בתשובה לאריק, 20/01/20 17:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפרקים הראשונים של השומרים גרמו לי לחשוב שזו עשויה להיות סדרה מצויינת, אבל אז הפרקים הבאים עשו כמיטב יכולתם לתקן את הרושם הזה. לא אמשיך לצפות בה. ואם אני כבר מפזר אנרגיה שלילית לכל עבר באייל, אפרופו מד"ב: העניין בז'אנר חזר אלי בשנים האחרונות, אחרי הרבה מאד זמן בו התרחקתי ממנו; אבל אני קורא כרגע ספר שמאיים להבריח אותי שוב: The Diamond Age של ניל סטפנסון. במסגרת המדיניות של "התחלתי, ולכן אסיים" (אני מיישם אותה לספרים; לא לסדרות) אני נאבק בו כבר כמה חודשים (המון זמן, יחסית לקצב הקריאה הטיפוסי שלי), ולא סביר שאשנה את דעתי במעט שעוד נותר לי עד סופו: הוא עמוס בקווי עלילה, רק מיעוטם מעניין ועל רובם היה אפשר (וכדאי) לוותר, הדמויות שלו קרטוניות ומשעממות, והכי גרוע: בניית העולם והרעיונות בו היו עשויים להיות מוצלחים - אבל ניכר שהם לא פותחו עד הסוף (פיתוח רעיונות וספקולציות to their ultimate conclusion זו בעיני *ה*-פואנטה של מד"ב). אנקדוטה משעשעת: הספר פורסם ב-95, ומציג עולם עם ננוטכנולוגיה מסחרית, בינה-מלאכותית מפותחת וקונקטיביות מחשב-מוח מתקדמת. אבל חלק מרכזי מהעלילה (לא ספויילר) נשען על כך שדבר אחד אי אפשר לעשות בתוכנה: לסנטז דיבור אנושי. זה נשמע כ"כ מופרך היום, שקשה לדמיין איך אפשר היה לחשוב פעם שזה תרחיש סביר (ומצד שני, סינטוז דיבור אנושי זו אכן עדיין בעייה לא פתורה היום, גם כאשר DeepFakes הם עניין שגרתי. אז אולי סטפנסון הוא בעצם נביא טכנולוגי). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את זה ממש מזמן ואני זוכר אותו כאחד הספרים היותר טובים של סטיפנסון, שהמחלה שלו כסופר לדעתי היא שבשליש האחרון של הספר נגמר לו הקיטור. הוא הרבה יותר עיקבי מסנאו קראש למשל ופחות טרחני מקריפטונומיקון. ממליץ לך לנסות לצלוח את הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את היהלומים לא קראתי, אבל אני בשלבי סיום של טרילוגיית הבארוק שלו ואותה אני אוהב (כנראה מספיק כדי לצלוח קרוב ל-3000 עמודים). מ-Seveneves החדש שלו לא מאד התלהבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צלחתי את הכל. וכך אני מסכם את החוויה: הוא מכיל כמות נכבדה של רעיונות טובים, אבל אין שום דבר בסיפור שמשרת אותם. אז מה הטעם? אם כל הערך של הספר הוא רק בפיתוח מינימלי שלהם - הייתי מעדיף פשוט לקרוא מסה קצרה שמסכמת אותם בנקודות. כי מהעלילה (פרט לכמה קטעים, כמו למשל סיפורו של דינוזאור משום-מה) לא נהניתי, בדמויות לא ממש התעניינתי, ועל כל רעיון מעניין הספר מעלה עוד שלושה רעיונות בנאלים. אמנם לא הוגן לזקוף זאת לחובתו סטיבנסון (חלפו 25 שנים מיצאתו לאור של הספר), אבל במבחן התוצאה זה המצב. (בסוף נגמר לו הקיטור? הרגשתי שבעשרים העמודים האחרונים של הספר הוא דחס יותר עלילה מאשר ב-480 העמודים הקודמים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה את ג'סיקה ג'ונס. שם הסדרה משתפרת מפרק לפרק (לפחות בעונה הראשונה. בעונה השניה והשלישית, שגם אהבתי, אבל פחות, היא כבר נכנסת לשטאנץ מסוים). גם אני אהבתי את סנואו קראש בזמנו יותר מאשר את דיאמונד אייג', אבל נראה לי שהוא התיישן עוד פחות טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין למה כוונתך במילים "סינטוז קול אנושי" סינטוז של מילים בודדות היום הוא במצב מצויין, אני מתכוון לתוכנות text to speech . כל מילה כשלעצמה נישמעת מצויין מה שחסר בסינטוז הוא האינטונציה בהקראת משפטים שלמים, שהרי קשה לתוכנה לזהות היכן האינטונציה במשפט אמורה להופיע (ואיך להופיע). להערכתי כיוון הפעולה החדש המיוצג היום בתוכנת gpt3 עשוי לתרום לשיפורים באינטונציה סינטטית. לכאורה, פרוייקט gpt פועל רק בתחום מחוללי טקסט אבל ניסויים שנעשו בתחום מראים שיש סיכוי לא מבוטל ששימוש בעקרונות gpt יאפשרו בניית מחוללי תמונות. (הניסויים שפורסמו הם לקיחת צילום חתוך — נאמר *חצי* צילום חתוך — ושיחזור הצילום בטרם נחתך. התוצאות מאוד מרשימות.). הכיוון שיכול להיות אפקטיבי הוא היכולת לקרוא טקסט כתוב ומתוך ההקשר לטקסט הסמוך — לזהות היכן צריך ליצור אינטונציה שתשרת את ההקשר אליו התכוונו. אני מקווה שתבין את כוונתי למרות שאין לי יכולת להסביר את כוונתי (כניסה להסברים פרטניים לא תשפר את ההסברים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |