|
||||
|
||||
משפטן יכול להגיד שיש בעיה. מה שצריך לעשות בסופו של דבר זה לכנס ועדת מומחים (משפטנים, חוקרים מהתחום, וכדומה) כדי לגבש כללים מוצלחים יותר. החלופה היא שהכללים הללו יתגבשו מאליהם בתקדימים משפטיים. ושוב, אין כאן פסילה מוחלטת של ראיות פורנזיות. לדוגמה: כאשר יש טביעת אצבע שלמה, אפשר לזהות בעזרתה ביעילות רבה. אבל טביעת אצבע חלקית יכול להיות פחות מוצלחת לצורך זיהוי. חשוב ששופטים ידעו את זה. זה צריך להיות בסיס שמשותף לכל המומחים שמגיעים לבית המשפט ואין צורך בעוד מוסד נוסף (שגם הוא יהיה, מעצם טיבו, קשור לתביעה). וכן, שופטים נדרשים להתמחות בכל מיני תחומים שונים. או ליתר דיוק: לנסות להבין מהי האמת מבין הנתונים שמובאים בפני בית המשפט. בכך הם מתמחים. לעניין מה שאתה שואל את עצמך: במשפט הפלילי בארץ זה מה שקורה בפועל ברוב המקרים. אני מניח שדברים דומים קורים גם במשפטים אזרחיים בצורה לא פורמלית. |
|
||||
|
||||
המשפט האחרון שלך חדש בשבילי. עכש"י לאחר שהשופט החליט שאין ספק סביר בדבר האשמה, הנאשם נחשב אשם ב 100 אחוז (שזה בעצם עיגול כלפי מעלה :-)), ובשיקולים לקביעת העונש לא נכלל פקטור של חוסר ודאות. אני מנחש שבמדינות שיש בהן עונש מוות השיקול הזה כן קיים, גם אם לא באופן מוצהר, לפחות אצל חלק מהשופטים (אני, שתומך בעונש מוות, הייתי ללא ספק לוקח אותו בחשבון אם הייתי שופט). במשפט אזרחי אני משער שבתהליך להשגת הסכם פשרה הצדדים אכן לוקחים בחשבון את *סיכויי ההרשעה*, אבל זה לא בדיוק אותו דבר. מה שכן, אולי העובדה הזאת מצביעה על קושי ברעיון: הוא עלול לגרום להרבה פחות הסדרים מחוץ לכתלי בית המשפט ובכך לעומס גדול על המערכת שגם היום נמצאת במצב קשה עד אנוש. |
|
||||
|
||||
עסקת טיעון. כלומר: התובע והנאשם משקללים את סיכויי ההרשעה. לפעמים גם השופט יכול להיות מעורב במגעים הללו, מן הסתם. |
|
||||
|
||||
השופט מעורב במגעים לעיסקת טיעון? זה חדש בשבילי. |
|
||||
|
||||
השופט לא אמור להיות מעורב במגעים לעיסקת טיעון. לפעמים שולחים את הצדדים לכאילו-גישור בפני שופט (אחר, או שופט בדימוס) כדי לקדם הסדר כזה, אבל לא מדובר בשופט שמכריע בהליך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |