בתשובה להפונז, 17/10/19 9:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי זה?:"לא הייתי אוהד גדול של הגרסה האקוסטית. על פי גגו המתרומם של אולם מהודר, אתם יכולים לדעת בביטחון שאתם לא בעולם הנכון. לחובבי רוק יש נטייה עדרית לפעות ולרוץ יחד, ומי שיכול להפגין עד כמה אנין הוא באהבתו לגרסה האקוסטית, ולא לריפים החשמליים של דוויין אולמן, מחבר ריף הפתיחה הגדול של כל הזמנים, מעיד לפעמים שריח מפוף בדירה של החבר'ה הוא נודרוק, ולא שאריות של נפאס יבש." לגבי השיר עצמו הוא כתב: "השיר LAYLA והאלבום שבו הוא מופיע, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו שכוח חיצוני חזק ובלתי ניתן לריסון משתלט על אולפן והוא גדול ואפקטיבי מסך כל הנוכחים בו; לעתים נקרא הכוח הזה מוזה וזה מה שקרה ב-1970; שיר אינו הופך להמנון של דור שלם אלמלא יש לו את החומר המסוים הזה שנכנס למחזור הדם בהאזנה ראשונה וסוער בו עד להאזנה הבאה." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"דוויין אולמן, מחבר ריף הפתיחה הגדול של כל הזמנים" - למה הוא מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם לריף הפתיחה של ליילה, כפי שכתב כאן: "ללא אקדח צמוד לרקתו יודה אריק קלפטון שאלמלא גיטרת הסלייד המדהימה של דוויין (האחים אולמן) אולמן הדרומי, שגם רקח את ריף הפתיחה האלמותי ל"ליילה" המדמם (קלפטון נתקע ), לא היו דומינוס אלא רק דרעק." | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |