרפת ובספרד. זה אגב עדיין לא אומר שתופסים את כל המקרים: יש בהחלט סיכוי ששיעור התמותה האמיתי הוא בערך מה שאנחנו רואים בקוריאה (סביבות 1%), וזה אומר שבגרמניה תופסים בערך חצי מהמקרים. .לסיכום נשאלת השאלה - אז מה שיעור התמותה האמיתי? זו שאלה מסובכת, כי קשה לדעת כמה מקרים לא אותרו (ראו סעיף 3) ואין לה תשובה חד-משמעית, כי שיעור התמותה כמובן משתנה לפי כל הפרמטרים שמוזכרים בסעיף 1 לעיל. אבל אפשר להעריך במידה רבה של ביטחון שהשיעור הוא בין זה של קוריאה (1.2%) לזה שנרשם בסין (3.8%). זה אומר שגם במקרה הטוב ביותר, הנגיף קטלני פי 12 משפעת עונתית. 1 קצב ההחלמה המדווח מהקורונה איטי להפליא. כך למשל, כמחצית מהחולים על הדיאמונד פרינסס עדיין לא החלימו, יותר מחודש לאחר שחלו. לא ברור לי אם מדובר במאפיין של המחלה או שהרופאים פשוט זהירים מאוד בהכרזה על החלמה, אבל לצורך העניין זה לא משנה. 2 בדרום קוריאה, אגב, על אף שהמגיפה כבר מתחילה לדעוך, יש עדיין פער גדול מאוד: השת"ב הוא 0.9% ואילו השת"ס עומד על 12% זה אומר שקשה עדיין להסיק מסקנות סופיות מהנתונים שם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על חידוד הנקודה. לחידה הזו יש לי פתרון. הפער הגדול בנתונים על שיעור התמותה במקומות שונים הוא בהבדל בין לערוך בדיקות יזומות (קוריאה) לבין לבדוק רק מקרים שגילו סימפטומים, לעתים אף רק סימפטומים קשים (ווהן). התייחסתי לכך בתגובה 713830 בתגובה 713960 ובתגובה 714215 שאלה ראשונה: כמה מהנשאים יפתחו סיפטומים? תשובה: בין 15-45%. יש לנו מקרה מעבדה יוצא מהכלל של קבוצת אנשים מבודדת שהודבקה בנגיף וכולם נבדקו - נוסעי הדיאמונד פרינסס. מבין הנשאים שנמצאו שם רק כ 45% פיתחו סימפטומים (בהתחלה הם אמרו 30%, אבל תקופת הדגירה הארוכה, וכנראה הדבקות שניוניות הביאו לעליה במספר הסופי). לדעתי זה הגבול העליון של השיעור של פיתוח סימפטומים משתי סיבות: 1. חציון הגילאים של הנוסעים גבוה - אין שם הרבה ילדים, בני נוער וצעירים. האוכלוסיה באניה היתה מהסוג הפגיע לנגיף, וסביר שתפתח סימפטומים בשיעור גבוה מאשר האוכלוסיה הכללית. 2. הם היו תחת זכוכית מגדלת. כלומר גם אנשים עם סימפטומים קלים, שייתכן שהיו עוברים מתחת לרדאר באוכלוסיה הכללית, נחשבו כסימפטומטיים. שאלה שניה: כמה מהמקרים ימותו (CFR)? שים לב שבתוך השאלה הזו מובלעת שאלה חשובה לתשובה- מהו מקרה? האם מקרה הוא כל נשא, או רק מי שפיתח סימפטומים? אז יש לנו את שיעור התמותה של 5.7% בווהן, שהוא הגבול העליון לדעתי, כי בווהן: 1. לא היה להם זמן להתעסק עם בדיקות יזומות של 11 מיליון איש. המקרים שנספרו בווהן היו כנראה של מקרים מובהקים בלבד, שהסימפטומים שלהם ברורים. 2. מידת החשיפה בווהן היתה מאוד גבוהה, ויש לי חשד שחומרת המקרים תלויה ברמת החשיפה. 3. ריכוז המקרים הקשים לא איפשר טיפול אופטימלי. ויש לנו את קוריאה, שערכה המון בדיקות יזומות, ולכן יתכן שרק מחצית המקרים שהיא גילתה בכלל יפתחו סימפטומים, ובגלל הגילוי המוקדם, אלה שיהפכו למקרים קשים ומקרי מוות יעשו זאת רק בהמשך. לכן לדעתי השאלה החשובה היא לא עד כמה הקורונה קטלני, כי בספירות שונות יתקבלו תשובות שונות, אלא פי כמה הוא קטלני משפעת. תגובה 714215 מצד שני, אפשר להעריך את איכות הטיפול של המדינות בהתפרצות לפי כמות המקרים הקשים ומקרי המוות מסך המקרים. ככל שזה נמוך יותר סימן שהמדינה גילתה את הנשאים מוקדם, לפני שהמקרים הפכו לקשים, ואולי לפני שהנשאים פיתחו אפילו תסמינים (אם בכלל). על פי מדד זה איטליה נמצאת במצב גרוע כאשר שיעור מקרי המוות+מקרים קשים מסך כל המקרים שהתגלו הוא 15%, קרוב לזה שהיה בווהן, וגרמניה נמצאת במצב מצויין כאשר שיעור זה הוא פחות מ 0.5%. דיסליימר: ודאי יש עוד המון גורמים לוקליים שיגרמו להבדלים בין מדינות. החל ממזג האוויר, עבור בגיל החציוני, וכלה באורח חיים (הרגלי תזונה, רמות סטרס, ומכאן שיעור חולי סוכרת ומחלות לב שפגיעים יותר לנגיף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות בקשר לספינת הקורונה: 1. מתוך אוכלוסיה של כ-3,500 שסביר שכולה נחשפה לווירוס, כמעט 700 נמצאו נגועים, כלומר כחמישית מהאנשים שנחשפים לווירוס, נדבקים בו. 2. מתוך 696 נוסעים שנמצאו נגועים, 32 הוגדרו כחולים קשים, כלומר פחות מ-5% מהאנשים שנדבקים בווירוס זקוקים לטיפול אינטנסיבי. 3. נכון לעכשיו, 7 מהנוסעים מתו, כלומר אחוז אחד מהחולים. אני חושב שהמספרים האלה הם הסבירים ביותר, עבור האוכלוסיה הנתונה. סביר שעבור אוכלוסיה צעירה יותר התוצאות יהיו טובות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עכשיו 32 מקרים קשים מהספינה (חלילה, כמה מהם עוד עלולים למות), וגם השבעה שמתו היו מקרים קשים. בטח היו עוד כמה מקרים קשים שהשתפרו. נגיד 40 ומשהו היו מקרים קשים. את המקרים האלה אתה צריך לספור לא מסך הנשאים, אלא רק מתוך אלה שפיתחו תסמינים1, 313 במספר. זה משהו כמו 15% מקרים קשים, ומתוכם לפחות 2% מהסך הכל מקרי מוות (מתוך המקרים הסימפטומטיים). ואלה אמנם אנשים מבוגרים יחסית, אבל הם קיבלו טיפול רפואי ברמה הגבוהה ביותר. לא כך כשמתפרצת מגפה ובתי החולים קורסים תחת העומס. אז אני חושב ששיעור של 2% מקרי מוות מהמקרים הסימפטומטיים יהיה שכיח רק במקומות שההדבקה לא רחבת היקף. כשהמגפה משתוללת הוא יהיה גבוה יותר. שיעור של 15% מקרים קשים מסך המקרים הסימפטומטיים מתאים גם לאיטליה עכשיו. מספר המקרים הקשים+מקרי המוות מגיע ביחד ל 14% מסך המקרים באיטליה. איטליה מדגימה מה קורה למקרי המוות מתוך המקרים הקשים כשהמערכת לא מסוגלת להתמודד עם הכמות, כי שם כמות המקרים הקשים ומקרי המוות כמעט שווה. ___________________ 1 כי כל הזמן משווים לשפעת. ובשפעת אני לא חושב שעושים בכלל בדיקות יזומות למי שלא הראו תסמינים. לכן מבחינת הסטטיסטיקה מקרים לא סימפטומטיים של שפעת לא קיימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הכתבה הזאת לחצי מהאוכלוסיה שנדגמה בשנים 2015 - 2018 באיטליה ובקליפורניה יש חסינות לנגיף הקורונה, למרות שהם מעולם לא נחשפו אליו. ההסבר ההגיוני הוא שהם נחשפו לקרוב משפחה שלו שאינו מסוכן ואולי אפילו לא גורם למחלה (מעבר לצינון). ייתכן שההסבר להבדלים בתחלואה ובתמותה בין המדינות השונות הוא באחוז המחוסנים מלפני ההתפרצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משווה ומעלה- בחבל לומברדיה באיטליה, המונה 10.1 מיליון נפשות, התגלו 87258 מקרים (0.87% מהאוכלוסיה), מהם הסתיימו במוות 15,876, שהם 18.2% מהמקרים ו0.16% מסך כל האוכלוסיה של החבל. במוקדים בתוך החבל- במחוז ברגמו שיעור המקרים מסך האוכלוסיה הגיע ל 1.16% ובמחוז ברשיה ל 1.14%. אם נניח שרוב המקרים הקלים עברו מתחת לרדאר בלומברדיה בגלל העומס על המערכת, ונניח שרק אחד מכל 4 מקרים סימפטומטיים במחוז אומת (מה שיוריד את שיעור התמותה מסך המקרים ל 4.5%, דומה לזה של ווהן), נצטרך להניח שבברגמו ובברשיה רק אחד מ 5. כלומר ש 5.5% מהאוכלוסיה שם היו בפועל סימפטומטיים. נניח שרק חצי מהנשאים שם היו סימפטומטיים, כמו הסטנדרט, וזה אומר שכ-11% מהאוכלוסיה בברגמו וברשיה היו נשאים. לא צריך מהלך מחשבתי גדול מדי כדי להסיק שרוב האוכלוסיה במוקדים הללו נחשפה לנגיף, מי שנדבק- נדבק, ומי שלא-לא. ומכאן סביר מאוד שהמוקדים אלה כבר קרובים לחיסון עדר. זה מסתדר עם חישוב שעשיתי קודם, ולא מוצא כרגע, שבהנחה של חשיפה של 100% מהאוכלוסיה העולמית לנגיף, תאורטית רק 0.25% מהאוכלוסיה ימותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל זה עומד בסתירה גמורה לידיעה ב-ynet (המקור צוין רויטרס) שלפיה ע"פ בדיקה בשבדיה רק אצל 10% מתוך נשאים מאובחנים התגלו הנוגדנים לקורונה. לטעמי, מסקנה סבירה לא פחות מכל האחרות היא, שאנו רחוקים מאד מהבנת מנגנון החיסון נגד הקורונה ויתכן אפילו שמדובר בנוגדנים הלא נכונים. אני מניח שזה יחסית קל ל"עקר" קורונה, או להפיק קטעים שונים שלה ולהזריק אותם בתור חיסון. הבעיה היא אם החיסון הזה גם יעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לזה? להיפך. המחקר הראה שנכון לסוף חודש אפריל 7.3% מתושבי שטוקהולם פיתחו נוגדנים לנגיף הקורונה. עד 1 במאי התגלו במחוז שטוקהולם 8300 מקרים בסך הכל, מתוך אוכלוסיה 2.38 מיליון איש. 0.35% בלבד. לפיכך שיעור בעלי הנוגדנים הוא פי 21 ממספר המקרים שדווח. לפי אותו יחס, בברגמו היו צריכים להיות 24% מהאוכלוסיה עם נוגדנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותה ידיעה בגארדיאן אני חושב שעכשיו הבנתי נכון. הבעיה היא שלא ידוע כמה מתושבי שטוקהולם או שבדיה נדבקו בפועל. השבדים נקטו במדיניות של "סגר" מתון מאד מתוך כוונה להגיע לחיסון עדר. ע"פ התחזיות בערך שליש מתושבי הבירה היו אמורים כבר להיות מחוסנים, כאשר המספר בפועל הוא רבע מכך. זה יכול להיות מפני שמספר הנדבקים קטן בהרבה מן המודלים או בגלל שחלק מן הנדבקים אינם מפתחים חיסון או שניהם ביחד. ה-WHO מדווח ש-% המחוסנים בעולם עומד על 1-10% מן האוכלוסיה. הטענה במאמר היא כי הניסיון להגיע לחיסון עדר הוא מסוכן, מפני שהמחיר בתמותה הוא גבוה, כאשר רמת החיסון המושגת היא נמוכה מן הצפוי. מצד שני נרמז במאמר שהתמותה הגבוהה מאד בשבדיה נובעת ממחדלי בידוד בבתי האבות. נראה לי שהדיווח הזה מתאים לדיווח האמריקאי לפי בערך 1/3 מן הנדבקים אינם מפתחים נוגדנים (אולי בגלל כמות נמוכה של וירוסים). כמו כן הגארדיאן מדווח כי הייצור של החיסון מאוניברסיטת אוקספורד עשוי להתחיל כבר בספטמבר אם הניסויים הרפואיים הנערכים בו כעת יצליחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנכון להגיד הוא שמי שלא פיתח נוגדנים למרות שנחשף - לא נדבק. לו היה נדבק היה מפתח נוגדנים או מת. כנראה שהלא נדבקים הם אותם בעלי ''חיסון טבעי'' - בעלי הנוגדנים לקורונה של הצטננות או ווטאבר, שעזרו להם לא להדבק. מה שיעור הלא נדבקים הוא שאלה טובה מאוד. לפי הדיאמונד פרינסס גם הניחוש שלי הוא של כשליש מהאוכלוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק להזכיר שייתכן גם שהחסינות הטבעית מושגת בגלל וריאציה גנטית, למשל בקולטן ACE2. אאל"ט לאחרונה הוזכר איזה גן שקשור גם עם הנטיה לפתח אלצהיימר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עוקב אחרי מההיגיון שלך פה. 1. לא הבנתי למה "אם רק אחד מכל 4 מקרים סימפטומטיים במחוז אומת, נצטרך להניח שבברגמו ובברשיה רק אחד מ 5." - על מה מבוססים המספרים האלה? 2. איך הגעת מזה ש-11% היו נשאים לכך שרוב האוכלוסייה נחשפה? האזורים האלה היו בסגר תקופה מאוד ארוכה... אנשים שהיו בבתיהם לא נחשפו. וגם אם כולם נחשפו, לא כולם נחשפו במידה מספקת להידבק (צריך כמות מינימלית של הווירוס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. צודק. עשיתי מהלך לוגי שגוי. ההערכה שרק אחד מארבעה סימפטומטיים אומתו היא מתוך שהעומס על מערכות הבריאות שם גרם למקרים בעלי סימפטומים קלים לא להיות מתועדים כלל. שיעור התמותה החריג בגובהו מסך המקרים המאומתים מעיד על כך כאלף עדים. המהלך הלוגי השגוי הוא כאילו בברשיה ובברגמו שיעור התמותה מסך המקרים גבוה עוד יותר, בלי שהבאתי לכך עדות מספרית. 2. לפי הדאימונד פרינסס- 20% נשאים למרות שאני מעריך שכמעט כולם באניה נחשפו לנגיף דרך מיזוג האוויר המרכזי. לפי ה Super spreader בקוריאה- 200 ומשהו נמצאו חיוביים מתוך 1000 איש בכנסיה שנשמו את אותו אוויר. לפי המחקר הגרמני שמצא פי 7 בעלי נוגדנים מאשר חיוביים ב PCR. אני מערער על הקביעה "לא נחשפו במידה מספקת להידבק". אם נחשפו במידה מספקת לפתח נוגדנים- די בכך. הרי מהו כל חיסון בנגיף מוחלש או מומת אם לא חשיפה שלא גורמת להדבק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנסיה בסיאול לא מעידה על כלום כי האויר בחלל גדול אינו הומוגני (את זה אני אף פעם לא אשכח, כי זה עלה לי בציון בבחינה הראשונה שלי בחיים בכימיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יכול לשגר כזה טיזר בלי לפרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין יותר מדי מה לפרט. בשליש הראשון בחמישית למדנו על חומרים הומוגניים והטרוגניים והשאלה במבחן היתה האם אויר הוא חומר הומוגני או הטרוגני. המורה קיוותה לקצת חשיבה שתביא אותנו לתשובה שזה תלוי ברזולוציה, או בנפח המדובר, או כל תשובה לא חד משמעית על השאלה, ואני (ודומני שגם כל שאר התלמידים) נפלנו בפח. כפי שאפשר להבין מזה שאני זוכר את הארוע אחרי למעלה מחמישים שנה, זה היה די שוק בשבילי. לא עניין הטעות עצמה, שכן עשיתי לא מעט כאלה גם לפני כן וגם אח''כ, אלא עצם העובדה שהשאלה דרשה חשיבה והתשובה לא נכללה במפורש בחומר הלימוד. עכש''ז זאת היתה הפעם הראשונה שזה קרה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שפיטרו את המורה לאלתר וסגרו את בית הספר. חתרנות כזו זה כמו קורונה, אם לא עוצרים אותה ברגע הראשון היא עלולה להתפשט ללא מעצורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נה, לא ממש, יש נגדה חסינות עדר מובהקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני בכלל חשבתי בכיוון של "הבחינה הראשונה שלי בכימיה היתה בכיתת לימוד גדולה, ודווקא באזור שלי היה סירחון / מחסור בחמצן / בעיה אחרת באוויר שהפריעה לי להתרכז, ולכן ירד לי הציון". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו ראיתי מחקר על כינוס של נזירים בסין, שכלל נסיעת אוטובוס הלוך ושוב בת 50 דקות כל פעם. הנזירים נסעו בשני אוטובוסים, במקומות קבועים. נשאית אסימפטומטית (הראתה סימפטומים ראשונים באותו ערב, אחרי הנסיעה) הדביקה שליש מנוסעי האוטובוס שלה ללא תלות במרחק שישבו ממנה. באוטובוס השני לא נמצאו נדבקים. קיבלתי חיזוק לשתי השערות שלי: האחת - שבחלל סגור, בעיקר עם מיזוג אוויר מרכזי, כמו בכנסיה בקוריאה ובאוניה ביפן, כולם נחשפים לנגיף. השניה- שמתוך הנחשפים רק חלק קטן נדבק עד כדי גילויו כנשא בבדיקת PCR. באוניה ובכנסיה 20 ומשהו אחוז, באוטובוס כשליש. כנראה יש כאן גם השפעות של גיל ממוצע של הנחשפים (נמוך יחסית בכנסיה) ושל רמת החשיפה (אני משער שבמיזוג של אוטובוס רמת החשיפה גבוהה מאשר במיזוג של אוניה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא הייתה פרה-סימפטומטית. ההבדל המעשי: מכניסים את כל החשודים לבידוד ובודקים רק את מי שיש לו סימפטומים. השאר יתבררו אולי כא־סימפטומטיים, אבל (תחת ההשערה הזו) לא מדבקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כפי שכתבו לך, היא לא אסימפטומטית אלא פרה-סימפטומטית; וזה עקבי עם מחקרים רבים אחרים שהראו שרמת הנגיף בגרון מגיעה למקסימום 12-24 לפני פיתוח התסמינים. 2. אני חושב שמקור אי ההסכמה בינינו הוא המונח 'נחשפו לנגיף'. אתה מניח שמי שישב 100 דקות באוטובוס עם נשא פרה-סימפטומטי, בהכרח 'נחשף לנגיף', ולכן אם לא נדבק בהכרח יש לו חסינות כלשהי. אבל זה לא בהכרח נכון. במאמר הזה יש תיאור יפה של מנגנון ההדבקה, שמסביר את זה, כולל דוגמא מאוד יפה ממסעדה בסינגפור שבה כיוון הזרם של מיזוג האוויר שינה את שיעור הנדבקים. הנקודה היא שגם 100 דקות באוטובוס סגור רחוקות מלהבטיח הדבקה, ושהסיבה ששני שליש לא נדבקו אינה 'חסינות' מסתורית אלא פשוט מזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האוטובוס נסע 50 דקות לכל כיוון עם מיזוג אוויר מופעל במצב מעגל סגור. ראית את מפת ההדבקות בתוך האוטובוס? נכון שהיא לא נראית רנדומלית. מהטור השמאלי ביותר נדבק רק אחד- זה שישב סמוך למפיץ, אז נראה שהווירוס התקשה להגיע לטור השמאלי. אבל להניח שהוירוס הגיע רק לנדבקים ולאחרים לא הגיע זו הנחה שקשה להסביר, כי לא כמו בדוגמת המסעדה, הוא צריך לדלג מעל קבוצות של אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה פרה-סימפטומטית ומה ההבדל עם אסימפטומטית ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שזה קשור. המאמר אמנם מעניין ומעודד, אבל צריך לזכור שהעובדה שתאי ה-T זיהו את הפולש במעבדה לא אומרת בהכרח שהם ימנעו את התפתחותו בגוף. וגם אם 50% מהתושבים 'מחוסנים' בגלל נגיפי אחרים, זה רק יש ישפיע על הסף הנדרש ל'חיסון עדר'(יקטין אותו מ-60-70% ל-30-40%). מאחר שאפילו במוקדים הקשים ביותר אנחנו לא מתקרבים למספרים האלה, רוב הסיכויים שהבדלים בחיסון הבסיסי (אם קיימים) אינם חשובים במיוחד בהשוואה בין מדינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אבל עדיין צריך להסביר את ההבדל החד בין חולים כרוניים, מבוגרים ואחרים. אם חיסון צולב היה הפיתרון, היית מצפה שיהיו יותר חולים קשים גם בין אנשים שאינם כרוניים, אבל לא מחוסנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה למה זה צריך להיות קשור לחומרת המחלה ולשיעור התמותה בין אוכלוסיות שונות. ההיסטוריה של המערכת החיסונית קשורה לשיעורי ההדבקה. מבין הנדבקים, חומרת המחלה ומהלכה תלויים בדברים אחרים כמו גיל ומחלות רקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא ראיתי התייחסות לאיראן. 2. אפשר להתבסס על נתונים בסין כנתוני אמת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממשיך לעקוב אחרי שיעורי התמותה והתוצאות ממשיכות להיות מעניינות. ראשית, מעניין לציין שההסבר השלישי - המציג את ההבדל בשיעורי התמותה כתוצאה של מיעוט בדיקות - קיבל חיזוק מהעלייה במקרים מאז פרסום הפוסט: ספרד וארה"ב, שמספר המקרים בהם נראה באותו שלב דומה או פחות מאשר בגרמניה, דילגו בינתיים מעל גרמניה בדירוג - מה שעקבי עם ההנחה שהיחס בין מספר החולים האמיתי למדווח היה גבוה יותר בשתי מדינות אלה מאשר בגרמניה. המסתורין היחיד שנותר הוא צרפת, שם יש כבר 8000 מקרים פחות מאשר בגרמניה, למרות שיעורי התמותה הגבוהים. וכעת לשיעורי התמותה המתוקנים (שת"ם) המעודכנים. לקחתי שוב T=9, ולכן מספר המתים לקוח מהיום ומספר החולים - מה-13 במרץ, לפני תשעה ימים. לצורך העניין הוצאתי מהחישוב את סין ודרום קוריאה, שם לא השתנה הרבה, אבל הוספתי כמה מדינות חדשות. מדינה חולים מתים שת"ם איטליה 17660 5476 31% גרמניה 3675 93 2.5% צרפת 3661 1685 46% ספרד 5232 1756 33% ארה"ב 2247 400 17.8% הולנד 804 179 22.2% אוסטריה 504 16 3.2% נורבגיה 996 7 0.7% ישראל 143 1 0.7% משהו פה מוזר מאוד מאוד. בגרמניה נשמר כמעט אותו שת"ם שהיה בפעם הקודמת שבדקתי את העניין, ואליה מצטרפות אוסטריה, נורבגיה (וישראל) עם שיעורים שמזכירים את התוצאות הסופיים בסין ובקוריאה - אבל רחוקים שנות אור ממה שאנחנו רואים באיטליה, צרפת, ספרד, ארה"ב והולנד. צרפת מציבה את החידה המשונה ביותר - קצב העלייה במספר המקרים אטי יחסית, אבל שיעורי התמותה מזנקים. לי זה אומר שאולי הצרפתים פשוט מוותרים על לבדוק חולים במצב קל, וכך מפספסים למעשה חלק גדול מהמקרים. חידה הפוכה מציגים המספרים מארה"ב: הזינוק העצום במקרים שם ביומיים האחרונים, כשסוף סוף עושים בדיקות ראויות לשמן, גורם לי לחשוב שהיה שם אבחון-חסר עצום - אבל שיעורי התמותה נדמים כמצביעיןם על אבחון טוב יותר מאשר בצרפת, ספרד ואיטליה. הגורם, לדעתי, הוא שבארה"ב (כמו באיראן) סווגו לא מעט אנשים שמתו מקורונה תחת סיבות מוות אחרות, פשוט בשל המחסור בבדיקות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |