בתשובה לארז לנדוור, 24/05/02 22:36
קו 405 70669
דלגתי מבלי משים על הערתך בדבר הפיגוע בקו 405 .
(אגב, במה מדובר ? אני זוכר את מקרה קו 300 המפורסם וכן את המקרה הנורא של האוטובוס בכביש החוף.)
עכשיו הבנתי שהזכרת המקרה הזה היא תשובה לדבריי שפיגועי ההתאבדות החלו אחרי תחילת יישום הסכמי אוסלו.
אתה שינית באלגנטיות את המושג "פגועי ההתאבדות", ל "פיגועי הראווה", ואחר כך לקחת את אחד מ"אירועי האוטובוסים" והגדרת אותו כראשית התקופה.
ובכן, אני לא טענתי שהטרור התחיל בהסכמי אוסלו. הזכרתי כבר את תקופת ראשית שנות החמישים, אך גם הוא לא היה ראשון. תקרית תל חי וטרומפלדור, למשל, או טבח חברון בודאי קדמו להסכמי אוסלו.
במלחמה הזאת היו עליות וירידות, ואני ציינתי את תקופת מעבדות הנפץ ופיגועי המתאבדים כ"עליה", במלחמה הזאת, ואני עומד על כך שללא רשות הטרור עליה כזאת לא הייתה יכולה להתקיים.
"טרור האוטובוסים" היה חלק מקבוצה אחרת של פיגועי מיקוח. בכל האירועים האלה הסבירו הטרוריסטים, בעיקר אנשיו של חתן פרס נובל, את מעשיהם בכוונה לתפוס בני ערובה כדי לשחרר בעזרתם את אנשיהם הכלואים בישראל. בעזרת התרוץ הזה גם ביצעו מעשי רצח לא מעטים, אך כאמור המודל לא היה: נהרוג את אזרחיכם עד שנקבל את פלשתין, אלא: נחזיק באזחיכם עד שתשחררו את אנשינו. וזה היה לא רק באוטובוסים אלא גם בקרית שמונה מעלות ומינכן. הטרוריסטים שפעלו באו בדרך כלל מחוץ לשטחים שהוחזקו בידנו, בעיקר מלבנון ואחר כך מטוניס. בשטחים שהוחזקו בידנו לא הצליחו ליצור תשתית שתאפשר להם זאת. לא הבנתי, לכן, לאיזו צמת דרכים חשובה התכוונת בהזכירך את קו 405 (שאמור איני זוכר אותו בכלל).
קו 405 70730
הפיגוע בקו 405 היה בשנת 1989, בקיץ (חודש יולי?), ובו מחבל פלסטיני שנסע בקו לירושלים קם ומשך את ההגה של האוטובוס מידי הנהג והפנה אותו אל התהום, אליה נפל האוטובוס. בפיגוע נהרגו כמה עשרות נוסעים. ישנו שלט המפנה לאתר הזיכרון להרוגי הפיגוע בכביש מס' 1.
קו 405 70742
נזכרתי (תודה).
ולארז:
עד כמה שזכור לי מדובר ביוזמה אישית (ערפאת לא חתם על הצ'ק).
פיגוע מסוג כזה אינו מצריך תשתית, ובגלל אופיו הפשוט גם קל מאד להיזהר ממנו. זה קרה פעם אחת בלבד, ולא במקרה. לא ניתן להפוך את סוג הפיגוע הזה לשיטה.
לכן כמובן אי אפשר לראותו כצומת דרכים חשובה בתולדות הטרור.
קו 405 70813
במידה ושמיר היה נבחר ב92 וממשיך בדרך הסרבנות והכיבוש, פיגועים כאלה היו ממשיכים. הפיגוע עצמו היה חלק מהמלחמה הפלסטינית נגד הכיבוש. הוא גם היה נקודת יחוס לפיגועים הבאים שבאו לאחר אוסלו, ולכן מהווה נקודת פתיחה שלהם.
לגבי אי-אחריותו של עראפת לגביו, כך התחילה כל האינתיפאדה - תחילה התפרצות התקוממות עממית, ולאחר מכן תנועות הטרור לקחו טרמפ עליה. (למי שרוצה לינק, זה כתוב בספרם של שיף ויערי על האינתיפאדה)
גם בפיגועי 94-95 עראפת לא חתם על הצ'ק, אלא כמו שאמרתי לא פעל (או לא פעל מספיק) כנגד התופעה.
קו 405 70820
פיגועים /כאלה/ היו, אולי, ממשיכים - ולא מתחלפים בפיגועים הדורשים כמויות גדולות של חומרי נפץ (משום שכאלה כמעט שלא היו בנמצא תחת ה"כיבוש").
תאר לך שכל אחד מהמחבלים המתאבדים בשנה וחצי האחרונות היה חמוש, במקום בחגורת נפץ, בשתי ידיים. זה מה שהיה צפוי לנו לו המשכנו ב"דרך הסרבנות והכיבוש".
כיוון שבחרנו אז ללכת ב"דרך השלום והפיוס", קיבלנו פצצות ומרגמות. איזה יופי לנו.
קו 405 70840
לא אתחרה עמך בכושר הנבואה לגבי מה היה אילו, ורק אציין שעד לתחילת תקופת מעבדות הנפץ עברו כמעט שלושים שנה שבהן לא הייתה בשטחי יש''ע אפילו מעבדת נפץ אחת.
הסיבה לכך לפי היגיון אלמנטרי היא נוכחות כוחותינו בשטח שאינה מאפשרת פעילות כזאת.
ברור שפעולה כמו הטית האוטובוס לתוך תהום (ואפילו פעולה כמו הפיגוע בתאומים בניו יורק) שאינן דורשות תשתית הייתה אפשרית, אבל דברים כאלה אפשר לעשות רק פעם אחת, מכל מקום אי אפשר לבנות מנגנון של ביצוע יום יומי של פיגועי רצח המוני כפי שאפשרה בריאת רשות הטרור במסגרת הסכמי אוסלו.
קו 405 70824
בפיגוע בקו 405 (אכן ביולי 89) לא נהרגו כמה עשרות נוסעים, אלא "רק" 14.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים