בתשובה לב/מיץ פטל אחר, 31/05/02 11:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכרי שדנקנר זיין לדן בן אמוץ את הצורה אני חושב שבביאוגרפיה ההיא הוא חילל את יצירתו של דן הרבה יותר מאשר אם אני אפיץ עותקים של התקליט שגם לא נדבר על זה שאני לא מוכר את זה וזה כימעט כמו להלבות ספר אני לא אשם שחברות התקליטים בארץ דפוקות ולא מוציאות את ניכסי צון הברזל שבידיהם מהארכיונים לחנויות ולכן אנשים עוזרים לאנשים אחרים להשיג חומר נדיר לסיכום כול עוד זה לשימום אישי ו לא למטרת רבח וזה גם לדעתי מציל את התקליט משיחכה אז למה לא? גידי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שגם הלוואת ספרים (אלבומים, תוכנות, וכו') הינה הפרה של זכויות היוצרים - זה כתוב באותיות הקטנות בעמודים הראשונים, או מאחורי המארז, בד''כ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שזה כתוב באותיות קטנות או גדולות לא הופך את זה ללא חוקי. רק חוק של הכנסת יכול להפוך משהו ללא חוקי, לשמחתנו. אלעו''ד, אבל חוק זכויות יוצרים מגביל למיטב ידיעתי רק העתקה ופרסום -- האייל הזקן מתבקש למערכת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי חוק זכויות יוצרים, אבל שימוש בדיסק, ספר, וכולי כמוהו כהסכמה לאותיות הקטנות הללו - כמו חוזה כתוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום. שימוש אינו שקול לחתימת חוזה. יש "חוזה משתמע" מסויים שנוהגים להשתמש בו בתוכנות בעיקר, אבל יש הרבה מאוד מגבלות על מה הוא יכול להכיל. השימוש בו בפועל כולל בד"כ סעיפים שאין להם שום כיסוי חוקי ושלא יעמדו במבחן בבית-משפט (הדוגמה הקלאסית – אם אתה משתמש בתוכנה אתה מתחייב לא לפרסם עליה ביקורת שלילית), סתם, כדי לכסות את התחת. על אחת כמה וכמה טקסט שמודפס באותיות קטנות על הכריכה הפנימית של ספר. אם לא חתמת על חוזה, יש הגבלות משמעותיות מאוד לגבי הכוח שלו עליך. [על-ידי קריאת תגובה זו אתה מביע את הסכמתך להעביר לעדי סתיו 50% מהכנסותיך במשך שלוש השנים הקרובות. תודה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שלא לצורך מסחרי (כלומר, לא בתשלום) היא חוקית לחלוטין, וקשה לי להאמין שיש דיסק שכתוב עליו שאסור להשאיל אותו ללא תמורה לאחר. האיסור על השאלה מסחרית נועד למנוע דברים כמו חנויות להשאלת דיסקים (הייתה כזו פעם בהרצליה, וסגרו אותה עד מהרה). (דובי, שלא משאיל לאנשים דיסקים לפני שהם מתחייבים בפניו שלא יעתיקו אותם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה שונה השאלת דיסק למטרות מסחריות (מבלי לשכפלו), מהשאלת ספרים בספריה, מהשאלת קלטות וידאו או דיסקי דויד, או מהשכרת מכוניות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שהסיכוי שמישהו שואל דיסק מבלי להעתיק אותו הוא מזערי, בימינו. במקרה של קלטות וידאו ודוידים - א. על קלטות וידאו (ואודיו) יש מס שנועד לפצות יוצרים על השימוש בהן להעתקה פיראטית. ב. אני חושב שברוב המקרים, אנשים לא מעתיקים אותם (בשל חוסר נוחות טכנית במקרה של וידאו, וחוסר ידע טכני במקרה של דוידים). למרות שאני מכיר אדם אחד שבאופן קבוע יוצר עותקים של דוידים שהוא שואל מבלוקבסטרז. הבעתי את מחאתי בנושא בפניו. ג. אם אינני טועה, ספריות סרטים משלמות תמלוגים לאולפנים על השאלות. או משהו כזה. לגבי ספרים - אני בדילמה. מצד אחד אני מכיר בחשיבות מוסד ספריית ההשאלה, ומצד שני ברור לי שמדובר כאן בפגיעה ביוצרים. אין לי תשובה לנושא זה. אבל אין מקום להשוואה בין ספרים שקשה מאוד, ולא כלכלי, ליצור עותק שלהם, לבין השאלת דיסקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צא מהדילמה1. אתה חי בחברה של גנבים, וגם הוצאות הספרים חיות בחברה כזאת, והמחיר שאתה משלם עבור ספר מגלם בתוכו את הידיעה שאת הספר הזה יקרא יותר מאדם אחד. פעם אתה שואל ופעם אתה משאיל כך שהנטל מתחלק בין קהל הקונים-קוראים והכל בא על מקומו בשלום. במקום לנסות להלחם מלחמה אבודה בתופעה ולהעמיד כל אדם במבחן לא סביר, היד הנעלמה כבר סידרה את זה. זה מזכיר לי את הדרישה שהיתה (הווה?) בספריות ההשאלה של קלטות, להחזיר את הקלטת לתחילתה בתום הצפיה. בארה"ב היו אפילו קנסות למי שהחזיר קלטת לא מגוגלגת בחזרה, כשבמקום זאת אם הכלל היה שאתה תמיד מקבל קלטת כשהיא במצב של תום צפיה, עדיין כל אחד היה צריך לגלגל אותה פעם אחת בדיוק, בלי לעשות טובה לאף אחד ובלי לשלם קנס. _____ 1- אלא אם כן אתה טהרן מוסרי מהסוג של נגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Be kind - rewind!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אומר: don't bother, brother. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונראה לך שבחו"ל לא משאילים ספרים אחד לשני? או מספריות? ושם המחירים לא מאמירים לגבהים כאלו. יותר חשוב - בארץ מוציאים רק מהדורה אחת של ספר: בכריכה רכה. ועל המהדורה הזו, לוקחים ממך 60-90 ש"ח. בארצות מתורבתות, מחיר כזה לוקחים על ספר בכריכה קשה. ספרים בכריכה רכה מוכרים בשלושה עד עשרה דולרים, והיחס אליהם הוא בהתאם - לקרוא ולזרוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחיר הוא, כמובן, גם פונקציה של גודל השוק. כל מה שאני אומר זה שהוא מגלם בתוכו גם את העובדה שהספרים מושאלים, ולפיכך אפשר לישון בשקט. מצד שני, אם אתה מתעקש, מצידי אתה יכול להמשיך להתלבט. ממילא הסיכוי שתשאיל *לי* ספר הוא זניח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וספריות לא משאילות גם דיסקים? לפחות באירופה אני יודע שהן כן (לפחות חלקן), ולמעשה, אני מכיר מישהו שעושה בדיוק את זה. שואל דיסקים מהספריה, ומעביר אותם למיני דיסק שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיסקים שיש עליהם זכויות יוצרים? אני לא יכול להגיד שראיתי הרבה ספריות בחו"ל (שתיים, ליתר דיוק - אחת בלונדון, אונטריו, ואחת בעוד איזו עיירה שאינני זוכר את שמה), ולא ראיתי שם דיסקים להשאלה. מצד שני - לא ממש חיפשתי. באוניברסיטה העברית יש מחלקת מוזיקה (כולל תקליטים!), אבל ההאזנה היא במקום בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית אריאלה! בית אריאלה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זאת היתה האריאלה הזאתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביתו או אשתו (אני לא זוכרת) של אחד, גיטר. לא יודעת שם פרטי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי הגיטר הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי חבר שלמד בארה''ב. בתקופת למודיו הם (קבוצה של מספר סטודנטים) שכרו מכונת צילום, וצילמו את כל ספרי הלימוד להם נדרשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. באוניברסיטה העברית (ואני מניח שגם באחרות), זה כל-כך מובן שסטודנטים מצלמים ספרים במקום לקנות אותם, עד שזה הגיע לאבסורדים מוחלטים - זאב שטרנהל, למשל, שאחד מספריו (במלואו) היה קריאת חובה בקורס שלו, שלח אותנו למשרדי אגודת הסטודנטים שם ניתן לרכוש צילומים כרוכים של הספר שלו במחיר עלות (הצילום). החמוד הוא שבספרייה של משפטים תלויות מעל מכונות הצילום הזהרות בנוגע לפגיעה בזכויות יוצרים. (: העניין הוא שקצת קשה לצפות מסטודנט לקנות את עשרות הספרים להם הוא זקוק במהלך השנה, מה גם שמרובם הוא זקוק רק למאמר או פרק אחד. קשה גם לצפות מהסטודנטים לקרוא את כל החומר בתוך הספריה, ובלתי אפשרי לבקש מכל הסטודנטים לקרוא את החומר בזמן שהספר מושאל להם, משום שיש מעט מדי ספרים ויותר מדי סטודנטים. ישנו גם מוסד הספרים ה"שמורים", אותם ניתן לקבל רק לשעות ספורות ואסור להוציאם מתחום הספריה. משמעות הדבר היא שאין לך אלא לצלם אותם. אבל טוב לדעת שצילום בכמויות מסחריות אינו סימן היכר רק של הלימודים בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זכור מלימודי באוניברסיטה העברית קורס, שחומר העזר המותר בבחינה היה המחברת וספר שכתב המרצה. פניה לאגודת הסטודנטים הביאה להפצת הספר הנ"ל מצולם במחיר העלות (20 ש"ח או משהו כזה) ע"י האגודה. טוב שיש מי שידאג לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטכניון יש את "ספריית הדיקן". כל סטודנט יכול לשאול למשך סימסטר ספרי לימוד, במחיר סמלי יחסית (13% מערך הספר אא"ט). יש לא מעט עותקים מהספרים הנחוצים (סדר גודל של עשרות בד"כ) אולם הדגש הוא בעיקר על ספרים הנחוצים לקורסים של השנים הראשונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלנו (אותה אוניברסיטה) היה משהו דומה - המחלקה המליצה לנו לקחת עותק של החוברת מהשנה שמעלינו ולצלם אותו כי באקדמון החוברת עולה יותר מדי. החסרון שבזה היה שבצילום של צילום של צילום (מי יודע כמה דורות אחורה) התמונות יצאו לגמרי לא ברורות. למען האמת, באחת מהשיחות על כמויות הצילומים עלתה גם האפשרות לקנות מכונת צילום (בקבוצה, כמובן). זה לא יקרה, אבל אני די בטוחה שזה היה יוצא לנו זול יותר בסיכום הכללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדפסת הזרקת דיו שהיא גם מכונת צילום (וסורק), של חברה מובילה בשוק, עולה כ- 1000 ש"ח (יש גם יקרות יותר). כעת צריך לשקלל את מחיר הדיו. אולי כדאי לכם להשקיע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי? אני די בטוחה שכן. במיוחד בגלל השילוב של המדפסת (הסורק לא כ"כ רלוונטי, אבל המדפסת גם חוסכת את מחירי ההדפסות השערורייתיים). מעשי? אני די בטוחה שלא. חבל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת רשות: למה לא מעשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו הסיבה הכי קטנה כמו העובדה שחלק מהמשתתפים הפוטנציאליים גרים במעונות והשאר מפוזרים בירושלים מה שיגרום לכל העסק להיות קצת לא נוח. האמת היא שאולי אפשר להתגבר על זה. צריך לחשוב על זה עוד קצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי לאחד מכם (עשיר יותר) לקנות מדפסת כזו לשימושו (מתוך חישוב כלכלי של העלות לאורך כל התואר) והשאר ישתתפו בהוצאות הדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני אמצא את המישהו הזה אני אציע לו. ;) זה יפתור את רוב הבעיות, אבל הבעיה של הספרים השמורים עדיין תהיה קיימת... אחד הספרים מהם היה חומר קריאה לאחד הקורסים שלי נמצא בסרפיה בארבעה או חמישה עותקים, אבל משום מה העותק היחיד שנמצא בספריה הוא העותק השמור. כל האחרים מושאלים באופן כמעט קבוע. זה בעייתי גם מהבחינה הזו שכשרוצים לצלם כמויות גדולות של עמודים גם ההבדל של בערך 8 אג' לעמוד (אני לא זוכרת מחירים מדוייקים) שיש בין צילום בספריה לבין צילום באגודה יכול להיות משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ספרים שמורים אפשר להוציא לערב אחד, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת - לא יצא לי לנסות. אבל אני אבדוק את זה אם וכאשר אני אקנה את מכונת הצילום-מדפסת-סורק. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל פעם שאני רואה את הניק שלך תוקפים אותי געגועים לחלבה. (סליחה על ההפרעה, זה יקרה שוב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, תודה רבה. עכשיו גם לי בא. (ולא - זאת לא הכוונה של הניק.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, גם לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי נעביר את זה למדור "שאל ת'אייל", חלי ואסרשמידט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל אם תגיד לי למה יש סיכוי לא רע שאני אחליט לשנות את המשמעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
helvetia הוא שמה העתיק של שוויץ. זה גם מה שרשום להם על המטבעות (או אולי Federatia Helvetica). (ההבטחה שלך הזכירה לי את חזי משמעון וחזי מניקור פדיקור, מ"שמונה דקות ביום" (ולפני כן מהשער האחורי של העיר), שסיפר יום אחד לאחיו שמעון שהוא החליט לשנות את מקור שמו: מהיום לא קוראים לו חזי על שם הנביא יחזקאל, אלא על שם חזוס, שככה קוראים לישו הקובנים מבואנה ויסטה. אחר כך התברר שהוא סתם עבד על שמעון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני היחידי, שחושב ש"שמונה דקות ביום" הן שמונה הדקות המיותרות ביותר בטלויזיה הישראלית? אפילו יותר מדודו טופז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטנת לי שני חורים בהשכלה בבת אחת - אני לא רואה "שמונה דקות ביום" ואת העיר אני לא יכולה לקרוא (אני יודעת שיש מקומות בירושלים שבהם אפשר להשיג את העיתון, אבל עוד לא הצלחתי למצוא אותם). תודה. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנסי בכניסה הדרומית לשוק מחנה יהודה (הרחוב הראשי). קניתי שם פעם-פעמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אם אני אהיה באיזור אני אבדוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אותי. רק שכואבות לי השיניים עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. לפחות בבר-אילן זה ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לא שזה משנה מאוד למי שרוצה להעתיק את הדיסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרבית הספריות הציבוריות באירופה מחזיקות ספרייה עשירה של תקליטורים הניתנים להשאלה למספר ימים תמורת תשלום מסוים. התעריף הוא כ-2 אירו (כ-10 שקלים) עבור תקליטור למשך שבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי מוזר, איסור ההשאלה הזה. האם מותר לפתוח חנות למסחר בדיסקים יד-שניה? האם מישהו יכול למנוע מהחנות להתחייב לקנות בחזרה כל דיסק שנקנה בה, תמורת 90% ממחיר המכירה? מה ההבדל בין זה לבין ספריה (למעט רעיון ה"מנוי")? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. לא יודע. אני באמת לא יודע איך בית המשפט יתייחס לתחמנות שכזו. אתה מוזמן לפתוח חנות שכזו ולראות כמה זמן הטריק יחזיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט בחנויות "האוזן השלישית" מוכרים דיסקים יד-שניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכירת דיסקים יד שניה היא דבר מוכר ונפוץ. והגיוני. וחוקי, למיטב ידיעתי. אבל טל דיבר על ספריית השאלה במסווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמרתי דבר כזה? אני רק שאלתי מה ההבדל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |