בתשובה להפונז, 21/02/19 11:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התיאור שלך נכון, ותיקים עוד עשויים לזכור איך בשנות הששים והשבעים גם מוצר יפני היה שם נרדף לחיקוי זול של תוצרת אירופה וארה"ב ואיך בשנות השמונים זה השתנה, איך אפילו מכונית יפנית נתפשה כמוצר זול וחסר אופי - כמו הקוריאניות של שנות התשעים. אריק בטח זוכר מכוניות כמו הדייהטסו שרמאנט ודומותיה, או איך הרנו 9 זכתה בעתוני הרכב של פעם לכינוי המזלזל "מכונית יפנית מתוצרת צרפת". אבל ההמראה של יפן לפסגה של עולם הטכנולוגיה היתה מרשימה, מבחינות מסוימות יותר משל קוריאה. לקראת אמצע-סוף שנות השמונים היפנים פשוט העלימו את שוק הזכרונות למחשבים מתחת הרגליים של החברות האמריקאיות ובראשן אינטל, שהיתה אז חברה שייצרה בעיקר זכרונות. אינטל ניצלה רק בזכות פניית פרסה שוויתרה לחלוטין על השוק הזה לטובת מעבדים. האמריקאים אפילו חשבו על צעדי חקיקה כדי למנוע מעבר של כל תעשיית השבבים ליפן, לאחר שהם איבדו את היכולת להתחרות בשוק המכונות לייצור השבבים, בפרט מכונות הליתוגרפיה הקריטיות. עד עצם היום הזה היפנים שולטים לחלוטין בשוק מכונות הליתוגרפיה, כשם שהם שולטים בכל תחום האופטיקה: החברות המובילות במצלמות הן קנון, ניקון, סוני, פוג'י, פנסוניק, אולימפוס וכן הלאה - כולן יפניות. בקיצור, ההשתלטות היפנית לא היתה רק בתעשיה עתירת עבודה זולה אלא גם בלקיחת תחומים שלמים שבחזית ההיי-טק ובבניית הובלה טכנולוגית בתחומים האלה; הקוריאנים והסינים לא עשו את זה עדיין. ובכל זאת, כשם שהפריחה היפנית היתה חדה כך היא נגמרה בחדות והוחלפה בקפאון. גם בארה"ב וגם באירופה המערבית יש עלויות עבודה גבוהות, וזה לא בלם את הצמיחה של המדינות שם; היא לא מהירה כמו בסין, אבל היא בהחלט קיימת. אז למה ביפן לא? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדיעבד זה די מצחיק לחשוב שבשנת 1994 תום קלנסי כתב ספר (חוב של כבוד) על סכנה של התקפה של יפן על ארצות הברית. יפן נתפסה אז כמעצמה העולה ואיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם 'שמש עולה' של מייקל קרייטון (וסרט בעקבותיו עם שון קונרי) שיקף את הפחד הזה בתחום הכלכלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרמפפ. (92') ואוסיף ש"מת לחיות" שיצא ב 88' כבר התרחש בבנין "נקטומי פלאזה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, בשוק הליטוגרפיה לצגים שטוחים, הטכנולוגיה הקוריאנית היא מהמובילות בעולם, והשליטה כבר מזמן איננה ביפן. ראה כאנקדוטה מי הצליח במרוץ לצגי oled, ולאחרונה במירוץ לצגים מתקפלים. סוני ופנסוניק ששלטו בשוק הצגים והטלויזיות עד לפני כחמש עשרה שנה כמעט נעלמו מהשוק. יש גם סיכוי שמדובר בחלונות הזדמנויות מובהקים שבהם המנצח לקח הכל, וא זה הרבה ענין של תזמון ולא רק של איזה תרבות או כוחות שוק מובילים. למשל חלון ההזדמנויות של הזכרונות שהזכרת, או חלון ההזדמנויות של צגים שטוחים שמרגע שנשלט על ידי מדינות מזרח אסיה, אפילו ארה"ב הגדולה נעלמה ממנו לחלוטין והיא לא נהנית מפרומיל אפילו של השוק המתקדם הזה שמגלגל עשרות מיליארדים בשנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר. וב 89' טויוטה כבר השיקה את חטיבת לקסוס עם ה LS400 שעשתה בית ספר למרצדס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Doc: No wonder this circuit failed. It says "Made in Japan"
Marty: What do you mean, Doc? All the best stuff is made in Japan. Doc: Unbelievable. https://youtu.be/c1QcjsjjtRc |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני התעשייה היפנית שנחשבה לגרועה המוצרים הגרמנים נחשבו נחותים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי זה היה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האגדה מספרת שבסוף שנות השמונים IBM, אז עדיין מעצמת המחשוב העסקי העולמית, חתמה לראשונה על חוזה נסיוני עם ספק יפני לאספקת רכיבים למחשביה. כמקובל בחוזים מסוג זה, נכלל בחוזה סעיף שהגדיר את רמת האמינות הנדרשת - במקרה הזה סטנדרט גבוה של שני פגמים למאה אלף יחידות. כשהגיע המשלוח מיפן היתה מודבקת על הקרטונים מעטפה. כשפתחו המהנדסים את המעטפה מצאו בה פתק: "אנחנו לא בטוחים שאנחנו מבינים את דרישות סטנדרטי האיכות האמריקאיים. לכן ייצרנו שני חלקים פגומים המצורפים במעטפה זו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. לא הכרתי את האגדה הזו, שמריחה לי כמו אגדה מהזן האורבני. הנה מקור שטוען שמדובר בסיפור אמיתי (בגירסה קצת אחרת - קנדה במקום ארה"ב, שלושה פגומים ב-10,000 במקום שניים ב-100,000), והנה דיון סקפטי ב-reddit. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם עשיתי פרוייקט אמינות אצל ספק של מפעל מסוים. הם הראו לנו שיש להם אפס פגמים. הסתבר בסוף שהספק שלח רק את החלקים הטובים (עשרות אחוזים של פגומים). אגב, רואים את זה בתרשימים, שאם כבר יש חלקים בעייתיים הם בדיוק בגבולות הדרישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מניח שזו אגדה אורבנית (אם כי היא מופיעה בעוד כמה ספרים). אבל כדרכן של אגדות אורבניות, היא מלמדת על הסטריאוטיפים והפחדים של אלה שמספרים אותה - במקרה הזה, מן הסתם, אמריקאים שהתקנאו במהפכת ''האיכות הכוללת'' שהיפנים למדו דווקא מגורו האיכות האמריקאי דמינג. בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים מנהלים אמריקאים היו נוסעים ליפן כדי ללמוד מהיפנים את מה שדמינג לימד אותם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |