בתשובה לאריק, 23/07/18 14:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עכשיו כאן 88 עושים בחירות לקראת מצעד קאברים. הצלחתי בקושי לגרד עשירייה: 1. House of the Rising Sun, עם כל הקלישאה שבדבר 2. Scarborough Fair, כנ"ל 3. I've Seen that Face Before, לא בגלל שהגרסה הזו מוסיפה משהו מוזיקלי לפיאצולה, כמו בגלל שיש משהו מופתי באינטגרליות שבה ג'ונס ושותפיה שילבו בו מילים והפכו אותו לשיר פופ. 4. Sloop John B. אומרים ש-Pet Sounds הוא אלבום מופת, ואני לא הצלחתי למצוא בו שום דבר טוב חוץ מהשיר הזה, ואז גיליתי שהוא בכלל לא מקורי, אבל עדיין זה עיבוד שמוציא מהשיר יותר ממה שהיה בו קודם (ואאל"ט גם טוען את המילים במשמעות חדשה). 5. Teardrop של חוסה גונסלס, לא יותר טוב מהמקור, אבל טוב כשלעצמו ולא מעורר געגוע למקור, מה עוד אפשר לבקש מקאבר. וחמשת האחרים הם לא כזה חוכמה, סתם שירים שהז'אנר של הקאבר יותר אהוב עלי מהז'אנר של המקור, אז לא היו צריכים להתאמץ. 6. My Way של סיד וישס 7. Sweat Dreams של מרלין מנסון 8. Walk on By של הסטרנגלרז 9. Walk on By של אייזק הייז 10. You Keep Me Hanging on של ונילה פאדג'. מיותר לציין שהכל במגבלות ההשכלה שלי. את ששת האחרונים כאן לא הכרתי קודם בגרסת הקאבר, ורק ההיכרות עם המקור סיקרנה אותי מספיק כדי לבדוק. בערך רבע מהרשימה לא הכרתי לא את המקור ולא את הקאבר, ולא בדקתי. בחלקם הקאברים הם של מוזיקאים שאני אוהב. רשימה הרבה יותר נחמדה מבחינתי היתה של שירים שאני אוהב, אפילו מאוד, ולא ידעתי עד עכשיו שהם קאברים, או ששמעתי פעם ולא הפנמתי, ועכשיו גיליתי את המקור והוא הרבה יותר יפה. 1. Bette Davies Eyes 2. Hound Dog 3. I Put a Spell on You 4. Lalena 5. Got My Mind Set on You 6. Me and Bobby Maggie 7. Piece of My Heart 8. Rivers of Babylon 9. Sunny 10. Tainted Love 11. Wild Thing 12. טוויסט וצעקה. המקור לא משהו בשמיעה חפוזה, אבל זה של הביטלס הוא קאבר לקאבר יותר טוב משל הביטלס. אם מישהו מסיק מ-8 ו-9 שאני בהכרח מעדיף מקור אולדי על פני קאבר דיסקו, דוגמה נגדית ש-88 לצערי לא הציעו: One Way Ticket. של Eruption מהנה בהרבה משל ניל סדקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקאבר החביב עלי, גם כי הוא יפה וגם כי הוא כל כך הרבה יותר טוב מהמקור, הוא Mad World בביצוע של גארי ג’ולז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דנו בו בעבר, אבל הסיבה היחידה לא לכלול את לאורך מגדל השמירה של הנדריקס זה כי אלה פשוט לא כוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בקלות שזה לא כוחות, שהגרסה של דילן היא שיר יפה של דילן ולא יותר, ואילו זו של הנדריקס היא פצצה גרעינית. אני חושב שהצלחתי להסביר לעצמי עכשיו למה אני לא יכול לראות בה קאבר מופת. כי כשדילן שר ברור מאוד שזה שיר של דילן, אתה מרגיש את דילן מכל הברה שהוא שר. כשהנדריקס שר ומנגן - אתה שומע את הנדריקס בשיאו, אבל אתה, כלומר אני, לא שומע את השיר. אי אפשר לדעת אם הוא קיבל השראה מהשיר הספציפי הזה. הוא היה יכול לשיר את ''יונתן הקטן'', והיתה יוצאת לו פצצה גרעינית בערך באותה מידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם: כל אחד צריך ללמוד מתישהו של בק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי One way ticket. אני זוכר אותו כשיר כיפי מאד בזמן אמיתי. ומפתיע - תמיד חשבתי שזה זמר, ועכשיו גיליתי בזכותך כמה טעיתי. משעשע שבאותה תקופה לערך זה קרה לי הפוך עם ה-Logical Song של סופרטראמפ. מה רבה היתה הפתעתי לראות אותו בפעם רהאשונה בטלויזיה ולגלות שהקול הראשי הוא לא זמרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אני הופעתי כמוך ממגדרה של הזמרת של ארפשן. המקרה ההפוך קרה לי עם ג'ואן ארמטריידינג. כנער התקשיתי גם להסכין עם העובדה שגי'מי סמרוויל הוא גבר, למרות שידעתי את זה כעובדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הניטפוק - נשמע לי שהמקרה עם ג'ואן ארמטריידינג הוא זהה, לא הפוך (ל-ארפשן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ, כן. תראו קטע, התת פתיל הזה מתקשר (לפחות באופן אסוציאטיבי) לכותרת המאמר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובדיוק עכשיו פורסם שאפשר יהיה לראות אותו בהופעה חיה בארץ השנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקריטריונים שלי עבור הקאברים הגדולים: שהביצוע לא רק יהיה טוב יותר מהמקור אלא שיתן לו גם טוויסט, שיטען את השיר במשמעות נוספת, ובכך שיהפוך אותו לשיר טוב יותר. הקאברים הגדולים מזוהים כל כך עם המבצע המחדש וגורמים למקור להשמע אנמי, ואפילו להשכח כליל. 1. ג'ו קוקר- עם מעט עזרה מידידי הקאבר האולטימטיבי מבחינתי. 2. ג'ימי הנדריקס - all along the watchtower כל קאבר לדילן מבורך בעיני, אפילו גאנס נ רוזס. הוא כתב שירים טובים אבל לאזני הביצועים שלו לרוב מסריחים. הנדריקס לא רק היה הגיטריסט הענק, אלא גם ידע להגיש שיר. (וזה נדמה לי או שג'ימי פייג' גנב את הריף שמתחיל ב 2:32 לסטיירוויי בגרסת ההופעה?) 3. ננסי סינטרה - באנג באנג עושה לי צמרמורת, המקור לא. 4. דיויד בואי - wild is the wind בואי, אין עליו. 5. מת'יוס סאות'רן קומפורט - וודסטוק מכניס אותי לאווירה של וודסטוק הרבה יותר מהמקור. הגיטרה המרחפת ברקע. שיר על זמני בזכות הביצוע. 6. הקרפנטרס - סופרסטאר אני מת על הקול וההגשה של קארן קרפנטר. 7. תא רך - tainted love שיר אהוב, לא ידעתי שהוא קאבר. 8. סנטנה - Black majic woman כנ"ל. כל כך מזוהה אצלי עם סנטנה שהופתעתי. 9. This mortal coil - song to the siren כנ"ל. 10. שינייד אוקונר - nothing compares to you תחילה לא אהבתי את השיר, עכשיו אני בסדר איתו, לא מת עליו. אני פשוט מעריך את הפער העצום בינו לבין המקור. נשארו בחוץ בצער: The man who sold the world - צריך הרבה אומץ לעשות קאבר לבואי. Sailing של רוד סטיוארט Hound dog של אלביס Sunny של בוני אם (אני אוהב גם את המקור) והחלק האישי - היו צריכים להופיע ברשימה ג'ון קייל Heartbreak Hotel הלטאות המעופפות Money (That's what I want) וגבע אלון modern love (צריך הרבה אומץ לעשות קאבר לבואי...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. פספסתי את Summertime של ג'אניס גופלין. מעיף את שינייד החוצה בקלילות. ויש גם קאברים ישראלים לא רעים בכלל אני אוהב את "אצלך בעולם" של היהודים יותר מהמקור. אבל הגדול מכולם הוא ארקדי דוכין עם ליצן קטן שלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הליצן של דוכין באמת נהדר, תודה. אבל הקאבר הישראלי הגדול מכולם, אני לא רואה איך יכול להיות בזה ספק, הוא ממש לא סודי. ''הורה היאחזות'' - במקור משנות החמישים שיר חביב באופן שגרתי ללהקת הנח''ל, ואצל כוורת, גם בשמיעה האלף וגם אחרי ארבעים ושש שנה לא איבד גרם של רעננות ושל כוח הלהבה. וזה למרות שיש בו לא מעט גימיקים שהיו יכולים להימאס מהר, אבל הנגינה והשירה כל כך טובים שהם לא נמאסו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבקשים ממני לציין גם את לשרוק בחושך של החצר האחורית - להתעלות על אריק איינשטיין זה לא קל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד הישג שכבר ציינתי פעם ואזכיר שוב, שלומי שבן מתעלה על מאיר אריאל, ומאיר אריאל הוא בעיקרון בלתי-קביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערנו, מאיר אריאל היה קביר, כפי שאני יכול להעיד מקור ראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קאבר נהדר שנכנס לי לפלייליסט הוא Changes בגרסת שרק. אולי עוזר שלא כל כך אהבתי את העיבוד המקורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרה מוזר שקרה לי אתמול: הפלייליסט שרץ לי בעבודה ברקע כולל כ 100 שירים. אתמול בדרך מהעבודה הביתה (8 דקות לכל היותר) שמעתי ברדיו שיר מהפלייליסט שלי. החלפתי תחנה ושוב היה שיר (אחר) מהפלייליסט שלי. שוב החלפתי וגם הפעם היה שיר מהפלייליסט שלי. החלפתי פעם נוספת והיה שיר לא מהפלייליסט שלי, אבל הוא בדיוק נגמר, והשיר הבא היה מהפלייליסט שלי. פאקינג ארבע ברצף! אמנם הפלייליסט שלי כולל המון להיטי ענק, אבל היי! ההסבר היחיד שמצאתי, חוץ ממקריות מטורפת, הוא השעה. יום ששי בשבע בערב יכול להיות שמשרה רוח מסויימת על עורכי המוזיקה, אותה רוח שנמצאת בפלייליסט שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד קאבר שנכנס לי לפלייליסט הוא I put a spell on you בביצוע של CCR | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הפלייליסט שלי לרוב לא כולל את השירים הטובים ביותר לדעתי, אפילו לא של אותו אמן, אלא שירים שאני שמח לשמוע ברקע שוב ושוב. לדוגמה- מקווין בחרתי את Lover boy, משלום חנוך את "בגלגול הזה", ואין שם כמעט פרוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה קצת לקרוא לזה קאבר: שני ביצועים קרובים בזמן, מבצע משותף חלקית, רחוקים ככל שאפשר מוזיקלית, ואת שניהם אני אוהב יותר: "אהבה שקטה", תמוז וזילבר לבד. סתם, את זילבר לבד אני יותר אוהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביצוע של תמוז החלק הטוב לדעתי הוא הפזמון. שלום לוקח אותו ועושה אותו שלו. לדעתי אפילו הופך אותו מפזמון ל C part. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפתלתי בשאלה אם זה קאבר או לא, אבל בעצם אלו שני לחנים שונים - בלי שום דמיון משמעותי - לאותו טקסט, נכון? ואם כך, פשיטא שלא קאבר? (והאם זו תשובה יחידה לשאלת הטריביה? כלומר, יש עוד דוגמה לשני לחנים לאותם מילים, שהמלחין השני הוא אחד המבצעים של הלחן הראשון?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי: שני לחנים שונים, לא קאבר. (ולא עולה בדעתי עוד דוגמה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קאבר. אבל קאבר של זילבר! האלבום של תמוז יצא ב 76' והגרסה של אריאל זילבר ולהקת ברוש ב 78'. במפתיע הלחן המקורי הוא של שלום, והשיר הופיע במקור באלבום הבכורה של שלום באנגלית, כך שאני צריך לקחת חזרה מה שאמרתי (בעצם להגיד את זה על זילבר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחפור עוד טיפה בסיפור הזה. מה מצא זילבר להלחין מחדש דווקא את השיר הזה של תמוז? או, אם היה לו לחן כזה נחמד, למה דווקא עם המילים ההן של חנוך? כידוע (לי מהסדרה של קוטנר), בסוף ימיה של "תמוז" זילבר סבל. הוא לא אהב את הרוקיות והבומבסטיות בהופעות של "תמוז", חיבל (מוזיקלית) בהופעות שלה, ובסוף הביא לפירוקה. אפשר לראות את המילים של "אהבה שקטה" - גם אם לא באופן מאוד מדויק - כמטאפורה על הרומן המוזיקלי שהשתבש בין זילבר לחבריו ב"תמוז". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה לא לחן חדש, יותר קול שני על אותם אקורדים. עדיין קאבר. אני חושב שהשיר פשוט מצא חן בעיניו, והוא עשה לו גרסה זילברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו, אני הייתי בוויכוח הזה עוד בתחילת שנות התשעים (עם חברי דאז אלעד ל"ר, איפה אתה?). אין ספק שיש קשר בין שתי הגירסאות, ובטח יש מאחורי זה סיפור נחמד, אבל אני עדיין מחזיק בדעה שזה לא קאבר. אובייקטיבית, האקורדים הם לא אותם אקורדים, במיוחד בפזמון ("כל כך הרבה זמן..."). המלודיה בחלקים ניכרים אכן מתלבשת על אותה חלוקה ריתמית בשתי הגירסאות, כלומר יש לתווים אותו משך, אבל התווים עצמם מאד שונים. מעניין שדווקא בביצוע של תמוז יש בבתים מקומות שבהם המשקל של השיר מחסיר רבע מתיבה (על "נחוץ" ו"בחוץ", למשל), שזה מאפיין זילברי נפוץ, ואצל זילבר אין. אבל אז בפזמון אצל תמוז כל התיבות הן תיבות ישרות של ארבעה רבעים, ואצל זילבר יש בלגן אטומי. מי שמעוניין בתווים מדויקים של תפקיד הבס בשיר (מעשה ידי עבדכם הנאמן) מוזמן להציץ כאן. בזכותך, אריק, התוודעתי לביצוע המוקדם של שלום לשיר, באנגלית, שם יש בבתים אפילו עוד תיבות של שלושה רבעים. אבל אוי, המבטא... ואנקדוטה: פיני שפטר, האודיופיל בעל ערוץ היוטיוב הנ"ל, נודע פעם בזכות הישג מסוג אחר לחלוטין, חפשו את השם שלו במבצע גוזל [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: אצל תמוז יש בפזמון תיבה אחת של שלושה רבעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשקל - דוקא בגרסה של זילבר (ששמעתי ראשונה כאן) נראה שהוא מכניס יותר-מדי-מילים לכמה משפטים, ואצל הביצוע של תמוז התוספות האלה למשקל השורה יותר טבעיות. זילבר ממש מאיץ ובולע את המילים כדי שייכנסו, ןזה די צרם לאוזניי. אודיופיל ושיפור מכ"מים יכולים שניהם להיכנס תחת המטריה של Signal processing expert. סיפור מרשים מאד. אני זוכר משמועות שזמן רב אחרי היירוט ההוא היתה מחלוקת נוקבת בחיל האוויר למי מגיע הקרדיט להפלה - להוקים או ל-F15. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, משיאי האלתור הישראלי. לא הכרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבל נימוק נוק-אאוט לטובת הצד שלך בדיון: לפי הפרטים ב-discogs, הקרדיט ללחן בביצוע של זילבר הוא של שלום חנוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נראה לי נוק אאוט. יכול להיות שזילבר אחראי על הלחן שלו, אבל שמפיקי האלבום, או זילבר עצמו, פשוט חשבו שהלחן לא מספיק שונה ולא כדאי להסתכן במחלוקת קרדיטים. חוץ מזה, עיקר העניין בביצוע של זילבר הוא לא במנגינת המילים המושרות אלא במנגינות הכליות בין השורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם כן חנוך כתב את הלחן שזילבר שר, קשה לי לדמיין איך הוא כותב לחן כזה אחרי הגרסה של תמוז. הסיפור הספקולטיבי שאני מציע הוא: הלחן שזילבר שר הוא מה שחנוך כתב מלכתחילה, והביא לידיעת זילבר; אבל בפאזה הרוקנרולית-קשוחה של חנוך ותמוז, הלחן הזה לא הסתדר, הוא "מוזיקלי" מדי - אז חנוך שיטח אותו. זילבר, על אותו רקע שעליו כתבתי בתגובה 759637, החליט במחווה יפה לגאול את הלחן המקורי. (ואם, משום מה, הסיפור הזה נכון, מה זה אומר על השאלה השולית, קאבר או לא קאבר? קאבר. אבל אפשר גם לומר ששתי ההקלטות, או השלוש עם זו באנגלית, הן קאברים לגרסה לא ידועה שחנוך השמיע פעם לזילבר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי. כפי שאריק כתב, חנוך ביצע את השיר עם הלחן של תמוז עוד ב-1971, כלומר כמה שנים טובות לפני תמוז. אז חנוך בחר פעמיים לשטח את הלחן? גם עצם ההשערה שחנוך הביא לידיעת זילבר את הלחן ה"מקורי" וזילבר בהמשך גאל אותו, היא, אפעס, על הצד העמוק של הספקולציה (הם בכלל הכירו לפני תמוז?). ובנוסף - מבחינה סיגנונית, הלחן בביצוע של זילבר הוא מאד זילברי. הניחוש שלי: זילבר, בזילבריותו, השתעשע עם הלחן של חנוך, אולי אפילו בזמן חזרה עם שאר התמוזניקים (מניסיון, דברים כאלה קורים מדי פעם בחזרות), אהב את הגירסה שיצאה ובהמשך הקליט אותה. בגלל שהלחן עדיין מזכיר את הלחן המקורי, חנוך קיבל את הקרדיט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בזילבריותו'' זו מילה נהדרת ומתאימה היטב למה שהיא מתארת. יש לזילבר משהו, שאני מוצא שחסר מאד אצל הרבה אמנים שנשמעים אותו דבר (יוצאי ''כוכב נולד'' לדורותיהם, למשל). ההגשה שלו, הקול, הם ייחודיים ובלתי אפשרי שלא לזהות שיר שלו כשלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי את ההסבר שלך (שבחלקו היה גם ההסבר המועדף שלי, תגובה 759706). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הג'אם של קוטנר: זילבר שופך קצת אור על נסיבות היצירה של הגירסה שלו לשיר. הייתי בהופעת האיחוד הזאת שלהם, ולצערי היא לא עמדה בציפיות (הגבוהות) שהיו לי ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביצועים יפים. לא מאמין לזילבר. הוא אוהב להציג את עצמו כחסר השכלה מוזיקלית אבל זה לא נכון. חוץ מזה שכל המשפחה שלו מוזיקאים הוא עצמו למד מוזיקה בצורה מסודרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, המבטא, אבל הו, הגיטרה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רע, אבל יותר מדי וואה-וואה. זה אפקט כל כך דומיננטי שצריך להשתמש בו במשורה וברגעים הנכונים (כמו שידעו אפילו הנדריקס, קלפטון, סלאש ורבים אחרים). כשזה נמצא שם לאורך כל הזמן זה מאבד את האפקטיביות ומקלקל, לטעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד קאבר עברי ממזמן ששמעתי רק אתמול ואהבתי: פראג של רוקפור. זיופים נוראיים בשירה ובנגינה, אבל לטעמי זה איכשהו הולם את הנושא הכואב של השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכ, פלצנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא שמתי לב ל-Black Magic Woman ברשימה, וגם אני הופתעתי מאוד לגלות בזכותך שהוא לא במקור של סנטנה. כבר כתבתי בדיון על הגיטריסטים שאני לא אוהב את סנטנה. כנראה לא מפתיע שאני אוהב יותר את המקור של פליטווד מק. השירה קצת מעצבנת לטעמי, אבל הצליל המחוספס בנגינה יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימת השירים האחרונה שלך מצוינת - חוץ משניים או שלושה, גם אני הופתעתי עכשיו לגלות שהם קאוורים. בייחוד הפתיע אותי Got My Mind Set on You. באחד המקומות הראשונים אצלי ברשימת הקאוורים שמתעלים על המקור נמצא Got to Get You Into My Life בביצוע Earth, Wind & Fire. כל כך הרבה גרוב, והמקור של הביטלס מחוויר לעומתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט על EW&F! שכחתי מהקאבר הנהדר הזה. אם הייתי רואה אותו ברשימה הוא היה נכנס לעשיריה שלי. Piece of my heart אני לא מכיר ביצוע מפורסם חוץ מזה של ג'ניס ג'ופלין. תעזור לי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה, הביצוע המקורי של Erma Franklin. גם אני לא הכרתי אותו עד היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, התכוונתי לקשר לזה, כמובן, לא לג'ופלין. אני אוהב מאוד את של ג'ופלין, אבל המקור נשמע לי יותר ''נכון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף ל-EW&F, לא הכרתי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלבטתי אם לציין כאן קאבר לביטלס מלפני עשרים וחמש שנה שמאוד הרשים אותי. התלבטתי כי הוא אבוד, וכי ממילא שמעתי אותו רק פעם אחת ובטח אני מגזים בהערכה. היה מרתון ביטלס ברשת גימ"ל, או שמא גל"צ, ובתור ספיישל ירמי קפלן התארח באולפן או שלח הקלטה שלו שר את Things We Said Today, והופך אותו לכואב כמו שהמילים מבקשות. תראו מה זה האינטרנט. מישהו הקליט אז מהרדיו והעלה לאחרונה מהקסטה ליוטיוב. סאונד קלוש, באופן בלתי נמנע, אבל אני מקווה שאם תגבירו מספיק את הווליום והדמיון תוכלו לקבל מושג. אני עדיין חושב שזה קאבר נפלא. (ואגב, אני ממש לא אוהב את קפלן בשיריו המוכרים...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי גם כן. תודה. כתבת "הופך אותו לכואב", וה"הופך אותו" הזה הוא בדיוק אחד הדברים שגורמים לי להעריך קאוור - לא סתם עוד ביצוע ברוח הביצוע המקורי (פחות או יותר או בדיוק), אלא ביצוע שלוקח את השיר למקום חדש ומפתיע. בדיוק הערב שמעתי ברדיו את הביצוע הזה של "באד פלאס" ל-How deep is your love. הכי רחוק שאפשר מהמקור של הבי-ג'יז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאתה מביע הסתייגות מהרבה דברים טובים, מותר לשאול איזה מוזיקה אתה אוהב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת סוגות הטעם שלי מאוד אקלקטי (כמו שלך, נדמה לי; יש לך טעם רחב בפופ וברוק, ולא זכור לי מתגובותיך באייל אם אתה אוהב מוזיקה גם מחוץ לגזרות האלו; אני, בכל אופן, כן). אבל בתוך כל ז'אנר הטעם שלי כנראה די גחמני1, וכמו שאתה מאבחן, כמו שאני מאוד אוהב דברים מסוימים אני מאוד שונא דברים אחרים (אבל יש גם הרבה שבאמצע...). עוד משהו מעצבן בטעם שלי הוא ששירים שמושמעים הרבה ברדיו במשך שנים, זה סוג של נס אם אני עדיין מצליח לאהוב אותם. כנראה שיש לי נטייה חזקה לכיוון רוק ופאנק, לעומת פופ "רך" יותר, ובתוך הרוק לפרוגרסיב, וכמו כן לקצבי לעומת איטי, אבל זה רחוק מלהיות קטגורי, יותר הטיה סטטיסטית. הכללה די קלה, בכל זאת: הפופ הבאמת פופולרי באנגלית הלך והירדר (במבחן הטעם שלי) מאמצע שנות השבעים, ובדיליי מסוים גם בעברית; החל משנות התשעים ואילך כבר אין בו שום דבר טוב, בשתי השפות. אולי תשמח לדעת שמהרשימה שלך בתגובה 704536, יש מיעוט קטן של שירים שאני לא מכיר, עוד מיעוט קטן שאני לא אוהב, והרוב הגדול הם בעיני טובים עד מצוינים כשלעצמם (אם הם מוצלחים בעיני כקאבר, זו שאלה אחרת). 1 אני יכול לנמק ולחפור פסקאות על פסקאות למה אני אוהב את מי שאני אוהב ולא אוהב את מי שאני לא, אבל כנראה שבבסיסו של דבר זה גחמני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה מחוץ לפופ ולרוק? אני מאוד אוהב ג'אז ורואה בו את הסוגה המוזיקלית הנעלה ביותר אבל אתה כנראה התכוונת לז'אנרים מסחריים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לג'אז, קלאסי, ו"מוזיקת עולם". (יש משהו יותר מסחרי מפופ? נראה לי שכמעט בהגדרה לא...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלאסי ומוזיקת עולם הם באמת לא ז'אנרים אהובים עליי. לעומת זאת, מלבד הג'אז, ז'אנרים אמריקאים מובהקים כבלוז, קאנטרי ופולק מאוד אהובים עליי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת פרויקט הביטלס שלי שמעתי שוב את Got to Get You Into My Life, בשני הביצועים, ודעתי התקררה. המקור הוא כנראה השיר שאני הכי פחות אוהב ב"ריבולבר". ועדיין אני מעדיף אותו על EWF: בשמיעה שנייה של הביצוע שלהם, אני עדיין מלא התפעלות מהברק הטכני, אבל הוא נשמע לי איכשהו קליפה חסרת רגש, בעוד שאצל הביטלס אני שומע התלהבות כנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. לטעמי הביטלס עשו הרבה דברים מדהימים, אבל הם מקבלים די בעקביות ציון "מספיק בקושי" בסעיף הגרוב. בילי פרסטון (דיברנו עליו פעם כאן) הזריק להם קצת גרוב בסביבות Let it Be, אבל בלעדיו, מה לעשות, הם חבורת לבנבנים מצפון אנגליה. אני מת על הביצוע של EWF, ודווקא לא מהברק הטכני אלא מהגרוב שבא מהנשמה. אגב, הביצוע של EWF לקוח מסרט (כושל ונשכח) בשם Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band שבו משתתפים גם הבי ג'יז, בילי פרסטון, אירוסמית, ועוד כמה. אחרי שראיתי את הטריילר אני מתלבט אם לראות את הסרט המלא, קצת מפחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי לראות ביוטיוב, מסקרנות. מצאתי את הסרט המלא עם דיבוב לרוסית. זה לא כל כך נורא כי זה מחזמר. מחזבל, יותר נכון. מדהים איך כאלה שמות (הפקה של רוברט סטיגווד ויוניברסל, ג'ורג' מרטין עיבד מוזיקלית) הצליחו להוציא כזאת בדיחה תחת ידם. וגם השירים מסורסים. לקחו את פיטר פרמפטון המתוק זיסלה וחיברו אותו לבי ג'יס המתוקים, וזה יצא פשוט מתוק מדי. צלחתי חצי ולא הגעתי ל EWF, אבל אני אמשיך, ולו בכדי לראות את סטיב מרטין עושה את Maxwell's silver hammer. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הגעת עד הסוף? אני עדיין חושש להציץ מעבר לטריילר ;-) ואתה בטוח שהמתיקות המופרזת היא לשם מתיקות, ולא מתיקות פסיכדלית-הזייתית שאמורים לצרוך אותה בנוכחות מיני כימיקלים בדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי. הביצוע של סטיב מרטין לפטישו של מקסוול היה גס ומאולץ ושם פרשתי. אין מה להשוות למה שעשה פיטר סלרס. אני לא יודע לגבי פסיכדלי, אבל הזוי זה בטוח. אמנם השירה של הבי ג'יז הרמונית להפליא, והעיבודים לחלק מהשירים נשמרו במדויק, אבל התוצאה הכוללת דורשת שקיות הקאה. מבחינת העלילה- נווה עצלנות עשו את זה יותר טוב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה מכיר גם את גירסת הכיסוי של Deep Purple לללניה. בכלל, בתחילת דרכם יש להם כמה גרסאות כיסוי טובות, כמו River Deep, Mountain High או Help. גרסאות כיסוי אחרות שאני אוהב (ובטח יש עוד שאני לא מצליח להיזכר עכשיו) הם Hang On to a Dream של Nice, וגם ריי צ'ארלס שר את Yesterday שאאז"נ הביטלס אמרו שזאת גירסת הכיסוי הכי טובה לשיר (או אולי זה Something או Eleanor Rigby )?. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאני מכיר את ללניה של סגול כהה, ע''ע הכותרת של הרשימה שלי שבה הוא הופיע. אני לא אוהב את הגרסה של סגול כהה, אם כי אני לא זוכר מה חשבתי עליה בשמיעות הראשונות לפני שנים. עכשיו היא פשוט כבר יצאה לי מכל החורים, והרצינות והעצב התהומי שבה הם מבצעים את השיר נראים לי גדולים עליו. אני מניח שאם הייתי צריך לשמוע עשרים פעם את המקור של דונובן הוא היה נמאס עלי עוד יותר, אבל בשמיעה אחת מופתעת הוא מרענן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב את הגרסה שלהם. כלא מוזיקאי אני מתפעל מהעיבוד, ממה שנשמע לי כמו אימפרוביזציות ג'אזית של ג'ון לורד, או שינויים בטמפו. יכול מאד להיות שזה קשור גם למה שרגילים - הייתי שומע הרבה סגול כהה (ודומיהם) כשהייתי צעיר, כי זה מה שהיה נחשב אז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואוו. לא כל השירים טובים כמקור או כקאבר אבל לא חסרות אופציות טובות, הרבה יותר מ10. הבחירות שלי (לפי סדר ABC): Alabama Song - The Doors לא נבחרו מפאת מוגבלות הבחירה:All Along The Watchtower - Jimi Hendrix Bird On A Wire - The Neville Brothers Cats In The Cradle - Ugly Kid Joe Cocaine - Eric Clapton I Go To Sleep - The Pretenders I Put A Spell On You - Nina Simone It's Oh So Quiet - Bjork Like A Rolling Stone - The Rolling Stones Woodstock - Matthews' Southern Comfort Blue Suede Shoes - Elvis Presley שתי הערות:Crossroads - Cream Fever - Peggy Lee Georgia On My Mind - Ray Charles Got My Mind Set On You - George Harrison Hey Joe - Jimi Hendrix House Of The Rising Sun - The Animals Hound Dog - Elvis Presley Hush - Deep Purple I Fought The Law - The Clash I Shot The Sheriff - Eric Clapton Killing Me Softly With His Song - Roberta Flack Knockin' On Heaven's Door - Guns N' Roses Little Wing - Stevie Ray Vaughan Louie, Louie - The Kingsmen Papa Was A Rollin' Stone - The Temptations Only Love Can Break Your Heart - St Etinne Proud Mary - Ike and Tina Turner Personal Jesus - Johnny Cash Sloop John B - The Beach Boys Summertime - Janis Joplin Sunny - Boney M Tainted Love - Soft Cell The Girl From Ipanema - Astrud Gilberto The First Cut Is The Deepest - Rod Stewart The Tide Is High - Blondie The Thrill Is Gone - B.B. King You Can't Hurry Love - Phil Collins You've Got A Friend - James Taylor 1. במקום Hurt של ג'וני קאש היה ראוי לשים את One שלו שבאזניי הוא יותר טוב ומתעלה מאוד מעל המקור 2. הקאבר של הג'יפסי קינגס לHotel California מיותר לחלוטין מכיוון שהביצוע המקורי של הEagles כל כך טוב והקאבר הזה רק מקלקל אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימה נאה. צר לי, אבל אני לא מצליח להבין מה מוצאים בביצוע היללני והפומפוזי של אקסל רוז ל''נוקש על שערי מרום'', שנוסף על כך גם מוציא את כל העוקץ מהמילים של השיר המצוין הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעב עמוקות את Hotel California של העיטים. אני מעדיף את הביצוע של ג'יפסי קינגס; מצד אחד ההתלהבות שלו מידבקת, גם אם לא יותר מכל שיר אחר שלהם1; מצד שני יש בו משהו מגוחך בלי כוונה, בטעויות האנגלית ובזה שההתלהבות הזו נראית כמעט כפייתית וכמובן לא קשורה למילים - ובגלל שאני שונא את המקור, אני שמח לאידו שהם מגחיכים אותו. 1 הנה הם מכסים את Volare, במקור שיר שונה לחלוטין ממלון קליפורניה, ואצל הצוענים הוא יוצא בערך אותו שיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש- אף מילה רעה על הוטל קליפורניה. זה התקליט הראשון שקניתי! איך ששמעתי בפעם הראשונה את New kid in town (הסינגל הראשון שיצא מהאלבום) ברדיו התאהבתי, אבל האלבום עוד לא יצא בארץ. הזמנתי אותו בחנות התקליטים השכונתית וחיכיתי. הייתי מבקר בחנות פעמיים בשבוע לשאול אם הגיע כבר. אני חושב שקיבלתי אותו יום יומיים לפני ששיר הנושא שוחרר לרדיו בתור הסינגל השני והפך להצלחה היסטרית1. התאהבתי בשיר אחרי שיר מהאלבום הזה. כל פעם היתה רצועה אחרת חביבה עלי ביותר. כן הוא נהיה אנכרוניסטי די מהר, כמו yesterday שהפך למאוס מרוב השמעות ברדיו. אבל אולי אם תסתכל קצת על הפרצוף של ג'ו וולש המיאוס יעלם :) ___________ 1 לפי ויקיפדיה new kid in town יצא לאור בארה"ב ב 7/12/76, האלבום יום למחרת, ושיר הנושא רק ב 22/2/77. לקח לאלבום חודשים לצאת לאור בארץ, וזה כשהאיגלס כבר היו להקה די מפורסמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(-: רחמים עלי, עם איזה אלבום אני צריך לחיות בתור הראשון שקניתי. מילא היה אלבום גרוע במיוחד; הוא לא, סתם חיוור. (טוב, מכיוון שאתם חייבים לדעת... החמישי של "תומפסון טווינז", בדיוק רגע אחרי כל הלהיטים שלהם, אבל מהאלבום הזה כבר לא יצא אף להיט. שמתי פעמי לעיר הגדולה לקנות "דפש מוד" אני חושב, אבל לא היה בחנות. לבי לא מלאני לחזור ריקם אל הרפת; התאומים נראו לי הדבר השני הכי טוב.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משתתף בצערך. לא ידעתי שלתומסון טווינס היו כל כך הרבה אלבומים :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדול, גרמת לי לחשוב שאולי הפרצוף של תום יורק הוא בכלל גרסת כיסוי של ג'ו וולש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד פלאשבק לשנות השבעים- התצלום בתוך העטיפה (הכפולה!) הציג את חברי הלהקה בלובי המלון. ידעתי את השמות, וראיתי את הפרצופים, אבל לא היה לי מושג מי הוא מי, והדבקתי לכל אחד שם לפי הפרצוף. כמובן שלא פגעתי בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו מתחוור לי שבילדותי נורא אהבתי דיסקו. אבבא, הבי-ג'יז, ועכשיו בשמיעה חוזרת מתחוור לי שגם ללהיט הגדול הראשון של האיגלס ("הנשרים" דאז) בארץ- One of these nights שנורא אהבתי (ואני אוהב עד היום), היו בפזמון מאפיינים ברורים של דיסקו- הם שרו פלסט יותר גבוה מהבי-ג'יז, הקצב של הגיטרה המלווה, ואפילו ה טסספ האופייני של מצילת ההיי האט הנסגרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיגלז יש שיר (נידח יחסית) בשם The Disco Strangler. תמיד חשבתי שהוא שיר לעג לז'אנר הדיסקו, ורק היום, אחרי שטרחתי לקרוא את המילים, אני רואה שממש לא. (הנה ספוטיפיי, כי לא מצאתי ביוטיוב או בווימאו.) אגב, שם הלהקה המדויק הוא Eagles, ולא The Eagles. לכן יש לקרוא את האות הראשונה בתגובה זו מנוקדת בשווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, איפה Blood, Sweat and Tears בכל הדיון הזה? הרי באלבום אחד1 הם עשו לא פחות מארבעה קאברי מופת!2. מבחינתי כל אחד מהארבעה מנצח כל אחד מאלו שבחרתי מהרשימה של כאן 88. 1 את אלבומיהם הבאים אני פשוט לא מכיר. מחדל. 2 בלי לספור את להיטם הגדול ביותר, שהוא מקורי אבל כולל קאבר ל"ושתי הקרחת"3. 3 למי שרוצה לחפור מה באמת המקור, זמרשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה שלי הכרתי את השיר קודם בגרסת אוגוסטין האהוב שסבתא שלי היתה שרה וגם תרגמה לי לעברית. רק סביב כיתה ג’ אני חושב שנחשפתי לגרסת ושתי הקרחת ורק בכיתה ה’ או אולי אפילו ו’ גיליתי את כל המילים החסרות ואת משמעותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחתי למצוא את ההקשר של השיר. הוא מופיע בגרסה הגרמנית של הסיפור “רועה החזירים” של הנס כריסטיאן אנדרסן (זה שיר עם גרמני, אין לי מושג אם זה השיר גם בגרסה המקורית של הסיפור שכתב אנדרסן או רק בתרגום לגרמנית). סבתא שלי היתה מקריאה לי את הסיפורים האלה כאשר היא מתרגמת לי אותם סימולטנית לעברית. את השיר היא הייתה שרה לפעמים בגרמנית ולפעמים בעברית ולפעמים שורה ככה ושורה ככה. את שני הכרכים של סיפורי אנדרסן לקחתי אלי אחרי שנפטרה. בספר מופיעות רק שתי השורות הראשונות של השיר והשורה השנייה קצת שונה מהגרסה שבאתר זמרשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופתעתי שהשיר It Must Be Love של Madness הוא גירסת כיסוי למקור שכתב ושר לאבי סיפרה Labi Siffre. העיבוד הענוג שלו מאד מצא חן בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לפתוח פה אנתולוגיה לקאברים ששינו משהו בלחן המקורי, עם הצדקה אמנותית. יש לי רק שניים בשליפה: 1. שוב "הורה היאחזות" - בפזמון, כוורת עולים פחות בהברה הראשונה של "תרד" לעומת להקת הנח"ל, וגורמים למקור להישמע קצת מגוחך. (וגם מוסיפים מליסמה בהברה האחרונה בשורה, ובעוד סופי שורות בשיר, אבל הוספה וגריעה של מליסמות לא נחשב לצורך האנתולוגיה.) 2. It Ain't Necessarily So - ברונסקי ביט הכניסו המון שינויים ללחן של גרשווין, ולדעתי התוצאה הרבה יותר יפה. (וכמחווה, אינטרו הקלרינט מנגן דווקא את הלחן של גרשווין כנתינתו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בשליפה - נראה לי שנוקש על שערי מרום של רובים ושושנים עומד בקריטריונים שלך, לפחות בפזמון. (וגם לו יהי לא עוקב בדיוק אחרי Let it Be :) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- ג'ו קוקר עם מעט עזרה מידידיו. - הלטאות המעופפות ל money. - לד זפלין babe I'm gonna leave you. במקור של ג'ואן באעז. זפ מפורסמים ב"שירים המושפעים מ.. " כלומר קאברים עם שינויים מז'וריים1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן הביצוע האלמותי של ג'ניס ג'ופלין ל summertime | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש את הביצוע הזה של וולפמון - הלוא הוא ג'ק סטראטון מ-Vulfpeck - ומוניקה מרטין לשיר Alone Again Naturally. ביצוע נוגע ללב אפילו יותר מהביצוע הנוגע ללב המקורי (ממליץ להקשיב לכל השיר, יש באמצע הפתעה). השינוי בלחן הוא רדיקלי: הם הורידו לגמרי את הסי פארט (It seems to me that there are more hearts...), וזה עובד מצוין. מצד שני, אולי היה עובד מצוין גם עם הסי פארט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה ומשעשע, אבל הביצוע המקורי עדיין מרגש אותי יותר. אגב נושא הפתיל, ישנו זרם מעניין של גרסאות כיסוי שבמקום לחדש שירים מיישן אותם. ערוץ יוטיוב שהתמחה בזה הוא PostmodernJukebox. כאן שולחת היילי ריינהרט שיר של בריטני ספירס לשנות ה-40 (?) ובכך מצליחה (לטעמי) להשביח אותו ולהעניק לו ייחוד שנעדר ממנו במקור. התגובות הלא מוזיקליות (שראיתי לפני כמה שנים) לביצוע זה מעניינות לא פחות: הומואים וסטרייטיות שמפקפקים במיניותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי זה בית השמש העולה זה לא בדיוק קאבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד, תודה. למה אתה אומר שזה לא קאבר? כי זה שיר שעבר אבולוציה ארוכה, גם במילים וגם בלחן, והגרסה של החיות היא רק עוד חוליה בשרשרת? זה נכון, אבל לא כל השלבים האבולוציוניים שווים. לפי הסרט שקישרת אליו, נראה שהגרסה של בוב דילן היתה די שונה מכל אלו שהיו קודם (במילים ובמוזיקה), ואילו הגרסה של החיות מאוד דומה לשל דילן1 - אז הייתי אומר שהיא כן קאבר, בעוד שבנוגע לגרסת דילן אפשר להתווכח האם היא קאבר של הגרסאות שהיו קודם, או פרשנות שלו לסטנדרט. 1 ואם להזכיר את נושא הפתיל, טובה בהרבה, ולפי הסרטון אולי גם דילן חשב כך כששמע אותה פעם ראשונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |