 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן. יקום הבלוק הוא בעקרון פרמנידי - יש אחד ובלתי משתנה. אמנם הוא לא אחיד, אבל אין בו תנועה או שינוי. גם התפיסה הרמב''מית של אלהים היא פרמנידית - הוא היש האמיתי, אחד, מחוייב המציאות. אישית אני מוצא את התפיסה השפינוציסטית יותר משכנעת- הפן הפיסי של היקום יכול להיות יקום הבלוק הפרמנידי, אבל זהו רק פן אחד מאינסוף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהדמיון בין פרמנידס ליקום הבלוק מאוד שטחי. יקום הבלוק, עד כמה שאני מבין, כן מכיר בתנועה ובשינוי, הוא רק מציע להתסכל אחרת על הזמן. האחידות אצל פרמנידס חשובה. פרמנידס טען שהתחושות שלנו בדבר שינוי ותנועה הן תודעה כוזבת. הפיזיקאים לא חושבים כך. הנימוק המוכר לתפיסתו של פרמנידס הוא הפרדוקסים של זנון. הפרדוקסים האלה קיבלו תשובות טובות מאז. משהם קיבלו תשובות, אני חושב שאת התפיסה הפרמנידית אפשר לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה של הפילוסופיה (לא מזלזל, פח האשפה של הפילוסופיה מלא וגדוש בניטב הפנינים של מיטב הגאונים.) אני חושב שהדמיון בין פרמינדס לאלוהים של הרמב''ם הוא מאוד שטחי. אלוהים הוא אחד, אמיתי, ומחויב המציאות, אבל - מה שאני מבין מהציטוט שהבאת הוא רק שאלוהים יותר ודאי מכל דבר אחר, לא שכל דבר אחר הוא אשליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקום הבלוק אין כל תנועה ושינוי. הוא כמו בלוק קרח ארבע ממדי. מה שאנחנו חווים כתנועה ושינוי הם קוים קבועים בבלוק. נכון, הוא לא אחיד, ולכן לא באמת פרמנידי. האלהים הוא ממש יש פרמנידי- אחד, אחיד, שלם, וחסר גבולות. בהנתן מציאותו של יש כזה, איך יש מקום לישים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה שאנו חווים כתנועה ושינוי הם קווים קבועים בבלוק" - סבבה, עכשיו בוא נגדיר את אותם קווים בבלוק כ"תנועה" ו"שינוי", והכל סבבה - אם הפיזיקאים עשו את עבודתם היטב (ונראה לי שכן) אז המאפיינים של אותם "תנועה" ו"שינוי" תואמים היטב את האינטואציות שלנו בנוגע לתנועה ושינוי. קשה לי לסנגר על תפיסות שכוללות את אלוהים, אבל מה הבעיה למצוא מקום לישים אחרים? "מקום" במובן הפיזי אני חושב שלא חסר, כי אלוהים לצורך העניין לא חייב להימצא במקום הפיזי, או יכול להימצא בו בו-זמנית ובו-מקומית עם הישים האחרים. קטן עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בענין יקום הבלוק ה-4 ממדי, יש בעיה בשפה שאתה משתמש בה. בשפה הרגילה, שינוי הוא פונקציה של זמן (הזמן הרגיל, המימד הרביעי ביקום הזה), וככזה ביקום הזה בהחלט יש שינוי. הכדורגל של קרוייף בדקה 5 שונה ממיקום הכדורגל שלו בדקה 4 - ועל כן על פי כל הגדרה בשפה הרגילה הוא אכן משתנה בזמן. כדי לדבר על בלוק קפוא ב'זמן', צריך להכניס/להמציא/להגדיר 'זמן-על' חדש, שכאילו מסתכל על היקום הזה 'מבחוץ'. כצפוי, כל המושגים האחרונים ששמתי בגרשיים הם חדשים ולא מוגדרים בפשה הרגילה שלנו, ואולי בלתי קיימים בעליל מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקום הבלוק הוא קפוא. הוא לא קפוא בזמן אלא כולל את כל הזמנים. כדי לדמיין אותו צריך לדמיין ששלשת ממדי המרחב עוברים רדוקציה לשניים, וממד הזמן מדומיין בו כממד המרחב השלישי. אז אתה נשאר עם בלוק מדומיין שכל פרוסה דקה (לאינסוף? תלוי אם יש קואנטום זמן) שלו היא תמונת כל היקום בנקודת זמן. בלוק כזה אינו עובר שינוי. התנועה במרחב התלת ממדי תהיה קו אלכסוני ביקום הבלוק שיתאר את המיקום של העצם בנקודות הזמן השונות. אם אתה שואל בתוך מה נמצא היקום הזה- השאלה לא רלבנטית כי התמונה המדומיינת של בלוק תלת ממדי שאנחנו צופים בו מבחוץ היא רק אמצעי הפשטה. בפועל היקום הוא כל היש הפיזי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לאי-דיוקים בתיאור שלך1, שינוי חייב להתרחש בין שתי נקודות זמן. בין שתי נקודות זמן בבלוק הזה יש שינוי, ואני מקווה שגם אתה מסכים על זה. כשאתה אומר שהבלוק "לא עובר שינוי", אתה צריך להגדיר שתי נקודות "זמן" שביניהן אין שינוי. אם תגדיר אותן באופן הרגיל - יש שינוי, כמו שכבר הראינו. כדי להגדיר אותן אחרת, אתה צריך 'זמן' חדש שאיננו מוגדר כהלכה. אפילו בצורה יותר פרגמטית: נניח שיריתי פגז שאני יכול לחזות את מסלולו במדויק. זה שאני יודע בדיוק באיזה פרבולה הוא ינוע, לא הופך את הפרבולה הזו ל"קפואה" בשום אופן. גם לא אחרי שהפגז כבר נחת. 1 לפי תורת היחסות הפרטית, האמירה "כל היקום בנקודת זמן" היא חסרת משמעות - אין זמן אבסולוטי, ויותר מזה, אין סימולטניות אבסולוטית. צופים שונים לא מסכימים על מתי קורה כל דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, זה תאוריה פילוסופית. איך אומרים.. אין זמן אבסולוטי? בקטנה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקום בלוק דטרמיניסטי1 אין שינוי כי הוא כולל כבר את כל מה שהיה וכל מה שיהיה מתחילת היקום בזמן ועד סופו. הוא כולל כבר את כל מסלול הפגז. אין שינוי במסלול הפגז ובמיקומו בכל פלח זמן נתון. בוא נגיד שזה עבור צופה תאורטי שמחוץ למערכת2 כי אנחנו מדמיינים שאנחנו מסתכלים על יקום הבלוק מבחוץ. _______ 1 לא שאני אוהב את הרעיון הזה 2 אל תתחיל אתי עם הצופה. אם אתה מדבר על מערכת פיזיקלית שכל המשתתפים בה מוגדרים היטב, היה נכון תמיד להגדיר גם מהו הצופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הענין, שאין צופה תיאורטי מחוץ למערכת - לא רק שלא ברור 'איפה' צופה כזה יכול להיות, לא ברור באיזה מימד הוא יכול להיות. בייחוד מבחינת הזמן: באיזה 'עכשיו' נמצא הצופה? אם הוא נמצא בעכשיו של שנת 2000, הוא לא יכול לראות את המתרחש ב- 2010. אז כדי להניח שיש צופה שרואה את כל הבלוק שלך, צריך צופה שהוא על-זמני - מה שנשמע לי מופרך כמו ההוכחות לקיום אלוהים שמהן התחלנו. למשל, מאחר וצופה כזה לשיטתך נמצא בקשר עם כל נקודה בבלוק, מה מונע ממנו לשגר כדור לשנת 1900 ולהרוג סבא של מישהו משנת 2000 ובכך לשנות את הבלוק הפסאודו-קפוא הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלומדים מכניקה מתחילים מקינמטיקה שבה מדברים על תנועות במרחב, מהירויות ותאוצות, ורק אחר כך עוברים לחוקי ניוטון שהם הפיזיקה. נראה לי שהגדרת ה''צופה'' היא בשלב של הקינמטיקה. מהירויות ותאוצות נמדדות יחסית למערכת ייחוס עליה החלטנו. ''צופה'' זה לדעתי מילה אחרת להגדיר לאיזה מערכת ייחוס אנו מתכוונים בדברנו על מהירויות ותאוצות של עצמים שונים. המערכת לא חייבת להיות בהכרח אינרציאלית, אבל אם אנו רוצים שהתאוצות ייחסית אליה יציתו לחוקי ניוטון צריך לבחור במערכת אינרציאלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, עלתה בי לפתע המחשבה שבעצם בכלל לא בטוח שגלילאו גלילי וקופרניקוס צדקו בוויכוח. זה תלוי היכן יושב הבחור מהצופים. אם הוא יושב על כדור הארץ אז הם טעו. ניוטון הניח שיש דבר כזה מערכת אינרציאלית, והוא דאג לא להושיב את הבחור על כדור הארץ, אבל זה כבר סיפור אחר (כפי שאמר הברמן באירמה לה דוס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צופה שנמצא על כדור הארץ? כלומר: כל היקום מסתובב סביב כדור הארץ? אבל לרוב כוכבי הלכת (חוץ מהשמש והירח) יש מסלול הרבה יותר מסובך מסתם סיבוב סביב כדור הארץ? וחוץ מזה, הצופים יושבים ברכבות ונוסעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'רלי קצ'רלי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 350325 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת תגובה מ 2005. מסתבר שלא המצאתי דבר, אבל אני דווקא אוהב להמציא את הגלגל, וזה קרה לי יותר מפעם אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שיש הגדרה גורפת כזו, ובטוח יותר שאני לא מומחה לה, אבל נעשה נסיון: צופה הוא מכשיר מדידה (בוא נוותר על 'תבוני') שנמצא במערכת אינרציאלית (שזה אומר במהירות קבועה) או בנפילה חופשית כשיש שדה כבידה באזור. הצורה שבה הוא מודד זה על ידי רגישות לשדות מדידים - אלקטרומגנטי, חלש, אלקטרוני, קווארקי או כבידתי - שמתקדמים במהירות האור ולא באמצעות קסמים או טלפתיה על-אורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזהרה, יקום הבלוק https://en.m.wikipedia.org/wiki/Eternalism_(philosophy_of_time) הוא תאוריה פילוסופית לא תאוריה פיזיקלית. #רקאומר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאוריה פילוסופית קוואזי פיזיקלית. בדומה לכל התאוריות של קריסת פונקצית הגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רב השונה על הדומה.. תארויות קריסת פונקצית הגל הן פורמליות. מתמטיות. באנלוגיה: - מתמטיקאי א יגיד שעיגול הוא אוסף כל הנקודות במרחק קבוע מנקודה אחרת. ומתמתיקאי ב יגיד שזו הצורה עם הנפח המקסימלי ביחס להיקף. הם יכולים להתווכח, אבל שניהם מבינים שאלו הצגות שקולות ואפשר להשתמש פעם באחת ופעם באחרת, לפי מה שנוח. - פילוסוף יגיד שעיגול זה הצורה האלגנטית ביותר. אבל הוא דוחה את ההגדרה שלו כ"אוסף נקודות" כי היא נוגדת את ההגיון הבריא, אם מסתכלים עליו לא רואים נקודות אלא קו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- אני ממש בספק אם תמצא מתמטיקאי שיסכים להגדיר עיגול כאקסטרמה של הפונקציה האיזופרימטרית. יש כל כך הרבה סיבות להקומם כנגד הגדרה כזו, שקשה להחליט מאיפה להתחיל. ל-"עיגול" (כלומר, ספרה) יש הגדרה טבעית בסיטואציות בהן הפונקציה האיזפורימטרית בכלל לא מוגדרת, או שהיא מוגדרת אבל לא קאנונית, או שהיא מוגדרת (ואולי קאנונית) אבל ההגדרה המטרית הטבעית של "ספרה" לא מתלכדת עם נקודות הקיצון שלה. אני לא קטנוני, אתה קטנוני. - אני מוכן לנסות להגן על עמדת הפילוסוף: הגדרת מקומות גיאומטרים במונחים של "קבוצת נקודות" מביאה רק צרות (קבוצות ויטלי, פרדוקס בנך-טרסקי, וכו'). האבסטרקציה הנכונה היא דרך locales, ללא התייחסות לנקודות, ועיגול זו "הצורה האלגנטית ביותר" במובן שהיא אינוורינאטית תחת חבורת הסיטמריות המקומיות הגדולה ביותר (או... משהו. אני לא בטוח שהטיעון הזה מתקמפל, אבל די בטוח שאפשר לחשוב על אחד שכן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 1180 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר קישרת לדיון ההוא, ראוי לומר לגבי ה'פרשנויות' של בוהם - שכאילו משאירות את הדלת פתוחה ולו מעט לחובבי הדטרמיניזם - שהן רלבנטיות, אולי, למכניקת הקוונטים המוקדמת, של החצי הראשון של המאה העשרים. התיאוריה הקוונטית המתקדמת יותר והמקובלת מאז שנות החמישים כבסיס המדויק יותר של העולם, היא תיאורית השדות הקוונטיים, שמשלבת (היטב) את מכניקת הקוונטים ותורת היחסות הפרטית לכדי מסגרת תיאורטית מאוחדת. ועד כמה שידוע לי, המעטים שניסו לא הצליחו להרחיב את הפרשנות של בוהם לתיאוריה הזאת. אז הפילוסופים יכולים להמשיך להתפלסף, אבל החלקיקים, האמיתיים והוירטואליים, כבר מזמן ברחו מהאורווה. טוב, השדות שלהם גם נשארו בה. כי ככה זה עובד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |