 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבה נחמדה: הארכיאולוגית רונה אבישר לואיס יצאה לחפש עקבות של ילדים בתילים הארכאולוגיים שבישראל, הגיעה לתובנות מעניינות, וכתבה ספר. בין השאר: בכל זמן נתון היה למשפחה ממוצעת שלושה ילדים, לא הרבה יותר מהיום (מן הסתם ילדו יותר ויותר מתו). הבתים בנויים כך שהאם יכולה לפקח על הילדים שנמצאים בחדרים אחרים, ולעתים אם אחת על קבוצת ילדים מכמה בתים בחצר - הילדים לאו דווקא שוטטו בחוצות. בעזרת המז"פ היא מצאה חפצים שכנראה היו צעצועים, בפרט כלי חרס וצלמיות שעשויים ברמה נמוכה, ובכל זאת נצרפו. "חומר (חימר) הוא לא דבר יקר, אפשר להשליך, אבל הילד שכנע את ההורים שלו לשמור את זה, אז לוקחים וצורפים את הכלי וזה אומר שהיתה לו משמעות. זה הציור על המקרר." כמו כן, לפי המאמר (לא תגלית שלה) "המולך" לא היה אל שהקריבו לו ילדים, אלא טקס שבו העבירו ילדים באש באופן סמלי, בלי לפגוע בהם. תגלית פחות נעימה: במבנה באשקלון נמצאו בביוב עשרות שלדי תינוקות, רובם זכרים. מסקנה: בית בושת. לדבריה, הארכיאולוגיה עד לאחרונה נטתה להחמיץ את הילדים, כי "רוב החפירות היו באקרופוליס של הערים, ורוב הזמן מחפשים את הארמון ואת המקדש. מראש זה לא המקום שבו נמצאים הילדים." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המון ספקולציות. ההצגה של בתחילת הכתבה של כונתילת עג’רוד, תחנת המסחר הנידחת בסיני (אמנם על הדרך לעזה) כמרפאה או בית חולים ליולדות נראתה לי מוגזמת והפסקתי לקרוא אותה. התחלתי מחדש עכשיו בעקבות הקישור של ירדן. גם ההתייחסות לכלי החרס שנוצרו על ידי ילדים: לא ברור לי למה היא מתייחסת לזה כציור על המקרר. סתם בלי להבין זה נראה כמו שלבים בלימוד: מישהו צריך ללמוד איך להכין כלים ומתחילים ללמוד בגיל צעיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שטרחו לצרוף את הכלים האלה. אמנם הצריפה (עכש''מ) היא לא טרחה גדולה, אם היא נעשית אגב צריפת כלים חשובים יותר, אבל אם מדובר באטיודים של קדרים מתלמדים אני לא רואה למה שיטרחו לעשות אפילו את זה (אם אני זוכר משהו ממלאכת יד עם חימר, הכי פשוט לקוצ'ץ' את האטיוד בעודו לח ולהתחיל מחדש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי ללמוד איך הכלי יוצא צריך מדי פעם גם להכין כלי עד הסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, כתובה בכתבה ראיית ה-CSI: על הכלים האלה, לפי המז"פ, יש הרבה טביעות אצבע של ילדים. זה עדיין משאיר את האפשרות של אטיוד קדרים שניתן לאחר מעשה כצעצוע לילדים. בנוגע לטענה שלך, אני לא מומחה בתחום - אינטואטיבית ההשערה שלך נשמעת לי אפשרית, ולאו דווקא יותר סבירה מההשערה של הארכיאולוגית שילדים עשו את זה כמשחק, וההורים שיתפו פעולה בצריפה. נכון שזו לא הדרך שהתרגלנו לחשוב ב"ארכיאולוגית", אבל עכשיו כשההשערה הזו לנגד עיננו, היא לא נשמעת לי עד כדי כך נועזת; אפשר לדעתי לקבל אותה כמתקבלת על הדעת (לא קרובה לוודאית, אני מניח שהיא לא מציגה זאת כך) גם בלי ראיות מאוד מוחצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משחק או לימוד? באיזה גיל לומדים היום לכתוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב, בלי לקרוא שום כתבה, שטביעות האצבע הן מלפני הצריפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח אתה צודק. זה מתיישב עם שתי התיאוריות, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה, אם כי יותר סביר בעיני שכלי שנבנה ע''י שוליה ייצרף לפני שהוא נמסר לילד כצעצוע , אחרת הילד עלול לקלקל משהו והכדר לא ילמד את כל מה שניתן ללמוד. שוב, בלי לקרוא את הכתבה הייתי מנחש שהילד והשוליה חד הם, כלומר שההתמחויות בזמנים הקדומים התחילו בגיל צעיר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |