בתשובה לשי, 19/07/00 22:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ירידה מהארץ אינה מוסרית ממבטו של הכלל. אם זאת תהיה מגמה אין ספק שהדבר יחליש את המדינה. השאלה היא כמובן עד כמה המדינה חשובה בעיניך ולאיזה ויתורי נוחיות אתה מוכן. צריך לשאוף לתת לילדים כמה שאפשר אך בגבולות הטעם הטוב. ירידה מהארץ יותר מדי קיצונית לטעמי, מכיוון שהיא דורכת על שאר האזרחים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה. אם עזיבה של אדם את ארצו היא עבירה מוסרית, מהו מצב המוסר של מדינה שמעודדת אנשים לעזוב את ארצותיהם ולעבור אליה ע"י מענקים כספיים? אם אתה טוען שהגירה מישראל היא עברה מוסרית הרי שגם עליה לישראל היא עברה מוסרית ומדינת ישראל המעודדת עלית יהודים אליה היא עבריינית מוסרית ממדרגה ראשונה (או שהחוק המוסרי הזה תקף רק לגבי הגירה מישראל החוצה). הגירה אינה קשורה למוסר. אם מגמת ההגירה מישראל תעלה מעל רף מסוים, יגרם נזק חמור לחברה הישראלית. החברה הישראלית צריכה למנוע מצב כזה אבל ע"י האשמת העוזבים בחוסר מוסריות לא נשיג את זה ולהפך. אדם שעזב את הארץ עשוי לשוב אליה כעבור זמן מה. התייחסות של החברה לאדם כזה כבוגד תקטין את הסיכויים שהוא ירצה לחזור לארץ בעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שנקודת המבט היא תמיד ישראלית. אין ספק שהמדינות הנעזבות לא מאושרות מכך שיהודי אמיד עולה לארץ אבל אני חי בישראל ולכן אני שמח על כך ומעודד אותו. אני לא רואה ירידה כעבירה שיש עימה קלון לדורי דורות ותמיד אשמח אם יורד יחזור לארץ. אולי התבטאתי בחריפות יתרה, ובכל זאת, נדמה לי שגם יורדים לא רואים את עצמם כדמות לחיקוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודת המבט שלי היא יותר אנושית ופחות לאומית. לא דנו בשאלה האם הגירה היא דבר טוב או רע לארץ אלא האם היא דבר מוסרי. כאשר אנו שופטים אדם העוזב את הארץ בה נולד לטובת ארץ אחרת אנחנו צריכים לעשות את זה באותם הכלים בין אם הוא עוזב את בילרוסיה ומהגר לישראל ובין אם הוא עוזב את ישראל ומהגר לבלגיה. אני משער שרוב היורדים לא היו רוצים לראות את מדינת ישראל נעלמת בגל הגירה שיעביר את כל תושביה למדינות אירופה ואמריקה אבל מצד שני אני מכיר כמה אנשים שאחרי שירדו שכנעו קרובי משפחה וחברים שונים אחרים לרדת גם כן. אני מצר על כך שאנשים שיכולים לתרום לחברה הישראלית עוזבים אותה אבל אין לי (וגם לא לך) זכות מוסרית להאשים אותם בשום דבר. כל עוד אני והחברה הישראלית כולה לא הצליחה להעמיד בפני אותו אדם את התנאים הטובים ביותר לאושר אישי ומימוש עצמי, זכותו המלאה לעזוב את הארץ לטובת מדינה אחרת שתיתן לו את אותם התנאים. גם אני ביצעתי את ההחלטה לחיות בארץ בהתבסס על קריטריונים שונים הקשורים למידת האושר האישי שלי (משפחה וחברים, שפה, נוף חברתי ואוכל) ולא על קריטריונים לאומיים. אני לא חושב שאני מוסרי יותר מאנשים שהחליטו אחרת ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמעשה הוא גם טוב (עליה לארץ) וגם רע (עזיבת ארץ), השיקול הסופי יהיה מנקודת המבט שלך. הרי אין ספק שאסור לעשות *הכל* כדי להשיג תנאים טובים, השאלה היא איפה הגבול. הגבול טמון בחשיבותה של א"י וחשיבות יהדותם של הדורות הבאים אבל על כך אין לי חשק להתווכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הגירה אינה דבר טוב או רע היא תופעה שקורית. ב. כשאדם עוזב ארץ הוא מזעזע את העולם שלו. הוא עובר למקום פחות מוכר, מתרחק מהחברים שלו, מחליף את שפת הדיבור שלו. זו לא החלטה קלה ולא דבר של מה בכך. אדם שמחליט לבצע את המעבר הזה בשביל לשלם פחות מס הכנסה הוא אדם בעל סדר עדיפויות שאני מחשיב כדפוק (אנשים רבים יחלקו עלי) אולם אדם שעושה את זה בשביל לחיות בחברה בעלת ערכים הקרובים יותר לתפיסת עולמו או תרבות שהוא מתחבר אליה טוב יותר, כל הכבוד לו על אומץ ליבו. ג. א''י והעם היהודי התקיימו אלפי שנים בגולה (לפחות זה מה שאתה מאמין בו). במדינת ישראל מאזן ההגירה הוא חיובי כך שאיננו נמצאים בסכנה בגלל הגירה החוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעה הזו קראו בעבר שובניזים, לפני שארגוני הנשים בחרו לאמץ אותה. הדעה הזו אגב, היא בדיוק הפן ההפוך לטענה של יהודי סיר הבשר, החושבים שתרומתם הכספית למדינה, שבאופן אובייקטיבי משמעותית יותר מתרומה של אדם שגר במדינה, יכולה להיות אלטרנטיבה לעליה. יתכן שהמדינה תחלש קצת מכל יהודי שירד, אולם היא לבטח תסתדר. האדם העיקרי שיצא ניזוק הוא היורד, שמן הסתם תוך דור או שניים יאבד זרעו בין הגויים. אתה, שחושב שהנ"ל אכן אכן מהווה בעיה, באופן טבעי מתנגד, אולם לא לכל העולם זה ברור כל כך. לאור הנ"ל אכן תמוהה כוונת המחבר שבהצעותיו (אם הבנתי אותם נכון, ואם הוא עצמו אכן יכול לשים את האצבע על הצעתו) התמוהות, מציע להעלות לכאן גויים, כדי ליצור רוב "ישראלי" בארץ הזו. מי צריך רוב כזה? זו תפיסה המגנה על הקיים ללא הקדשת רגע מחשבה אודות נחיצות הקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא ירדת לסוף דעתי. אני חס וחלילה לא מעדיף יהודי אמיד על פני יהודי עני. אלא שישראלים אמידים הם בד"כ היורדים וההשוואה נעשתה לצד השני, לעולים אמידים. ניתן להשוות ירידה לקטיפת פרח שמור. האם זה באמת ישנה אם יהיו 100 פרחים או 99? אלא שהקוטף נכנס למגמת הקטיפה ומגמה כזאת אינה מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יורד בוחר לרדת, פרח לא בוחר להיקטף. ההשואה היא לא לקטיפת פרח אלא לעזיבת בן/בת זוג. מצד אחד יש תחושת מחויבות ויתרונות בזוגיות ומצד שני יש את החסרונות בזוגיות. אם היתרונות גדולים ןעל החסרונות ניתן להתגבר יש זוגיות טובה וחיים מאושרים. אם החסרונות גדולים והיתרונות מועטים, יש שתי אופציות. א. להיפרד ולחפש בן/בת זוג אחר/ת. ב. להשאר בגלל תחושת מחויבות ולחיות חיים אומללים. זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה היתה מנקודת מבטו של הקוטף ושלנו, אנחנו פועלים לטובתנו כשאנחנו מגדירים פרח בסכנה כשמור. בהגדרת החסרונות והיתרונות נכנסים שיקולים שכתבתי לעיל ולפי דעתי הם צריכים להיות מכריעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ירידה מהארץ... דורכת על שאר האזרחים" - מה לעשות - לא השתכנעתי, אפשר אולי להסביר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל למצוא את ההסבר איפשהו בים התגובות. במבט שני בכל אופן, ההתבטאות הזו שלי מוגזמת מדי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |