 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסופק אם עצירת התיירות יכולה למנוע באמת משהו. יש עכשיו התפרצות באיטליה. אין שום דרך לעצור את התיירות בין מדינות האיחוד, וההבחנה בין תיירות לבין קשרים עסקיים היא חסרת משמעות (כפי שיודע כל מי שנכנס לארה"ב בנסיעת עסקים עם אשרת תייר). אי אפשר לעצור את האחד בלי לעצור את השני. האם יש דרך לנתק את העולם מהאיחוד האירופי? לא. בקיצור, זה לא מעשי. לגבי משבר האקלים, אם נגיע למצב שבו יוטל מס על צריכת פחמן שישקף את הנזקים הפוטנציאליים אז בלי ספק התיירות תצטמצם משמעותית. נראה שרוב תושבי העולם הראשון מעדיפים שצאצאיהם ישלמו על הנזקים דרך מסים מאשר שהם עצמם ישלמו עליהם פחות היום דרך מחירים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם זו ההעדפה של רוב תושבי העולם הראשון, לא מוצגת לפניהם בחירה כזו. מרעה משותף וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם בוחרים שלא תוצג לפניהם הבחירה. הם לא דורשים מהפוליטיקאים שלהם להציע את זה ולדרוש את זה ממדינות אחרות. בארה"ב עד היום הבוחרים לא פעלו למען האקלים (אובמה היה חלש מאד בנושא). באירופה אני לא מכיר ראש מדינה שקורא, למשל, להנהיג מס פחמן בכל מדינות האיחוד שתמורתו תחולק בחזרה לאזרחים (עם פיצוי ליצואנים וקנס ליבואנים ממדינות שלא מנהיגות מס כזה). בפורומים הבינלאומיים הם מתקשקשים על מנגנונים עקומים של כל מיני שווקי קרדיטים שבהם מדינה יכולה למכור לאחרת זכויות זיהום, דברים שאפילו אם יופעלו אי-פעם ספק רב אם יצמצמו את הפליטות בהקף משמעותי. גם במדינות שחפשיות מכבלי גושי הענק לא מציגים תכניות התמודדות רציניות. בריטניה היא אולי היחידה שמסוגלת להציג התקדמות אמיתית; אוסטרליה, קוריאה, יפן, קנדה ואחרות לא עושות הרבה אם בכלל. בכל מקרה, המשותף לכולן הוא הפחד מהמלה "מס". ברגע שהאזרח צריך באמת להכניס יד לכיס ולשלם הוא מתנגד לתכנית. כל עוד זה המצב אז אפשר בהחלט להגיד שהוא מעדיף להעמיס את התשלום על צאצאיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי כל כך קשה לעצור את התיירות. לא חייבים פה שיתוף פעולה בינלאומי: כל מדינה יכולה להחליט לעצמה שהיא מפסיקה טיסות יוצאות ו/או נכנסות (או מייקרת אותן באופן דרסטי, ומפצה את מי שהזמין וביטל, או מקימה ועדת חריגים שתבחן את הצורך של מי שמבקש לטוס). מדינה יכולה להמליץ רשמית לאזרחיה להימנע מלנסוע בזמן הקרוב; יהיו מי שיסעו בכל זאת, אבל לדעתי יש כוח שכנוע לא מבוטל להמלצה רשמית שנתפסת כנובעת ממניעים נכונים. לא חייבים סגירה הרמטית עם חיילים וגדרות, גם הפחתת התנועה מועילה. בוא נשחק בדמיון עם הפרמטרים של המגיפה, ונהפוך אותה ליותר קטלנית במובהק. תסכים איתי שאז מדינות כן ינסו למנוע תנועה, וכן יצליחו להקטין אותה? מכאן, שזה כן אפשרי, ונשאר רק להתווכח על המחיר והאם זה כדאי, במקרה של הקורונה ומה שאנחנו יודעים ולא יודעים עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהאפשרות התאורטית קיימת. מדינה יכולה להכריז על מצב חרום ולנקוט כל צעד דרקוני שאתה יכול לדמיין. השאלה היא שאלה של מחיר. אני חושב שאתה מעריך מאד בחסר את העלות של סגירת גבולות, לא במונחים ערטילאיים של נזק בכך-וכך מיליארדי דולרים אלא במונחים מאד קונקרטיים של אנשים שיאבדו את מקום עבודתם, חברות שתיסגרנה וכו'. לכך כיוונתי בתגובתי הקודמת. נזקים כאלה מאד לא פופולריים מבחינה אלקטורלית. יש כמובן גם את הענין העקרוני של פגיעה בחופש התנועה של האזרח. אפשר לנסות לצמצם את התעבורה, אבל לדעתי צמצום כזה לא יהיה אפקטיבי. בהנחה שהתפשטות הנגיף באוכלוסיה כלשהי היא פונקציה מעריכית (לפחות בשלב הראשון) אז צמצום של גרעין הנשאות המקורי רק יגרום לדחיה קלה בהתפרצות בהקף מלא - כמו בחידה על החיידקים שמתחלקים פעם בשעה וממלאים את המכל לאחר יום. אם תתחיל במחצית כמות החיידקים תגרום לדחיה של שעה, לא של יומיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר עיניים לקרוא את התגובה הזו לאחר חודש. אבל לגבי ההתכוננות למגיפות וניבוי - ביל גייטס אמר כבר הכל כמעט בהרצאת טד מ-2015. זה לא יאומן, הדיוק של מה שהוא מדבר עליו. הביל הזה, בטח עוד נשמע עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשלב מסוים זה עלול לקרות, אבל באופן טבעי זה יקרה מאוחר מדי. לסגור לגמרי את הגבולות זו לא החלטה שמתקבלת בקלות. המחיר שלה עצום. כשיחשבו שהמחיר הזה משתלם זה יהיה מאוחר מדי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |