 |
|
 |
||
|
||||
 |
השימוש בביטויים ימין ושמאל עושה סטיגמות ופשטנות יתר של הבעיה. יש ימין מטורף ויש שמאל מטומטם שמשניהם כדאי להתעלם אם לא להעלים. אבקש להציע הגדרה קצת שונה: רוב האנשים המשפיעים בתיקשורת הם תומכי הקו המובל על ידי מפא"י ההיסטורית ויורשיה (עד לישראל אחת) וכחלק מהמורשת הבן- גוריונית עושה דה לגיטימציה שיטתית של כל אופוזיציה רציונלית וראויה העלולה לסכן אותה. קל מאוד ליצור חיבור בין כל מיני פירחחים בימין לבין אנשים מרכזיים, חושבים, משכילים הנמצאים באופוזיציה לממשלה הנוכחית. ניקח למשל את נתניהו- אם הוא היה בצד פוליטי אחר הוא היה יקיר התקשורת: בוגר יחידה קרבית, בוגר אוניברסיטאות יוקריות, מילא תפקיד ממלכתי בצורה מצויינת ועוד. אבל הוא בצד הלא נכון של המפה... נא להשוות את יחסה של התקשורת לפשלות שהוא עשה לעומת אילו שברק עושה |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר די נכון אבל הדוגמה שהבאת לא נכונה. את האגדה שהתקשורת עוינת הפיץ נתניהו במטרה להציג את עצמו כקרבן ובכך לעורר הזדהות של קבוצות מסוימות באכלוסיה שמרגישות מקופחות. האמת היא שהתקשורת לא ממש רדפה אותו ואפילו עשתה לו שירות לא קטן. א. התקשורת הטביעה את הביקורת על נתניהו בשטויות. במקום לבקר את הפעילות היא דיווחה על זה ששרה זרקה נעליים על המטפלת, ביבי הבטיח ליוסי אולמרט לתומך בו במרוץ לרשות עירית רעננה ולא קיים ושטויות מהסוג הזה ובצורה כזו מנעה התייחסות מהביקורת העניינית. בינתיים, המשק הואט, ההשקעה בתשתיות קטנה, הקיטוב החברתי התגבר, מצב החינוך התדרדר ואף אחד לא שם לב. המצב כיום שהפרשנים בתקשורת מתחרים מי מהם יותר מאוכזב מברק מזיק לברק הרבה יותר משהזיק הטיפול בקפריזות של שרה נתניהו לביבי. למעשה זהו מצב נוח למנהיג שמצד אחד הוא מוצג כקרבן נירדף בגלל שטויות, מצד שני אין התייחסות ביקורתית למדיניות שלו. ב. אנשי ליכוד עמדו בתור כדי להיכנס לאמצעי התקשורת ולספר איך ביבי שיקר פה ואיך הוא רימה שם. מדובר באנשי ליכוד כמו שאול עמור, דן מרידור, בני בגין, דוד לוי, יצחק שמיר, אריק שרון, לימור ליבנת, יוסי אולמרט רוני מילוא ואני בטוח ששכחתי עוד כמה. בישראל אחת המצב שונה אין התנדבות נלהבת לפגוע בראש המפלגה לפני שתוקפים את התקשורת צריך לעשות גם בדק בית. אני בטוח שאם חיים רמון או יוסי ביילין היו רוצים לספר שלברק אין מדיניות והוא פועל בכלל בלי מחשבה הם היו מקבלים במה לא פחות רחבה מזו שקיבלו מתנגדי נתניהו מהליכוד בזמנם (ואולי גם פחות צפופה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חגי סגל בסיפרו המצויין "התנחלות דמה"- ספר שיצא הרבה לפני שביבי היה ראש ממשלה, ויחסיו עם התקשורת עדיין היו מצויינים, מתאר בהומור כיצד מצלמת הלווין האמריקאי המופקד על אי הרחבת ההתנחלויות קולטת על שמשת קרואוון את אותה מדבקה, שלדעתי כבר קיימת בערך 12 שנה (אני יכול לברר אצל ה"משווק הראשי" אם זה יעזור למישהו). ביבי לא טבע את אותה אימרה הוא פשוט החייה אותה לאחר שכמעט ונשכחה בימי רבין, שבאופן מפליא לא ראה צורך לצאת כנגד התקשורת, (למרות שלבטח מאוד כעס על הדיווחים המגמתיים בתקשורת שבחוסר אחריות לאומי ציינו כמה הרוגים התפוצצו ביום זה או אחר). עוד נזכיר למי שמעדיף לשכוח את תקרית האוזניה הידוע בכיכובם של עורכי פופוליטיקה ולימור לבנת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |