 |
|
 |
||
|
||||
 |
>> הניתורים אינם שייכים בכלל לאותה הכבדה מפוקפקת, הם בסה"כ נועדו להסיר ספק מלב הטורף שהמנתר אינו נמנה עם החלשים והחולים בעדר להבנתי הניתורים לא "בסה"כ" - כלומר רק - מסירים את הספק הנ"ל, אלא גם מבזבזים אנרגיה באופן שמקשה על מנוסה בעתיד הקרוב מאד, אם יהיה במנוסה צורך, וזו הכבדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוגע למחשבה החדשה (או לא) - הזנב של הטווס הזכר הרי מקופל רוב הזמן; האם ידוע לך שהוא פורש אותו לתצוגה מול טורפים? ידוע היטב שהוא טורח לפרוש אותו מול הנקבות, ובמו עיניי ראיתי איך דבר דומה קורה (פסקה שלישית כאן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא ידוע לי דבר כזה, ואני מסכים שהוא מבטל, או לפחות מחליש מאד את ''המחשבה החדשה'' שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הניתוח של הניתורים תלוי מאד בנסיבות שלהם: אם צבי מנתר מול טורף פוטנציאלי גם כשהוא לבד, כלומר בלי עדר לידו, הרי שההשערה בפסקה הראשונה של תגובה 712889 מאבדת את התוקף שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''ז מדובר בבעלי חיים שחיים בעדרים, כך שרק במקרים נדירים הקפצן בודד, וזה אומר שגם אם הוא מקפץ אפילו כשהוא לבד זה לא מלמד הרבה על המנגנון בבסיס התופעה. כידוע, אם היא עוזרת ברוב המקרים ייתכן שבמקרי קצה היא גרועה - ומסתבר שזה נכון אפילו לבואינג מקס, אז בטח גם לבמבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמישהו בדק כמה אנרגיה באמת מתבזבזת בניתורים (עם מערכת גידים משוכללת אולי הרבה פחות ממה שנתפס אצלנו בצורה נאיבית) ובכמה חסרונה משפיע על תוצאות המנוסה העתידית יחסית לשיעור שבו היא מעלימה את הצורך במנוסה כזאת, ואפילו לא מה המחיר האנרגטי של הניתורים האלה יחסית למנוסה אפשרית וכמה ההפרש הזה "שווה" מבחינת הישרדות הקפצן וסיכויי ההתרבות שלו. נראה לי שבשביל ניתוח כזה צריך הרבה יותר נתונים ממה שנמצא אצל החוקרים. אני לא בטוח שיש תשובה אפילו על השאלה אם הניתורים נעשים רק בסיטואציות בהן הסכנה קטנה יחסית (למשל מבחינת הטרף האלטרנטיבי שנמצא באזור, דרכי המילוט, המצב הפיזי הרגעי של המנתר וכד') ועוד הרבה פרמטרים שיכולים להשפיע. הנקודה העיקרית, מכל מקום, נשארת זאת: בכל שלב המנתר יכול להחליט על שינוי האסטרטגיה, בניגוד לבעל הזנב העצום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגמרי עם הנקודה העיקרית שלך במשפט האחרון. הטווס והאייל עם הקרניים העצומות חתומים קבע על ההכבדה, ובניגוד להם, האייל המנתר יכול עקרונית להפגין הכבדה באופן סלקטיבי. זה אכן הבדל משמעותי. אבל עדיין - אם האייל המנתר בוחר, ולו מדי פעם, לקפצץ כדי להשוויץ בעומק משאבי האנרגיה שלו, אז מבחינתי דיינו - יש פה הכבדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, גם שחקני כדורסל מקפצצים/מנתרים בדרך מהספסל למגרש, לפי הלוגיקה שלכם הם סתם מבזבזים בזה אנרגיה. אולי זה חימום, אולי זה מזרים אדרנלין, מי יודע, מערכת ביולוגית היא יותר מאיזון של אנרגיה קינטית ופוטנציאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי ההסבר של קפיצות הצבאים ניראה לי לא מהווה בהכרח רמז דק לאריות ודומיהם אלא תרגיל של "חילוץ איברים". להלן המשך. הצבי ,או אנטילופה, או מה שיהיה — מנתר "תוך כדי רעיה" כנראה כדי לרענן את מערכת התנועה שלו (עצבים דם ושרירים) שעשויה להיות נירפית ותקועה בזמן רעיה ממושכת. בתור מי שחוטף מדי פעם התכווצות שרירים בזמן שינה נטולת תנועה חופשית במיטה — אני ער לצורך בתנועה כדי לשמור על זרימת דם תקינה. ראיה מכיוון אחר (לא מהירות פיזית) היא פעילות ספורטיבית קלה לפני יום עבודה (ג'וגינג וכדומה) מסייעת בפעולות מוח שדורשות ריכוז; המוח , למי שלא ידוע, הוא צרכן אנרגיה גדול (כרבע מתצרוכת הגוף) , לכן זרימת דם גדולה במוח משפרת את כושר החשיבה שלו. ניתור "תוך כדי ריצת מילוט" מאריה ודומיו יכול להיות רמז לרודף שהוא רודף לשווא אחר מי שכוחו במותניו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |