|
||||
|
||||
הפתיחה שלך הגיונית בעיני, אבל את חוסר הסימטריה ניתן לאזן בלי לפגוע בחזקת החפות, שהיא זכות בסיסית של האדם במשטר דמוקרטי. מספיק שמנחים את השופטים שבמקרה שגרסת המתלוננת אמינה בעיניהם יותר מגרסת הנאשם, היא לא תזדקק לחיזוקים חיצוניים כדי להרשיע. |
|
||||
|
||||
זו הנחייה ריקה במקרה הזה. כאן "גרסה" אינה נארטיב שסביבו מסתדרות עובדות וראיות נסיבתיות בהצלחה כזו או אחרת. הגרסה היא כל מה שיש. כך שבעצם 100% מהחלטה כזו תתבסס על דיעות קודמות וסטריאוטיפים של השופט המיקרי שיקבל את התיק. כבר עדיף להטיל מטבע. |
|
||||
|
||||
אני חושב שעם הנחיה כזו קצב היה מורשע צ'יק צ'אק, כולל באונס, ולא היה יכול לחלום על עסקת טיעון. קל וחומר מי שלא נשיא המדינה. |
|
||||
|
||||
אולי. אז מה? איך זה עונה לבעיה העקרונית? בדרך כלל לא מדובר בדמות ציבורית וריבוי תלונות. שופטים הם לא קוראי מחשבות. כשיעמדו מול אחד שני אנשים, אחת אומרת "ביקשתי שיפסיק" והשני אומר "היא ביקשה שאמשיך" - ואתה מכריח לבחור - אתה למעשה דורש מהשופט להכריע לפי דעותיו הקדומות על סגנון הלבוש, צורת הדיבור, סטטוס חברתי ושאר מאפיינים לא קשורים. אין ולא יכולים להיות קריטריונים אחרים בכזו סיטואציה. |
|
||||
|
||||
זו הפשרה שלי, כי אני לא מוכן לנגוע בחזקת החפות. הרי זה מדרון חלקלק שהפוליטיקאים הנוכחיים שלנו ישמחו להתגלגל בו. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזו פשרה. מהסיבות שציינתי ואליהן לא התייחסת, אני חושב שההצעה שלך גרועה ממצב העניינים הנוכחי. ובכל מקרה חזקת החפות היא ללא ספק עיקרון חשוב, אבל הוא לא העיקרון היחיד ואין בלתו. למערכת החוק והמשפט יש תפקידים אחרים מלבד עשיית צדק, וחשובים לא פחות. אבל בעצם גם הדיון העקרוני הזו לא מעניין ולא רלוונטי בהקשר הנוכחי, כי אין בכלל טעם להעמיד פנים כאילו "חזקת החפות" היא משהו אטומי ומוגדר היטב. בסופו של דבר הוכחת אשמה אינה הוכחה מתמטית, אלא אוסף של קונבנציות באשר לסוגי הראיות הקבילות ומשקלן, וסף הסבירות הנדרש בכדי להרשיע נאשם. אין בפרוצדורה הזו כללים לגמרי אובייקטיביים החקוקים באבן, ושנינו יכולים להסכים שחזקת החפות היא עיקרון מקודש, ועדיין לא להסכים על המסקנות. הנה, נסה לראות את הדברים כך: חזקת החפות נשמרת; אבל מעתה תלונה על תקיפה מינית תחשב בפני עצמה כראיה חזקה שדי בה לבדה להביא להרשעה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שהוכחת אשמה היא לא עניין מתמטי. כמו שהצגת יפה זהו אוסף של קונבנציות מהי ראיה קבילה ומה משקלה, ומהו סף הסבירות הנדרש להרשעה. ההצעה שלי היא להגביר חיצונית את משקלה של עדות המתלוננת, כדי שהיא לבדה תספיק כדי להרשיע את הנאשם. הדבר בא כדי להתגבר על הבעיה המובנית ''להוכיח'' מעשה אונס, משום שהוא נעשה בדרך כלל בנוכחות התוקף והמותקף בלבד ובחדרי חדרים. אבל זה לא אומר שאני מוכן לוותר על יסודות ההליך ההוגן. אם תלונה בלבד תספיק להרשעה, בלי לבחון את גרסת הנאשם, הלך על ההליך ההוגן. |
|
||||
|
||||
מה שלא ברור לי בהצעה שלך הוא האם אנחנו משאירים על כנו את החלק שבו המתלוננת צריכה להעיד, ובן אדם (או חבר בני אדם) שאמור להיות אובייקטיבי מקבל הזדמנות להתרשם סובייקטיבית מכנותה. עכש"י, חלק מאוד מרכזי היום במשפט הוא התרשמות השופט מכנותם של העדים (בפרט המתלוננים והנאשמים). זה עניין בעייתי בלי ספק (בשיטת המושבעים אני מניח שזה יותר טוב), אבל אני חושב שלוותר עליו זה אולי רדיקלי מדי. לאנשים רבים (רוב האנשים?) קשה לשקר, ושקר בסיטואציה "חיה" כמו של בית משפט הוא משוכה גבוהה מדי עבורם; לשקר בהצהרה בכתב שאפשר לעבוד עליה לאט קל בהרבה, והפיתוי לתלונת שווא עלול להיות גבוה מדי. מצד שני, אנחנו אכן יודעים עד כמה קשה ולא הוגנת היא סיטואציית העדות בבית המשפט עבור מתלוננות על עבירות מין. אם יש מקום להקל לטובתן, במחיר הגברת הסיכון להרשעת שווא בעבירות כאלה, הייתי מחפש אולי תחליף לבית משפט שיהיה ידידותי יותר למתלוננות - למשל ראיון מול קבוצת שוטרות או פרקליטות מטעם המדינה, ואולי אפילו לאפשר סוג של חקירה נגדית של הסניגור, אבל ללא נוכחותו הישירה אלא בתיווך של מראיינות כאלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |