בתשובה לשוקי שמאל, 05/10/18 15:51
עוד אקדח מעשן 701856
אפופידס • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 5/10/2018, 17:44
מצטרף לתגובתו של אריק.
עוד אקדח מעשן 701868
שוקי שמאל • בתשובה לאפופידס שבת, 6/10/2018, 16:53
תודה לאריק ובפרט תודה גם לך. תגובתך מאד חשובה לי.
אני מצרף כאן 2 מסמכים הנוגעים לעדותה של המטפלת שושנה עופר (גלאס) בפני הועדה:
אני מצאתי עוד כ-‏4 עדויות בפני הועדה של חניכות בקורס המטפלות של ויצ"ו ת"א (היה קורס מקביל בויצ"ו ירושלים ואאל"ט גם באומנה -נעמ"ת חיפה).
העדות האחרות שקראתי כלל אינן מזכירות את מעון התינוקות במעברת ראש העין, בין מפני שאינן זוכרות ובין מפני שבאמת לא היו שם (הלימוד המעשי היה ב 4-5 מוסדות שונים לפי תורנות ולא בהכרח כולן נשלחו לראש העין). בהקשר זה חשוב להוסיף שמעון התינוקות בראש העין היה מעין סניף של ויצ"ו ת"א. ניהלה אותו לפחות תקופה מסויימת האחות רלה בן יעקב שהיתה בערך ה"סגנית" של מנהלת ויצ"ו ת"א, גב' אריאלה קיש, ואח"כ המנהלת המקצועית שם. כמוכן התרשמתי שרלה בן יעקב היתה גם המנהלת של קורס המטפלות בת"א.
נקודה חשובה לציון היא ההבדל המשמעותי בין כל העדויות שנשמעו בפני הועדה בשנת 1997, לבין העדויות שמציגה עמותת עמר"ם (למשל דרך תמר קפלנסקי ynet) נניח בשנתיים האחרונות. בעדויות של עמר"ם העדות מדברות בביטחון גמור ומזכירות תינוקות תימניים שנעלמו בתוך יום והורים שבאו לחפש אותם. בעדויות לפני הועדה ניכר שהעדות זוכרות מעט מאד פרטים ספציפיים. הן אינן זוכרות שמות של אנשי צוות ומנהלים, שמות המקומות והמוסדות, או אפילו שמות חברותיהן לקורס. למעשה אף אחת מהן אפילו לא מוכנה להתחייב שהיו תינוקות תימניים.
כאשר חברי הועדה חוקרים בדבר ילדים שנעלמו בין לילה, כמה מן המטפלות הסבירו כך: הן היו מגיעות בבוקר (אחת או שתיים) וכל אחת קיבלה לטפל בתינוקות בחדר זה וזה וזה (10-15 תינוקות). לטפל משמע לרחוץ, לחתל, להאכיל, לתת תרופות, לנקות ולשטוף את החדר. בד"כ היה צריך להזדרז כדי להספיק אח"כ לשיעור או למבחן. למחרת יכלו לקבל חדרים אחרים. כך שגם אם ילד היה נעלם מיום ליום, הן כלל לא היו מרגישות בכך. חלקן זכרו שלכל ילד היה תיק ניירות ובו שמותיהם, אבל הן לא זכרו שמות תימניים ונראה שלא בהכרח אפילו ידעו את השמות.
זה לא נראה לי סביר, שדברים שנמחקו מן הזכרון, כעבור 20 שנה לפתע מופיעים בבהירות ובהחלטיות. בפרט שהמשותף בשתי סוגי העדויות הוא העדר כמעט מוחלט של פרטים הניתנים לבדיקה כראיות.
יש לי הרגשה ברורה שהעדויות המוצגות בתקשורת ע"י עמר"ם ודומיה דרך תמר קפלנסקי, דליה בן שימול וכיוב' מתודרכות ומוטות באופן חזק מאד ע"י העמותה.
עולה על הדעת שעוד יתברר שהעדה שושנה שחם דיברה על חוויותיה במוסדות הילדים של ויצ"ו בת"א (בקינג ג'ורג' ובקריה) ואת החיבור למעון התינוקות בראש העין בכלל עשו עמר"ם וקפלנסקי. במקרה כזה אני חושב שיש כאן מקום לתביעת דיבה נגד עמר"ם.
ובכלל נראה לי שהדבר האפקטיבי היחיד שניתן לעשות כנגד עלילת הדם המתמשכת הזו, זה תביעת דיבה.
בד"כ המדינה היא שצריכה להגיש את התביעה הזו, אבל מסיבות פוליטיות ואלקטוראליות זה לא יקרה. לכן למרבה הצער , כדי שזה יקרה, אנשים פרטיים יצטרכו לעשות זאת. מעניין לדעת מה הסיכויים לזכות בתביעה כזו מבחינה משפטית?
נקודה אחרונה נוגעת למפלגת העבודה (המחנה ציוני), היורשת של הנהגת המדינה בשנות ה-‏50. היא בעצם שנושאת באחריות ומואשמת במה שקרה שם (אעפ"י שענייני האימוץ דאז נוהלו ע"י משרד הסעד שהיה בשליטת פועלי אגודת ישראל). אפשר להצדיק את ההמנעות המוחלטת של מפלגה זו מהגנה על אבותיה בעניין זה, מסיבות אלקטורליות. אבל נראה לי שההתייצבות המתרפסת/מטופשת של הרצוג ויחימוביץ לצד המעלילים, הופכת את המפלגה הזו ללא ראוייה לבחירה. עם כל הסימפטיה לאבי גבאי (שנראה אדם ראוי בהחלט), אני לא חושב שאפשר להצביע בעד המפלגה שלו.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות