בתשובה ללא אפוד ולא זוהר, 26/04/19 16:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שמה שנקרא לפני 100 שנים “פמיניזם” הוא היום מובן מאליו ברוב העולם המערבי וחוץ מכמה פנאטים (או להבדיל, חרדים) אין כמעט אף אחד שרוצה למנוע מנשים להצביע, לעבוד, ללמוד, להחזיק חשבון בנק משלהן (ורכוש בכלל), להשתמש באמצעי מניעה בלי לבקש רשות מהבעל, להחליט אם ומתי הן מעוניינות לקיים יחסי מין (פעם יחסי מין בין בני זוג נשואים לא יכלו בשום דרך להחשב כאונס), להפרד מבן הזוג או להבחר לתפקידים ציבוריים. מן הסתם מי שרוצה לשנות את המבנה החברתי באופן עמוק הוא בהכרח רדיקלי, כך שהפמיניזם לפני 100 שנה היה רדיקלי. אני לא חושב ששנאת גברים היא פמיניזם, או שדרישה לשכר שווה עבור עבודה שווה, הגנה מפני אלימות של בן הזוג או הטרדות מיניות במקום העבודה זה רדיקליות. אני מתרשם שרוב המטרות של הפמיניזם בימינו הן לא שינוי מהותי של המבנה החברתי אלא תיקונים של דברים מסויימים שנתפסים כלא הוגנים, כך שפמיניזם הוא (בדרך כלל) לא רדיקלי. ברור שיש כיום גם פמיניזם רדיקלי, אבל נראה לי שמדובר בתופעה שולית וחסרת משמעות אמיתית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפמיניזם המודרני, על פי הבנתי, אינו זה שדורש שכר שווה עבור עבודה שווה. כי גם זו משוכה שעברנו זה מכבר (יש סטטיסטיקות בארה"ב, למשל, שעבור נשים לא נשואות אנחנו כבר במצב ההפוך). הוא זה הפועל להתייחסות לאישה כחלשה הדורשת הגנה מתמדת מה"פטריארכיה" הדימיונית, ורוצה לתפוס 50% מכל עמדות הכח בהצהרה (גם אצלנו זה מופיע דרך - למה לא 50% ייצוג נשי בכל מפלגה? כאילו זו צריכה להיות מטרה ולא אירוע תוצאתי מכך שנשים ראויות מסתערות על עמדות אלה). זה פמיניזם שדורש מקסימום מגברים ומינימום מנשים, וזה שלקח את הנושא הלגיטימי של "אי הטרדות" והפך אותו ל"משרפת קריירות" בשם METOO, וזו הסיבה גם שיותר ויותר נשים היום לא רואות עצמן כפמיניסטיות (מיעוט קטן בעולם המערבי מגדירות עצמן ככאלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לדעתך קורה יותר: נשים מוטרדות מינית או נשים מעלילות על גברים שהטרידו אותן מינית? מה יותר חשוב: לצמצם את ההטרדות המיניות או לצמצם את מספר עלילות השווא? למיטב ידיעתי, הטרדות מיניות הן בעיה יותר נפוצה ויותר חמורה בחברה שלנו מאשר תלונות שווא של נשים על גברים. אם יש לך סטטיסטיקה אחרת, הבא אותה ואולי אשתכנע שהפמיניזם בימינו קיים רק בצורתו הרדיקלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שצריך להפסיק לחפש ולהוקיע הטרדות. אני טוען שהפמיניזם המודרני כלל לא עוסק בכך. הוא טרוד בלהטריד בעצמו במאבק הכח שלו ובשנאת גברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב שהפמיניזם ברובו עוסק בשוויון זכויות, שוויון הזדמנויות ויצירת סביבה בטוחה ונוחה לנשים בחברה. כמו בכל תנועה או זרם רעיוני, יש גם קצוות רדיקלים שרוצים להפוך את הסדר החברתי וליצור חברה שונה. הפמיניזם הרדיקלי הוא רחוק מאוד מהזרם המרכזי ורחוק עוד יותר מהשגת מטרותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מה שאתה חושב היה נכון, היו הרבה יותר פמיניסטיות. אין (יותר) פמיניזם כזה. בפרט לאור ההכרה ששתיים משלוש המטרות שפירטת הושגו במלואן, והאחרונה קרובה לזה, גם אם נדרשת עוד העצמה למתלוננות ועוד הסברה וענישה למטרידים בפוטנציה או בפועל. הפמיניזם רובו ככולו היום עוסק בהתקפות על הגברים, מוסד המשפחה ועצם הגבריות (ראה הפרסומת המפורסמת של ג'ילט - MAN WIIL BE MAN). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה אני חולק עליך. אני חושב שכיום הפמיניזם המרכזי הוא נחלתו של רוב מוחלט של הנשים ושל רוב הגברים. בגלל הצלחתו רוב הפמיניסטים לא הולכים ברחוב עם סטיקר “אני פמינסט/ית גאה”, אבל אם תשאל אותי, את אשתי, את שכני ושכנותי, את חברי וחברותי לעבודה ואת רוב הציבור בכללותו: “האם את/ה תומך/כת בשוויון זכויות לנשים, בשכר שווה לנשים עבור עבודה זהה, במניעת אלימות נגד נשים והטרדה מינית” אני מאמין שתקבל רוב מוחלט שיתמוך בכך. לא רק שיש פמיניזם כזה, אני מאמין שרובנו פמיניסטים כאלה. אני מתרשם שגם אתה בעצם תומך בכל המטרות של הפמיניזם הקלאסי, כך שגם אתה פמיניסט. הפמיניזם הרדיקלי שעוסק בהתקפה על הגבריות ועל מוסד המשפחה הוא תנועה שולית והטענה שהוא הפמיניזם “האמיתי” ולכן הפמיניזם הוא רדיקלי, היא האדרה שלו ללא צורך במקרה הטוב ושימוש לרעה במונח כדי להציג את כל הפמיניסטים (כהגדרתי) כרדיקלים (ולכן מסוכנים) במקרע הרע. נראה לי שהגענו בדיון לנקודה שהמחלוקת נוגעת להגדרת המונחים. אני חושב שהמונח “פמיניזם” מתייחס לדעה הרווחת בציבור לגבי מעמדן של הנשים בחברה ואתה חושב ש”פמיניזם” מתייחס לדעה של מיעוט רדיקלי לגבי צורתה של החברה עצמה, מה שאני קורא “פמיניזם רדיקלי”. להבנתי, מעבר למחלוקת על הגדרת המונח “פמיניזם”, אין בינינו מחלוקת מהותית על מעמד הנשים בחברה או על הרדיקליות של הפמיניזם הרדיקלי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די ברור שהמחלוקת היא בעלת אופי סמנטי, אבל הסמנטיקה כאן היא חשובה, כי היא מציבה אותך במדרון חלקלק הישר לזרועותיו המסוקסות של הגל השלישי של הפמיניזם, שהוא המייצג הכמעט בלעדי, ובוודאי הקולני ביותר, של הפמיניזם המערבי (ושוב - METOO כדוגמה). כפי שאין צורך בתנועת "אמנסיפציה יהודית במדינות אירופה" (למרות שעדיין נתקלים במקומות של שנאה ואנטישמיות ביבשת) כך גם אין צורך בתנועה לשיוויון משהושג שיוויון, ולכן לא זו מהות התנועה היום. זו גם הסיבה ש"מסכימות איתי" בדיון הסמנטי נשות בריטניה https://www.telegraph.co.uk/women/life/only-7-per-cen... וארה"ב https://www.bbc.com/news/uk-politics-47006912 , למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאר חלוקים. כל עוד נשים מוטרדות במקום העבודה או ברחוב, כל עוד נשים מרגישות מאוימות וכל עוד יש גורמים (רדיקלים) בחברה שקוראים להגביל את זכויות הנשים, יש מקום לפמיניזם כהגדרתי. אני לחלוטין לא מסכים לטענתך שהפמיניזם הרדיקלי הוא המייצג הכמעט בלעדי של הפמיניזם המערבי. הוא מייצג מיעוט, ללא ספק קולני, בחברה, בעוד הפמיניזם ה”קלאסי” מייצג להערכתי רוב (אולי אפילו רוב גדול) בחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגמרי. מה שלא איפוד ולא זוהר כותב, מתייחס לקבוצות רדיקליות ככלל ולא רק לקבוצות נשים. יש קבוצות נגד מוסד המשפחה ומוסדות נוספים בחברה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |