|
||||
|
||||
אגב יצירה מקומית - אני בספק אם גם החמישיה הקאמרית של מדינת תל אביב נכללת איכשהו בחזון ציוני כלשהו. בעניין נורדאו : כך הוא פותח את נאומו בקונגרס הציוני הראשון בבאזל בשנת 1897 ; " היהודי המערבי יש לו לחם , אך לא על הלחם לבדו יחיה האדם " . זהו היה פתיח בוטה כדי להבהיר למשתתפים שכסף לא יציל את העם היהודי . לגישתו של נורדאו , כישרונו של היהודי לא במסחר אלא בעיקר במדינאות ,וזאת כי ; 1. דברנות,התמדה,כשרון ביישוב הדורים .. 2. 'מזיגה מופלאה,שאין למצוא כמותה בשום אומה' לא ראיתי היכן הוא החזון הספורטיבי של נורדאו שבגינו הקימו את 'מכבי'. |
|
||||
|
||||
אני רק העתקתי ממכבי (ספורט) [ויקיפדיה] כתוב שם גם שתנועת מכבי העולמית הוקמה בהחלטה של הקונגרס הציוני ה-12. |
|
||||
|
||||
כמו שהבנתי ולמדתי מהו הרעיון הציוני לגווניו 1,הרי שספורט לא היה אחד מרעיונות אלו. החלטות הקונגרסים המאוחרים יכלו להיות גם בעניין צבע הסרפן של בנות ישראל החסודות. כך למשל הקונגרס ה18 קובע את ההמנון . האם המנון זהו רעיון ציוני ? ולכן הוא הגשמה של חזון ציוני ? בכל מקרה ולעצם הדיון -ספורט,אופרה,תאטרון,אומנות פלסטית,מצעד הגאווה,מדינת תל אביב וכו' אינן הגשמה של הרעיון הציוני. 1 שלמה אבינרי - הרעיון הציוני לגווניו - 1980 |
|
||||
|
||||
הם כן. אפשר להתווכח על מצעד הגאווה אבל לא על ספורט, תרבות ואמנות. המטרה הראשית, הפריים דירקטיב של הציונות היתה ונשארה בית לעם היהודי. כשם שכשאתה חושב על הבית שלך אינך חושב על ארבעה קירות וגג, אלא על הפעילות בו- ריח התבשילים של אמא, ילדים משחקים, אבא נרדם מול הטלויזיה עם העיתון עליו- כך גם בית לעם היהודי אינו רק חוק וצבא, אלא המקום שבו היהודים חיים את חיי היצירה שלהם. כמובן שלא מדובר על הגישה הציונית הדתית מיסודו של הראי"ה. שם אין מקום לפעולות חילוניות וכל האנרגיה היצירתית מופנית לדבר אחד בלבד- קידום הגאולה המשיחית. ספורט מעולם לא היה חלק מהתרבות היהודית עד סוף המאה ה 19, אבל תנועת ההשכלה שינתה דברים רבים. במסגרת שיעורי הבית הלכתי לנביא החביב עלי- ז'בוטינסקי- ומצאתי את המאמר הבא, שם הוא ממליץ שהספורט הלאומי של הנוער היהודי יהיה עלייה עצמאית לא"י. שני קטעים שם משכו את תשומת לבי, שניהם אוף טופיק לדיון הזה אבל הם מעניינים: בראשון ז'בוטינסקי ממציא את ה"צבר" "לכל העמים, או לפחות לכל העמים המוצלחים, ישנה מלה שבה הם מציינים את הטיפוס האידיאלי של האדם. היוונים העתיקים הביעו את המושג הזה בנוסח הידוע "קאלוס ק'אגאטוס", שמשמעו יפה וטוב. האנגלי קורא לזה "ג'נטלמן, האיטלקי "גאלאנטו הומו", ההינדוסטאני "פאקה-סאהיב", הפולני (אם אינני טועה) מגלם את המשמעות הזאת במלה "שליאכטנו", ואצלנו היהודים, לפחות לפי טעמי, הרי השבח העילאי ביותר והעשיר ביותר בתוכן הוא המושג "בּעל הבּית", "בּעלי-בתיש". אבל מושגים אלה אינם מתאימים לנוער. כשגרמני רוצה לחלק לאב מחמאה, הוא אומר: בנך הוא ילד מנומס. ברוסיה היו אומרים "פֶרווי אוּצ'יניק" (התלמיד הראשון). אני שנאתי, כפי ששונאים זבובים, הן את הילדים המנומסים והן את ה"פֶרווי אוּצ'יניק". משום שלדעתי, ההישג העילאי ביותר, הדרגה הגבוהה ביותר של האנושיות שאליה יכול בכלל להגיע אדם בראשית דרכו בחיים – כל זה מוצא את ביטויו הטהור ביותר במלת הקסם הנפלאה: "שייגץ"– פרחח. אם ביכולתך להיות "שייגץ" היה ל"שייגץ". אם אינך יכול, אין לי עצה בשבילך; לדידי, לך לשלום והיה, מסכן שכמותך, "פֶרווי אוּצ'יניק"." בשני ז'בוטינסקי מבדיל בין "התיישבות" לבין "מדיניות התיישבותית" ונראה לי רלבנטי גם לימינו: "יש צורך להבדיל בברור בין שתי השיטות של תנועת התחיה היהודית: השיטה הפוליטית והשיטה המעשית. חשובה יותר הפוליטית: זוהי הירושה הנצחית, שהשאיר לנו הרצל. תורתו אומרת: כדי ליצור מדינה יהודית, מן ההכרח קודם-כל להשיג את האישור הרשמי של הגורמים השליטים. רק אז יכולה התיישבות להיות התיישבות אמת, תהליך המביא לרוב יהודי ולממשלה יהודית. בלי ערבויות פוליטיות – דבר זה פשוט בלתי אפשרי. מה שאפשר לעשות ללא ערבויות פוליטיות אינו "התיישבות", כי אם רק משהו הניראה כהתיישבות – אבל בזעיר-אנפין, וקוראים לזה, לאמיתו של דבר, "מדיניות התיישבותית", כלומר: יוזמות מעשיות וישירות, שאין בכוחן ליצור רוב בארץ – אלא שהן מחזקות את עמדותיכם, מפיצות את רעיונכם ונותנות לו צורה מוחשית. בקיצור, הם עוזרים לכם לקראת המטרה העיקרית – המאבק המדיני למען "הצ'ארטר" הפוליטי. אמצעים שונים שייכים למושג זה של "מדיניות התיישבותית". למשל: קניית קרקע בסכומי עתק ובניית ישובים, שבהם תעלה לכם כל משפחה זעירה הון תועפות. הזאת היא התיישבות? לא. אבל יתכן שזוהי מדיניות התיישבותית טובה, משום שהיא קובעת את עמדותיכם, אומדת את אפשרויותיכם ומסייעת לכם (אם אתם ראויים לסיוע) במלחמתכם המדינית. |
|
||||
|
||||
הומור היה מעמודי התווך של היצירה היהודית לפני הציונות וגם ביהדות הגולה היום. ביטוי אמנותי (מוצלח ואיכותי) שלו במסגרת מדינת הלאום של העם היהודי הוא לגמרי נגזרת רצויה של החזון הציוני. והרי חלק מהרעיון של מדינת לאום הוא שהלאום יבטא את מאפייניו החברתיים, תרבותיים ורוחניים בחופשיות במדינתו הוא. |
|
||||
|
||||
לא מצאתי היכן ההומור היה טמון בחזונו של מאן דהוא ממייסדי הציונות החל מרנ'ק ועד בן גוריון. אגב - גם גפילטע פיש הינו חזון ציוני לפי שיטתך. כי הוא גם ביטוי קולינרי מוצלח ואיכותי וכו'. בכל נושא פולמוס הקולטורה ,הרצל התחנן לציוני האוסטיודן שלא יבלבלו לו במח ויתנו לו את ההזדמנות לאחד את הצירים . אבל הם שברחו מהישיבות וחשקה נפשם בתאטרון יותר מארץ ישראל - עשו לו את המוות . והוא כידוע מת . הרעיון הציוני הוא פשוט והוא מתייחס לעם היהודי ולארץ ישראל. החמישיה הקאמרית היא לא התגשמות הרעיון הציוני . |
|
||||
|
||||
המשמעות של מדינה ללאום היהודי היא גם מקום לביטוי תרבותו, ערכיו, מאפייניו ותחומי עניינו של העם היהודי באופן חופשי תחת ריבונות עצמית. אכן, גם תרבות אוכל הינה תרבות, גם אמנות הינה תרבות, וגם בניית בתי כנסת ללא הפרעה זו תרבות. |
|
||||
|
||||
'המשמעות של מדינה ללאום היהודי היא גם מקום לביטוי תרבותו, ערכיו, מאפייניו ותחומי עניינו של העם היהודי באופן חופשי תחת ריבונות עצמית' אכן מילים כדורבנות. אז מי הוא ההוגה הציוני שכתב מילים כה נשגבות ? לנוחיותך רשימה ההוגים - נא העבר קו משם ההוגה למשפט המאה. בהצלחה. רנ'ק גרץ הס אלקלעי קלישר סמולנסקין לילינבלום פינסקר בן יהודה הרצל נורדאו אחד העם סירקין בורוכוב גורדון ז'בוטינסקי הרב קוק בן גוריון |
|
||||
|
||||
מתוך חזון ומטרות הציונות: "שמירה על ייחודו של העם על ידי קידום חונוך יהודי ועברי וטיפוח ערכי רוח ותרבות יהודיים." ואחד העם, למשל: "אשר גינצבורג, שנודע בשם 'אחד העם', שָׁאף שהתנועה הציונית הלאומית תמלא תפקיד מרכזי בחידוש חיי הרוח והתרבות של העם. הזרם שיצר בלאומיות היהודית נקרא 'ציונות תרבותית-רוחנית'. את רעיונותיו הציג אחד העם במסות ובמאמרים שפרסם. " וגם מכאן: "המצוקה הרוחנית קודמת למצוקה-הפיסית. זוהי אבחנה מאלפת וחשובה בהבנת הציונות. המצוקה הרוחנית קשורה, מצד אחד, בהכרת הפיגור התרבותי במעגל היהודי, ומצד שני, בהכרת הנזק שחוללה ההשכלה עם פריצתה למעגל היהודי. התחייבו שינויים תרבותיים בתוך המעגל היהודי הישן, הקפוא; אבל זרם ההשכלה לא הבטיח כלל שהמעגל היהודי לא יישאר פרוץ. אם היהדות לא תגיב בצורה נכונה להתפרצות זרם ההשכלה (והתגובה האורתודוכסית אינה תגובה נכונה), אם היהדות לא תשכיל לכלוא זרם זה בתוכה, בתוך המעגל היהודי, ולרתום אותו לצרכיה, אם תגיב עליו תגובה ריאקציונית או פסיבית בלבד - עלול זרם זה לשטוף כל חלקה טובה בשדה היהודי ולסחוף עמו החוצה את מיטב הכוחות היהודיים. השאלה הגורלית היתה: אם אכן תצליח היהדות ליצור סינתיזה משמעותית עם ההשכלה, להוכיח אפשרות פיתוחה של יצירה יהודית מודרנית, בעלת זיקה ישירה אל העולם המודרני." פעם הבאה תגגל לפני שאתה מתגולל. |
|
||||
|
||||
גיגלת ולא מצאת? אל תאמין. פרפרזה על שיר קטן שכתבתי פעם1 במדריך למשתמש: אם גיגלת ויגעת אך בכל זאת לא מצאת זה סימן שלא ידעת להפיק תובנה מדאטה. _______________ 1- מעניין מה הסיכוי שמישהו שמכיר את המקור (וזוכר אותו. זה היה מזמן) יגיע הנה. |
|
||||
|
||||
א. אני מגגל רק בשביל פורנו.מקווה שגם אתה. ב. כדי להשיב לי אתה חייב לקרוא בעיון לפחות יותר מספר אחד. ג. רשום לפניך נקודות לשיעורי בית ; 1. אחד העם - או אחד מהעם - לא מייצג את הבסיס הרחב של הציונות.מה גם שהוא העדיף לקלוע סלים לאישתו הכוסית של דיזינגוף מאשר לקלוע אותם ביד אליהו. 2. האתר של ההסתדרות הציונית העולמית הינו אתר מעולה עם תקציב קידום לא רע. 3. כאמור בסעיף ב' לעיל ,ספר חובה הינו 'מקבילים נפגשים' של אהוד לוז. בהצלחה. |
|
||||
|
||||
לשמחתי עברתי את הגיל בו מקבלים שיעורי בית. ___ 1. ובכל זאת הוא היה ברשימה שלך. |
|
||||
|
||||
1. אחד כאמור היה אחד מיני רבים וטובים. |
|
||||
|
||||
בתרגיל שיעורי הבית הקודמים המשימה היתה, ואני מצטט: "אז מי הוא ההוגה הציוני שכתב מילים כה נשגבות ? לנוחיותך רשימה ההוגים - נא העבר קו משם ההוגה למשפט המאה. בהצלחה." למיטב שיפוטי והבנת הנקרא שלי השאלה נענתה במלואה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |