בתשובה לאור, 22/05/02 21:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מסכים עם כמה קביעות שלך: הקביעה לגבי הבלעדיות של הגנטיקה על כושר חשיבה ויכולת קליטה, כמו גם הבלעדיות של הסביבה על תפיסה לשונית. (אני גם הייתי מערער אינטואיטיבית על הטענה שלך שלתלמידים הללו יש את התכונות הללו, אבל אני לא יכול להוכיח את זה אז נעזוב). טענה נוספת שאני לא מסכים איתה היא שהרחבת אוצר מילים נעשית דרך שינון. אני מעולם לא שיננתי מילים, לא בעברית ולא באנגלית. אין לי מושג איך אנשים מצליחים לזכור את רשימות המילים האימתניות הללו של הפסיכומטרי, אבל אני בטוח למדי שהם לא זוכרים אותן לאחר מכן. שינון הוא לא הדרך. אי אפשר לצפות מילד שלא קורא יצירות ספרות בשום רמה להכיר אוצר מילים רחב. אני אדם סנילי למדי, אבל עדיין - ככל שאני מאמץ את זכרוני, אינני זוכר איזושהי קריאת חובה משמעותית בשנות היסודי או החטיבה. הספר הראשון שאני זוכר שהייתי חייב לקרוא במסגרת ביה"ס היה החטא ועונשו לדוסטוייבסקי (אחלה ספר, אגב), בכיתה י' או י"א. הבעיה היא בדיוק הפוכה ממה שאתה אומר - ביה"ס עסוק יותר מדי בהקניית ידע, ופחות מדי בחינוך להשכלה. ביה"ס אינו מסוגל "ללמד ידע כללי" - הביטוי הזה חסר משמעות. לא מלמדים ידע כללי. יהיה זה די מטופש אם לכל התלמידים בישראל יהיה אותו ידע כללי בדיוק. אבל ביה"ס צריך לחנך לצריכת ידע. אפשר לעשות את זה, זה לא בלתי-הגיוני. אגב, היום החזיר אחד המרצים החביבים עלי עבודה שהגשנו במסגרת אחד הקורסים. אני נדהמתי כאשר הוא העיר באופן כללי על כך שחלק מהסטודנטים (בכיתה קטנה למדי) *לא יודעים להשתמש בפסקאות*. הם כותבים משפטים בודדים בלבד - או בפסקה אחת ארוכה לכל אורך העבודה, או כפסקאות בנות משפט אחד כל אחת. אם אדם הצליח להגיע לשנה ב' באוניברסיטה בלי הידע האלמנטרי הזה על כתיבת טקסט, משהו פה מסריח להפליא. ולא ממש הבנתי את ההערה האחרונה שלך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
והרי אישוש לעמדותי: בגליון סופשבוע של מעריב שיצא היום/מחר (מנויים מקבלים אותו ביום חמישי, כמו מוסף הארץ, רק שבניגוד להארץ, מעריב מחכים עד יום שישי עם הפרסום של המוסף החדש באינטרנט, אז עוד אין קישור), יש כתבה על נסיונותיהם של שרי החינוך בעשור האחרון לשפר את אחוז הזכאים לתעודת בגרות. על הבחינות במתמטיקה אומרת שם ד"ר נילי מארק מהמרכז לפיתוח ע"ש פנחס ספיר בפקולטה למדעי החברה של אונ' תל-אביב: "הדבר המהותי והחמור ביעיני הוא שבמקומותינו חשיבה אינטלקטואלית הפכה למילה גסה. יש ירידה ברמת בחינות הבגרות שכן מעט מאוד שאלות שכלולות בהן מעוררות מחשבה. תוכנה של הבחינה האחרונה בחמש יחידות היה משעמם, הקושי בה היה טכני. לא הייתה בה כמעט לחלוטין חשיבה מתמטית. כל מה שהיה בו שכל ועניין או הבנה אינטלקטואלית עמוקה הוצא מהבחינה לפני שנים. בניסיון להצליח בבחינה יש יתרון עצום לתלמיד שהוא שקדן מאוד ולא לתלמיד שהוא חכם ובעל סקרנות ויכולת אינטלקטואלית". זה בדיוק מה שאמרתי עד כה: שיטת הלימוד הנהוגה כיום *פוגעת* בתלמידים הסקרנים, ומקדמת במקומם דווקא את ה"חרשנים" נטולי ההבנה. מי שהוא גם וגם - הרוויח. אבל אלו באמת מתי מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה ההשערה השנויה-במחלוקת שלי בנושא: תגובה 5359 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחלק מדברי הובנתי שלא כהלכה. ב"שינון" אין כוונתי על דקלום מדויק ועיוור של טקסטים. זה בלתי אפשרי עבור רב האנשים. כוונתי על לימוד החומר והזכירה שלו. קל לכם לדבר על לימוד לחשיבה. רוב התלמידים בתיכון אינם רוצים ואף אינם מסוגלים להגיע אל הרמות שמעבר ובעיקר אין הדבר אפשרי בכל המקצועות. לכן ישנן יחידות לימוד, ישנן מגמות. מה שאתה לא אוהב ולא מתעניין בו תלמד מינימום, תבין ותזכור מה שמאכילים אותך. תרצה - תלמד יותר יחידות ותתעמק. זה שגם בחמש יחידות לא מגיעים להעמקה זה כבר משהו שונה לגמרי הנובע מחוסר נכונותה של מערכת החינוך לסנן תלמידים ומתוך השאיפה העיוורת להקנות לכולם תעודות בגרות. נראה לי כי דבריך, ואני לא מתכוון לפגוע, נובעים מחוסר הכרות צמודה עם תלמידים כיום. רק כיום, כשאני עובד עם בני 16, אני מבין שישנם גם כאלה שלא רוצים ללמוד. בזמנו הם פשוט לא היו קיימים בעיני. תבין, אי אפשר ללמד את כולם לחשוב ולהגיע למה שמעבר. לכך יש מגמות, יש חמש יחידות וכן הלאה. וכן, אני חושב שזיכרון זה חשוב. הדברים צריכים להיות בראש ולא במחברת. נושא קל להגיד שאין טעם לזכור מה שיש בספר אבל יש דברים שהם בסיס, שהם הכרחיים. גם למחשב יש הוראות הפעלה בסיסיות. מונחים אלמנטריים בהסטוריה, מינימום של שפה. ואני כן חושב שניתן וצריך להרחיב אוצר מילים בשינון. מה שלא תלמד מקריאה תלמד לדקלם, אבל כשתיתקל במילה "נלאים" תדע מה משמעותה. אתה יודע שבבחינת הבגרות האחרונה בלשון התגלה כי רוב התלמידים אינם יודעים פירושה של מילה זו? זו פשוט חרפה. לגבי הכתיבה בפסקאות שדיברת עליה: אם היו מבחני כניסה, תלמידים כאלה לא היו מתקבלים לאוניברסיטה. פשוט מאוד. את זה הרי אלך רואים בפסיכומטרי. שיטת הלימוד אינה פוגעת בסקרנים כלל. עוד לא ראיתי ילד שירצה ללמוד וייכשל בבחינה. צריך להיות מחסום: ברמת המינימום מספיק להיות חרשן, מעבר לכך, צריך לחשוב. זה נראה לי הרעיון הבסיסי של החלוקה למקצועות מוגברים. חבל שהוא לא מיושם כהלכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהלן וסהלן מר אור.אתה צודק יה חביבי.היה פעם איש חכם בחינוך.מר בלום .בטח היה יהודי לפי השם שלו. עסה לקוגנטיבי דרגות דרגות.יעני אבולוציה.דרגה רישונה סם את הידע.אחרכך בא הבנה.ואז ייסום.ואז אנליזה.ועוד קחה ממשיך.אבל שכחתי.וזה קבר בעיה.למה חסר לי ידע.שאני לו זוכר.אבל היה עוד, אז אצלו הידע זה למתה.יעני בבסיס.שזה מיצד אחד נמוך.זה למה מר דובי מזלזל.שזה באמת נמוך, לו כול אחד יכול אנליזה כמו מר דובי.וסינתזה( הינה בא לי עחשב בזיקרון), אבל לו צריך לזלזל בבסיס.מה תיבנה בית יפה בחול.בלי בסיס? זה הילדים של היום חזקים באנליזה ולו יודעים כלום.יש להם מואח תופס מהר.ועוד עוסים להם שיפורים.יעני מגדש טורבו.אבל שמים למנוע בנזין גרוע.איך הביצועים? זה בעיה מודרנית.יעני בעם היה דברים. כול אחד שעוזב בית ספר ידע.מה רע לדקלם כמה שורות משיר.איזה פיתגם לטיני.קטע מהמלת.(זה גדי יגיל יש לו קטע טוב על המורה הערבי שמלמד המלת. וגם מוסר חיים ביחד.בטח מר אנשלביץ מקיר), זה עצוב למה נהיה כול הזמן הרבה ידע.כול יום יותר.אמרו מה ניבחר.לו נספיק אפבעם.וגם דמוקרתיה .זכויות הילד.למה נחליט בשבילו. נשקיע בהבנה.ניתן לילדים כלים.הם ימצאו ידע. יש הרבה.יותר מידי, אבל אין וקום.המואח של הילד בגיל צעיר רוצה ידע .לו ישנן אל הציפור. כמו אני בקפר שלי.ישנן פירסומות, אני הרבה למדתי מיזה שדיקלמתי נחמן ביליק.ניכנס הטעם לפה שלי.נישאר עד היום.זה טעם מילדות. נישאר כמו העוגיה של הדודה, יבו הזמן תיתן לו גם כלים.זה היום חינוך טיפש.לו כמו מתי לאונרדו הצייר, אז מה שהיה מוחשר? אז בא למורה שלו ורוקיו.ואמר לו תביא לי בד לצייר מה שבא לי? יקבל סטירה, שב חביבי תערבב צבע.תילמד להכין אדום מאבקה ומים.אחרכך פו תמלא בכחול.עוד חודש תוסיף פו ענן.דיר בלק. כמו שלי בדיוק, ואז יום אחד.היום תוסיף פו מלאח שלם, זהו חביבי עקפת אותי.המלאח שלך יותר יפה משלי,גמרת לילמוד, היום המורה לציור תגיד תצירו אחרי.ווי ווי.את לו מעודדת למקורי.הבן שלי קבר אמן.למה יעתיק מימך? (זה ילד בקיתה א'), |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מלה זהב, יא סעיד בשארה. אבל יש לך טעות קטנה, לא גדי יגיל אלא שייקה אופיר. אבל חוץ מזה אתה גדול, תמשיך ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקראן על הקומבלימנת.אבל איזה פדיחה.זה שיקה ולו גדי.יעני טעות בידע.ביגלל הזיקרון חלש יה חביבי, | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי שויאגרה עוזרת לבעיות זיקרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר פופק חביב! לדבר איתי על בעיות זיקרון. זה כמו להזקיר חבל בבית של התלוי.זיקרון זה עינין כואב.קמו ליפני יומים.מתי חטפתי הביקורת מימר טל כוהן, בהתחלה אני ממש שיפשפתי את עיני.יעני מר כוהן המתכנת הגדול קותב לבשארה.איזה קבוד, אחרכך הבנתי מימנו שזה ביגלל שהיגזמתי.כמו מתי מר מיכאל שרון היתפרע.זוכר? ולו יכלו עליו. לומר קנסינגר.ולו מר בילינסקי.עד שקראו למר כוהן.שהו שוקל כול מילה בפלס, וגם איתי דיבר דוגרי.וניחנסו המילים שלו ללב שלי, רק דבר אחד לו מסקים איתו,שאמר שאני כימעת גיזעני.יעני פו היגזים, למה מתי שמר גבי נתן היתלהם קמו בהמה.לו ראיתי את מר כוהן בסביבה.ולו היציק לו הסיגנון.(מיצד שני אולי היה עסוק בתחביבים,חלב קרנפים באפריקה.גילאח אפרסקים.אנא עארף), אבל חוץ מיזה אני מבין אותו.והולך מהאייל.(ולו קמו מר מ. שרון.יעני לחמש דקות.בשביל להיתאמן על הפליקפלק לאחור), ולך פופק שהיית חבר.ברכה קתנה: ש"בסוף תימצא את האידיותית.שתחלק את החיים עים מטומתם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה עוזב. עוד מעט לא יישאר פה אף אחד. שהאייל האחרון יסגור את האור, טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, לא כולם אוהבים כל מקצוע. בקשר ליכולים... לא יודעת. זה כבר תלוי בהרבה דברים. רוב האנשים מסוגלים ליותר ממה שנדמה להם. העניין הוא אחד הדברים הכי חשובים - מורים טובים (ומעניינים) בד"כ מוציאים יותר מכל התלמידים. נניח שתצליח ללמד ילדים אוצר מילים בשינון (למרות שאני מסכימה עם רוב האנשים כאן - זה קשה עד בלתי אפשרי). למה? כשילד לומד מילים בשינון, אתה חושב שהוא באמת יבין איך להשתמש בהן במשפט? או איך לנסח את המשפט כמו שצריך? דברים כאלה לומדים רק דרך שימוש. איזו סיבה יש לא לתת לילדים לקרוא? לאו דוקא להכריח ממש, אפשר לתת בחירה, אבל צריך ללמד ילדים לקרוא (ולא רק מבחינה טכנית). בכיתה א' רוב הילדים עוד סקרנים מספיק, רק צריך לספק את הסקרנות הזו. באחד השיעורים הראשונים של השנה (שנה א') אחת המרצות הסבירה לנו שלמרות שלחלק מהדברים שנצטרך לקרוא יש תרגומים, כדאי לנו לקרוא כבר עכשיו את המקור באנגלית. הסיבה לכך היא שכמעט כל החומר שנצטרך לקרוא מעכשיו יהיה באנגלית וחל שנגיע לשנים מתקדמות ולא נעמוד בעומס בגלל מהירות קריאה מינימלית. הדרך היחידה לשפר את הקריאה באנגלית היא פשוט לקרוא. למה לדעתך בעברית המצב צריך להיות שונה? ילד שיקרא ידע לקרוא. ילד שישנן מילים יבין את המילים (וגם זה בערבון מוגבל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאמרתי שינון לא הכתוונתי לדיקלום עיוור וחסר ערך אלא ללימוד מלאכותי של שפה, כפי שנעשה באנגלית. תלמידים מקבלים רשימות של מילים עם דוגמאות, לומדים אותן ואחר מיישמים אותם בבחינות שבודקות בדיוק את זה. לימוד מלאכותי ושימוש כפוי מרובים בסוף יביאו לשימוש עצמאי. אני חולק על הטענה המקובלת שאוצר מילים מרחיבים בקריאה כשלעצמה. כשמבינים מילה מקונטקסט היא לא נחרטת בזיכרון ולא נכנסת לשימוש. אם לא מפרשים אותה במילון ומשננים אותה בצורה יזומה היא תישאר מושג ערטילאי שילך ויתפוגג. אני מזכיר לכם: קריאה איננה שימוש! וזה שילד קרא מילה חדשה לא אומר שהוא מבינה כראוי ובטח לא אומר שהוא יזכור אותה או ישתמש בה. אם תבחן אותו עליה, אתה מבטיח את זה. אם תחזור ותבחן עליה אתה מעשיר את יכולתו לבטח. לגבי טענת המרצה שלך, היא כמובן מוכרת. רק מה, מי שמתעקש לקרוא את החומר באנגלית אולי ישפר את האנגלית שלו אבל לא בטוח שיצליח בבחינה. מה יותר חשוב לך? בשנה ב' ניסיתי לקרוא כמה פרקים באנגלית של החומר לבחינה. הפרקים נכתבו באנגלית קשה בטירוף (על ידי המרצה הישראלי למהדרין). לקח לי שבוע לקרוא שלושה עמודים ואז התייאשתי. אם היתי מתעקש גם לא הייתי מספיק לקרוא, גם לא הייתי לומד עוד מקצועות וגם לא הייתי מבין כלום. קראתי תרגום מצוין של חבר, הבנתי את החומר לעומק הצלחתי בבחינה והרחבתי את השכלתי בנושא. כשאתה נלחם בשפה אתה לא מבין הרבה ובטח לא רואה את הדברים בראייה כוללת. אין ברירה אלא לשפר את האנגלית על הטקסטים הקלים יותר, בעיקר למי שקשה לו בהבנת שפות זרות. סיימתי את התואר עם הרבה ידע אבל האנגלית שלי, למרות שקראתי המון אנגלית, לא השתפרה בהרבה. לא כל מה שנכתב באנגלית נכתב באנגלית טובה וברורה ולא תמיד שווה להשקיע בו את המאמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכיח בדיוק מה שאנחנו אומרים - הציון שלך באנגלית, אני מעריך, היה גבוה למדי. מספיק גבוה כדי שהוא לא יפריע לך להכנס לאוניברסיטה. אז הנה - שיננת ושיננת, עברת את הבחינות. אבל אתה יודע אנגלית? my foot. ברור שמקריאת ספר בודד אתה לא לומד שפה, אבל אם אתה קורא כמה ספרים, ומנצל את הזמן בכיתה כדי *לדבר* עליהם, אם אתה לומד כבר מגיל צעיר שאין שום בעיה לקום מדי פעם ולבדוק מילה במילון - ככה לאט לאט אתה לומד שפה ברמה סבירה, כזאת שתאפשר לך להתרכז בלימוד המקצוע שבחרת כשאתה מגיע לאוניברסיטה, במקום ללכת לחפש תרגומים שלך תדע עד כמה הם טובים. ידוע לי על ספרים, למשל, שמתרגמיהם התקשו לתרגם פיסקאות מסוימות - אז הם פשוט דילגו עליהן, בלי לספר לאף אחד. אי אפשר לסמוך על מתרגמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי פטור מאנגלית בפסיכומטרי ועשיתי עוד ''אנגלית למדעי הרוח'' (המצאה מטופשת בפקולטה שלנו המחייבת אותנו לקחת עוד קורס באנגלית). זה מוכיח כנראה שהמבחנים באנגלית בפסיכומטרי לא שווים הרבה. האמת שהגעתי לרמת שליטה לא רעה בהם אחרי תרגול מרובה. אולי בחינות כניסה צריכות להיות גם באנגלית, אני לא שולל את זה. עם זאת, נראה לי שזה כבר מוגזם במקצת. חוץ מזה, עד סוף השנה הראשונה אני ידעתי אנגלית ברמה סבירה. זאת לא אשמתי שחלק מן האנשים שחוקרים את שייקספיר חושבים שהם שייקספיר בעצמם. אני מסכים בהחלט שכדאי להעלות את רמת לימודי האנגלית בבתי הספר. מאידך, אם בקושי יודעים עברית, אין הרבה מה לדבר על אנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה חשוב לי? חשוב לי להיות מסוגלת לבצע את העבודה שלי כמו שצריך. מה לעשות שחלק מזה יהיה לקרוא מאמרים כדי להשאר מעודכנת ורוב המאמרים האלו יהיו באנגלית? לעבור את המבחן? ברור שזה חשוב, ברמה המיידית. בטווח הרחוק המבחנים שאני עוברת היום לא יעניינו אף אחד. אמנם הקריאה באנגלית לוקחת לי יותר זמן, אבל בהתחשב בעובדה שאת התרגום שיש תרגמו סטודנטים אחרים (שראויים להמון הערכה על המאמץ, באמת, אבל לי קשה למוך על העבודה שלהם), נראה לי שהזמן הזה לא מבוזבז. מה לדעתך יעשה מי שמסתמך על תרגומים כשלא יהיו תרגומים? בקשר לקריאה - תתפלא, אבל הרבה מאוד מהמילים הפחות יומיומיות באוצר המילים שלי מגיעות מקריאה. כשהתחלתי לקרוא לא הבנתי מילים מסויימות ולכן הלכתי ושאלתי. את המילים האלו אני זוכרת עד היום ואני בהחלט יודעת מה המשמעות שלהן ולא רק מה השימוש. האמת היא שגם באנגלית הפסקתי לשים לב לרשימות המילים הארוכות שנתנו לנו ללמוד די מהר, אבל אולי זה מקרה פרטי. אתה היית רוצה ללכת לרופא שכל הידע שלו בא לו משינון והוא לא קורא מאמרים כי הם באנגלית וזה קשה? אתה היית רוצה רופא ששינן יופי את כל רשימת המחלות שידועה היום ולא ידע לחפש מידע על מחלה או תרופה חדשות? כנ"ל גם לגבי כמעט כל מקצוע. אם תלמד את הילד לשנן זה מה שהוא ידע וזה מה שהוא יעשה הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני חולק על הטענה המקובלת שאוצר מילים מרחיבים בקריאה כשלעצמה.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי שינון מילים, ובכן, חלק לא קטן מהמילים שלמדתי לפסיכומטרי, אני עדיין זוכרת. בעיקר את הביטויים. למה? כי נאלצתי לתרגם אותם מארמית לעברית, כדי *להבין* את משמעותם. אחרי שהבנתי, כבר לא הייתי צריכה להתאמץ על מנת *לזכור*. בשביעית היה לי מורה להבעה, שיום אחד הגיע למסקנה שאוצר המילים בכיתה שלנו לא גבוה במיוחד. (ועל כך כל מה שיש לי לומר זה: "דההההההההה"). במקום להאשים את מערכת החינוך, את בורתנו וחוסר סקרנותנו, הוא פשוט הכתיב לנו כל שיעור חמישה פתגמים והסביר לנו את משמעותם. אני מאמינה שחלק מהאנשים פגש לראשונה בביטויים אלו בזכותו. אני מאמינה גם שחלקם אפילו זוכרים אחד או שניים מהם. ולגבי ידע כללי, אפשר גם אפשר לצפות מבית הספר שיעשיר את הבאים "להתחנך" בו. לשם כך יש את המוסד התמוה הזה, שנקרא "שיעורי חינוך". אבל לא רק! אם מורה באמת רוצה להעשיר את התלמידים שלו, אין שום בעיה לעשות את זה גם במסגרת כל שיעור אחר. השאלה היא, האם המערכת מעודדת "הגדלת ראש" שכזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...רשימות המילים האימתניות הללו של הפסיכומטרי, אבל אני בטוח למדי שהם לא זוכרים אותן לאחר מכן." מניסיון אישי, צודק לחלוטין! אני דווקא כן שיננתי בע"פ (בהצלחה) את *כל* מילון הפסיכומטרי המטופש. הצלחתי מאוד בבחינה הפסיכמוטרית אך בחלוף הזמן, המילים שלא ידעתי לפני השינון, נמחקו. השינון האידיוטי הזה ממש לא הפך אותי לאדם חכם יותר, הוא אפילו בזבז לי זמן יקר בו יכולתי לקרוא ספר טוב (וללמוד *באמת* "רק" מספר קטן של מילים חדשות). שינון הוא אכן לא הדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די בטוח שאם תפגוש במילים האלו בטקסט משמעותן תעלה בזיכרונך, וגם אם לא, כשתבר אותה במילון, יהיה לך יותר קל להבינה. אני למדתי מילים רבות לבחינה הפסי'. רבות נשארו בזכרוני, גם באנגלית. הן אומנם לא במצב שימוש אקטיבי אבל בהחלט קיימות. ככה לומדים שפה, בשינון, ולצערנו, עבור תלמידים רבים, עברית היא כמעט שפה זרה, גם אם היא שפת אימם. דרך אגב, בנוגע לדבריך, אם אתה מסוג האנשים שבמקום לשנן מילים היית קורא ספר אז אתה לא מאותה קבוצה שצריכה לשנן מילים בלימודי התיכון (ועל זה בעצם מדובר פה). הבעיה היא עם אותם אנשים שאם לא היו משננים את המילים, הם לא היו פוגשים אותן לעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שפה לא לומדים משינון. שפה לומדים משימוש. למה, אתה זוכר שכילד אמא שלך ישבה איתך והקריאה לך רשימות של מילים? כמובן שלא. טרם הכרתי אדם שלמד אנגלית דרך זה שהוא למד בעל-פה את המילון ואת חוקי התחביר. נו סאצ' ת'ינג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיסלח לי שאני מיתערב מר קנסינגר.באמת הילד שלומד שפת האם.הו לו צריך דיקדוק.יעני הדיקדוק ותחביר קבר בפנים.גם זה מוגזם תגיד לילד בן ארבה בותילמד כללים.מתי שתים מתי שנאים, אבל דבקה ביגלל הוא לו לומד כללים הו משנן, יעני בשביל כללים צריך רמה קוגנתיבי, רק אתה לו שםלב הו משנן.זה שינון בסביבה טיבעית.בבית.בגן, בן שלי מתי היה קתן.אני אומר לו רוצה מיץ.הו לו אומר כן.הו אחרי קמו תוקי.רוצה מיץ.אחרי קמה פעמים קחה, הו אומר: רוצה מיץ, או למשל מתי היה תינוק היה אומר אבא. אבא.מילה רישונה שלו.ואישתי מיתעצבנת למה היא כמה בלילה.וחיתולים.ולו אמר אימא קודם, אמרתי לה: את לו רואה הו אומר אבא בלי הבנה.גם לך קורא אבא.(מה שנחון.קצת עסיתי לו אימונים במילה אבא מגיל חודש. בלי שראתה),אבל אחרכך היתחיל מבין שאני אבא.מה אתה רציתה שאני יחכה עד שיבין?תשנן חביבי .זותי שנותנת נשיקה עים רוק.דודה.דודה.מתי תיגדל נסביר לך מה זות דודה.אחות מג'נונית של אימא.לו היתחתנה עד היום, אבל מתי הילד גדל.למד נוסא.למד תחביר.למד פיתגמים.יצא מימצב טיבעי.היסתכל בשפה שלו מיבחוץ.זה חשוב להיתפתחות, מה ילד בן חמש מתי ילמד פסנתר. תגיד לו קודם תיאוריה?, נגן חביבי דו רמי.שנן קתע קטן.ועוד אחד.תיגדל תיהיה בשל.נבי לך הפרשנות, מתי אתה גדול זה משהו אחר .אבל זה ילדים קתנים.מה רע לשנן? אבל מתי ילד לו שלך.יבו אליך שעתים לקיתה.ובבית אין שפה ברמה.איך תביא לו המילה החדשה עים שימוש? צא בחוץ ילד ניקלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית דילגתי על רשימות המילים הארוכות האלה, כי הן נראו לי מילים שלא בוחנות עושר לשוני, אלא מילים מתחכמות שנועדו להתעלל בתלמידי פסיכומטרי. אולי בגלל הגישה העקומה הזו הוצאתי בסופו של דבר ציון לא מרשים במיוחד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם לא קראתי. גם ככה הזכרון שלי לא מתפקד. הסתמכתי על הגיון, ידע כללי, מזל, והעובדה שהחלק של המילים הוא די קטן בתוך השאלון המילולי. אני מניח שעל החלק הזה ירדו לי רוב הנקודות בשאלון הזה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה מתפלא? סאראמאגו הגיע לפרס נובל לספרות בלי לדעת להשתמש בפסקאות. או במשפטים. הוא כותב במשפט אחד שנמשך לאורך כל הפרק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |