בתשובה להאייל האלמוני, 27/06/18 10:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא רואה את ההבדל שאתה מציג. הקופאית בוול מארט מחייכת ואומרת "have a nice day" בכל תנאי. גם אם כואב לה הראש, גם אם הלקוח מסריח כמו פח אשפה, גם אם הוא יוזף מנגלה בכבודו ובעצמו. היא משאירה את הדעות שלה בבית. אם היא ניצולת שואה ולא יכולה לשרת את מנגלה בשום אופן היא תגיד למנהל והוא יקרא לקופאית אחרת לשרת אותו. למה מלצר לא יכול להשאיר את הדעות שלו בבית כמו הקופאית? אתה כותב "אני יכול להבין למה הוא יתקשה לארח את גדעון לוי" וגם אני יכול להבין. זו דוגמה מאוד רלבנטית. מה שאני לא מבין זה למה אתה חושב שהמארח לא צריך להתמודד עם הקושי הזה בעצמו, ואתה פוטר אותו מההתמודדות ומעביר את האחריות ללקוח. אל תשתמש בדוגמה של מי שלובש מדים נאציים כי כבר החרגתי קודם את מי שמפגין את ההזדהות שלו במסעדה. אנחנו לא מדברים על גדעון לוי שלובש חולצה שכתוב עליה "די לכיבוש" או משהו בסגנון, אלא סתם יצא לבלות עם המשפחה או חברים, בדיוק כמו הגברת האקבי-סנדרס. אני מבין מדוע לדעתך אסור להפלות על רקע דבר שאין לאדם שליטה עליו. אני לא מבין מדוע לדעתך מותר להפלות על רקע של משהו שיש לבנאדם שליטה עליו1? _________ 1 הערה צדדית: העדפה מינית היא בחירה של האדם. לדוגמה: אני חושב שיש לבנאדם שליטה אם לבצע אקט מיני עם בעלי חיים או לא. האם מותר או אסור לדעתך להפלות זואופילים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הקופאים בוולמרט לא תברך אותך - תשלם פחות (בכמה)? תשקול לעבור לWholeFoodMarket? וולממרט לא מספקים חיוכים, מסעדות מספקות אירוח. בגלל זה אתה משלם במסעדה בסיום האירוח ולא כשאתה מקבל את האוכל, בגלל זה בעל המסעדה שביקש מגברת האקבי-סנדרס ללכת לא לקח ממנה כסף על האוכל שהיא אכלה לפני זה. "אני לא מבין זה למה אתה חושב שהמארח לא צריך להתמודד עם הקושי הזה בעצמו, ואתה פוטר אותו מההתמודדות ומעביר את האחריות ללקוח" בגלל שזה העסק שלו, והבחירה שלא עם איזה קשיים הוא מעוניין להתמודד ואם איזה לא. זאת המשמעות של הזכות לרכוש ואני צריך חתיכת סיבה להתערב לו בדרך בה הוא מנהל את העסק. גדעון לוי וגברת האקבי סנדרס לא יכולים להרשות לעצמם שלא להיות הם בשום מקום משום שהם בחרו לקשר בינם לבין המדים שלהם בפומבי. יש מחיר לחשיפה. אני לא מבין למה אתה דורש מבעל המסעדה להעמיד פנים שגדעון לוי לא תומך בסיום הכיבוש רק בגלל שהוא לובש את החולצה שלו הפוך. "אני לא מבין מדוע לדעתך מותר להפלות על רקע של משהו שיש לבנאדם שליטה עליו?" משום שזאת פשוט לא הפליה. מה הסיבה לאיסור להפלות לדעתך? למה, לדעתך, מותר למסעדות להחליט על קוד לבוש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דת היא אחד שאותם דברים שאדם יכול להחליט לגביהם? (אם אתה אותו אלמוני מהפתיל על עבודות הגמר ראה את עצמך פטור מתשובה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. מזל שאני פטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי, והרי יש לא מעט שמחליטים להחליף את דתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני אצל אנשים רבים דת היא חלק מהותי שהוטבע בהם מינקות ומהווה פן חשוב של אישיותם, במידה שקשה לדבר על החלטה שלהם (הרי רוב מכריע מבין המאמינים מאמין בדת של הוריו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לומר אותו דבר כמעט על השתייכות מפלגתית פוליטית, בייחוד כשיש רק שתי מפלגות לבחור ביניהם. וזהירות מהמדרון החלקלק של הסרת אחריות מאנשים על מעשיהם עקב התנאים בהם גדלו וגודלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש הרבה אנשים אצלם ההשתייכות המפלגתית, או העמדות החברתיות-פוליטיות בכלל, חרותים עמוק כל-כך באישיותם עד שהם מהווים חלק בלתי נפרד ממהותם. אין לי נתונים, אבל אני בטוח שהמתאם בין דת ההורים לדת הילדים שלהם חזק הרבה יותר מהמתאם בעמדות פוליטיות. (אני מנסה להבין למה "אין כניסה למוסלמים" נראה לי פסול ולעומתו "אין כניסה לנאצים" סביר בעיני. ואיפה "אין כניסה לאוהדי הפועל תל-אביב" בין שני אלה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הקופאית בוול מארט לא תגיד "have a nice day" אני לא אשלם פחות. אבל היא עלולה להיות מפוטרת כי אלו הם כללי העבודה שלה. וולמארט רוצים לתת ללקוח חוויה טובה ולא רק מוצרים בזול. לכן וולמארט כן מספקים חיוכים1. "בגלל שזה העסק שלו"- כלומר שלא המלצר הוא שמחליט את מי להפלות אלא בעל הבית? במקרים רבים לא בעל המסעדה הוא זה שמשרת את הלקוחות אלא מלצר שזה לא העסק שלו. במקרה הנדון המלצר ובעלת המסעדה היו בעלי אותו טעם פוליטי, אבל אם המלצר סולד מהדעות של הלקוח ובעל הבית לא- מה אז לשיטתך? וכשזו מסעדה בזכיון? האם מדיניות הרשת תקבע או הזכיין? למסעדות מותר להחליט על קוד לבוש כדי לשמור על אווירה מסוימת במסעדה למען הלקוחות, ולא למען בעל המסעדה. האיסור להפלות נועד לשמור על זכויות האדם של המופלים. קווים מקבילים ניקקדה יפגשו. אני אנסה לעזור לך: נראה לי שהטענה שלך היא שמסעדות מסוג מסוים הן לא "מקום ציבורי", ואילו מסעדות מזון מהיר הן כן. בוא תפתח את זה- תסביר מהו ההבדל שמכניס אותן לקטגוריות שונות למרות ששתיהן פתוחות לקהל הרחב. ___________ 1 מזויפים. אבל לא זאת השאלה. השאלה היא אם ומתי רשאי מקום ציבורי להפלות ולמנוע שירות מלקוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם הקופאית בוול מארט לא תגיד "have a nice day" אני לא אשלם פחות. אבל היא עלולה להיות מפוטרת כי אלו הם כללי העבודה שלה. וולמארט רוצים לתת ללקוח חוויה טובה ולא רק מוצרים בזול. לכן וולמארט כן מספקים חיוכים" יכול להיות שבאמת לא הבנת את השאלה?! אז, אני אנסח אותה באופן מפורש - אם וולמארט תשנה את ככלי העבודה באחד הסניפים ותפסיק לדרוש מקופאיות להגיד "have a nice day" בכמה הם יצטרכו להוריד את המחירים (בממוצע באחוזים) של המוצרים שלהם על מנת שלקוחות ימשיכו לקנות בוולמארט. זה נוגע לעצם השאלה - מה וולמארט מוכרים באמת, אם הם יצטרכו לחתוך את המחירים ב(נגיד) 20% אז נוכל להגיד שוולמארט מוכרת חוויה טובה בנוסף למוצרים זולים, אם הם יצטרכו לחתוך את המחירים ביותר מחצי נוכל להגיד שהחוויה היא חלק מהותי מהעסק שלהם, אם הם יצטרכו לחתוך את המחירים בפחות מאחוז, אפשר להגיד שהחוויה היא חלק שולי במה שוולמארט מספקים ללקוחות. לא הייתי במספיק סופרים בארה"ב על מנת לתת תשובה טובה, אבל ממדינות אחרות שאני כן מכיר יותר טוב, החוויה היא היא פרט שולי בסופרים. המחיר, המבחר, המיקום, התדמית החניה, הגישה, העומס בקופות מהווים גורמים הרבה יותר משמעותיים למיטב הבנתי. יכול להיות שאני טועה, ואז וולמארט מוכרת גם חוויה כמו מסעדות. "וולמארט רוצים לתת ללקוח חוויה טובה ולא רק מוצרים בזול. לכן וולמארט כן מספקים חיוכים" ורמי לוי לא רוצה לתת ללקוח שלו חוויה טובה?! כל הסופרים רוצים לתת ללקוחות שלהם חוויה טובה, ובכל זאת בחלקם מחייבים את העובדים לחייך ובחלקם לא. יכול להיות שמדובר בעניין כלכלי (=וולמארט עשו את החישוב שלהם והגיעו למסכנה שעובד מחייך מכניס יותר מעובד שלא מחייך) ויכול להיות שזה עניין תרבותי (=ההנהלה של וולמארט החליטה שלמרות שחיוב העובדים לחייך יכול לעלות כסף הם מאמינים שזה טוב ללקוחות שלהם ו/או לעובדים שלהם ו/או לעולם כולו). אני לא יודע את התשובה, אבל היא לא רלוונטית לדיון שלנו, השאלה שרלוונטית לדיןן הזה היא האם החיוך הוא חלק מהותי מהתוכנית העסקית של וולמארט. "... כלומר שלא המלצר הוא שמחליט את מי להפלות אלא בעל הבית? " חד משמעית - כן. איזו שאלה. בעל הבית קובע את המדיניות של העסק. הוא יכול לשאול את העובדים לדעתם, העובדים יכולים לנסות לשכנע אותו לשנות את דעתו, אבל זה העסק שלו. "במקרה הנדון המלצר ובעלת המסעדה היו בעלי אותו טעם פוליטי, אבל אם המלצר סולד מהדעות של הלקוח ובעל הבית לא- מה אז לשיטתך?" אם בעל הבית מחליט שהוא מוכר בשר והמלצר הוא צמחוני אדוק - מה הוא יעשה? או שיקבל את הכללים של בעל הבית, או שישכנע את בעל הבית לשנות את דעתו, או שיתפטר. כל זמן שההחלטות של בעל הבית לא צועקות בחוסר מוסריותן לא ראוי לה למדינה להתערב. "כשזו מסעדה בזכיון? האם מדיניות הרשת תקבע או הזכיין?" תלוי בתנאי הזיכוי. "למסעדות מותר להחליט על קוד לבוש כדי לשמור על אווירה מסוימת במסעדה למען הלקוחות, ולא למען בעל המסעדה." מה זה "למען הלקוחות"? בעל המסעדה הקים עסק, מן הסתם הוא רוצה למקסם את הרווח שלו, ולספק חוויה טובה ללקוחות היא חלק מהותי מהתוכנית העסקית של רוב המסעדות (לדעתי). יש בעלי מסעדות שעושים את זה בעזרת מוזיקה, יש בעלי מסעדות שעושים את זה בעזרת קוד לבוש, יש בעלי מסעדות שעושים את זה בעזרת נרות, ואם יקום איזה בעל מסעדה שיחליט לעשות את זה בעזרת הרחקת נאצים מהמסעדה שלו, אז למה לא? "האיסור להפלות נועד לשמור על זכויות האדם של המופלים." זה מעורפל מידי, איזה זכויות נשמרות בעזרת אי אפליה? האם לגדעון לוי יש זכות לאכול בכל מסעדה שירצה? האם מסעדות שמגישות אוכל לא כשר מפלות אנשים דתיים? "קווים מקבילים ניקקדה יפגשו" לא הבנתי "נראה לי שהטענה שלך היא שמסעדות מסוג מסוים הן לא "מקום ציבורי", ואילו מסעדות מזון מהיר הן כן. בוא תפתח את זה- תסביר מהו ההבדל שמכניס אותן לקטגוריות שונות למרות ששתיהן פתוחות לקהל הרחב." לא, זאת לא הכוונה שלי. הסברתי כבר, ההבדל הוא במה שהן מוכרות. מסעדות מזון מהיר מוכרים (ככלל) בעיקר מזון, מסעדות מוכרות (ככלל) גם חוויה (סליחה, אתה רוצה לקרוא לזה "אווירה" תקרא לזה אווירה) נתתי לך למעלה גם את הדרך הפשוטה להבדיל בין מי שעושה את זה למי שעושה את זה. לכן אין למסעדות מזון מהיר אינטרס להבדיל בין לקוחות שונים (הרי ההשפעה שלהם על האווירה היא שולית) ולכן הן לא רלוונטיות לדיון, ואילו למסעדות רגילות יש (לפעמים, במקרים קיצוניים) אינטרס למנוע שירות מלקוחות מסויימים, ולכן הן כן רלוונטיות לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל החנויות מוכרות גם חווית קניה, מי יותר ומי פחות. גם הגישה, הנקיון, התאורה, המבחר, הריווח בין המדפים, כולם חלק מחווית הקניה. אני מעדיף את רמי לוי על שופרסל גם משום שהקופאיות שלו יותר זריזות ויותר חביבות (זה בדרך כלל הולך ביחד). קשה לכמת את החלק של החוויה (כמה שופרסל צריכה להוריד במחיר כדי שבכל זאת אקנה שם עם תור ארוך יותר וקופאית לא חביבה) אבל אפשר לקחת דוגמה מהסופרים השכונתיים שיקרים בערך ב 20% מהסופרים דיסקאונט בפאתי העיר ובכל זאת קונים בהם כי זה קרוב יותר הביתה. אני מנחש שחנות בגדים מוזנחת שלא מספקת חווית קניה טובה וממוקמת ברודיאו דרייב לא תמכור אפילו פריט אחד, גם אם תמכור בהנחה של 20% משכנותיה. עבור וולמארט זה עניין כלכלי. וולמארט ידועים ביחס הגרוע שלהם לעובדים, לכן "להפוך את העולם למקום טוב יותר" לא נראה לי חלק מהתכנית העסקית שלהם. אבל כל זה משני לשאלה המרכזית שאנחנו עוסקים בה- אתה טוען שלבעל המסעדה יש זכות להפלות את מי שדעותיו הפוליטיות אינן מוצאות חן בעיניו. בתחילת הדיון הסברת שזה משום שמסעדות עוסקות באירוח, ולכן מסעדה היא יותר כמו בית מאשר כמו חנות. אבל מי שעוסק באירוח ברוב המסעדות הוא המלצר ולא בעל הבית. אם בעל הבית לא עוסק בפועל באירוח - מה הופך את המסעדה לדומה לבית? אזכיר שבתגובות מאוחרות יותר הסברת שזה עסק של בעל הבית ולא של המלצר. אם הפן העסקי הוא המהותי לעניין איך היא דומה לאירוח בבית? - אם היא בכל זאת כמו אירוח בבית מדוע למלצר אין את הזכות להפלות שאתה מעניק לבעל הבית? הרי מי שמארח בפועל הוא המלצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כל החנויות מוכרות גם חווית קניה, אבל, לעניינינו, הריווח לא יפגע מקונים עם מדים נאצים, והתאורה לא תחוויר עם היא תראה את גדעון לוי, לכן הם לא מעניינים אותנו. השאלה החשובה היא רק בחלק שכולל אינטראקציה עם בני אדם אחרים שעלולה להשפיע לרעה על הרווחים של בעל העסק. אם עבור וולמארט ההחלטה לחייב את העובדים שלהם ללקוחות היא עניין כלכלי אז הם כנראה הצליחו לכמת את זה. זה אולי קשה, אבל לא בלתי אפשרי, אחרי הכל, אנחנו לא רוצים מספר מדוייק, אנחנו רוצים סדר גודל, ואנחנו לא רוצים לכמת את כל חווית הקונה, אנחנו רוצים לכמת רק את הרווח היחסי מהחובה של המוכרים לחייך לקונים. הניחוש שלי הוא שמדובר, במקרה של וולמארט, על פחות מאחוז. ובסופרים אחרים בעולם זה (=החובה לחייך) לא קיים, ובכל זאת הם מרוויחים כסף. ההבדל בין המחיר של בקבוק קולה בוולמארט לבקבוק קולה במקדונלדס, לבקבוק קולה במסעדת יוקרה, ויותר מזה, ההבדל בין המחיר של תיון בוולמארט, המחיר של כוס תה בבית קפה "מהיר" והמחיר של כוס תה בבית קפה "יוקרתי", הוא המחיר של החוויה (הבחירה בוולמארט עושה לי את החיים קשים, אין בארה"ב מחירים אחידים, והמחירים המפורסמים לא כוללים מיסים, במדינות אחרות זה יותר קל). אם מחר תלך למסעדה וישב לידך לקוח כזה החוויה שלך תפגע, ובעקבות כך לא תרגיש שהארוחה הייתה שווה את המחיר (טוב, זה נכון לגבי, ואני מניח שזה נכון לרובינו). "...אבל מי שעוסק באירוח ברוב המסעדות הוא המלצר ולא בעל הבית" נכון, ואם היכולת של המלצר לעסוק באירוח תפגע, (או, לחלופין, אם החוויה של שאר האורחים תפגע) הרווחים של בעל הבית יפגעו (הרי, כאמור, זה העסק שלו, הוא מוכר חוויה). לא ברור לי מה זה משנה אם בעל הבית מארח אישית או לא. זה העסק שלו, הוא זכאי לקבוע את המדיניות של העסק בהתאם לערכיו והאינטרסים שלו, העובדים שלו יכולים להסכים או להתפטר, ואני אבקש מהממשלה להתערב אם ורק יש כאן עבירה מוסרית שצועקת לשמיים. אירוח במסעדה מסעדה דומה לאירוח בבית משום שזה שני סוגים של אירוח ולאורחים יש השפעה ניכרת על יכולתו של המארח לארח בהצלחה ועל ההנאה של שאר האורחים. כאן מתחיל וכאן נגמר הדמיון לצורך הדיון שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ 1 העדפה מינית אינה בחירה של האדם. ייתכן שאנשים מסויימים המסוגלים לא לפעול בהתאם להעדפה המינית שלהם (תמיד? אני משער שיש מתי מעט שמסוגלים לכך, כפי שעפ"י השמועה יש נערים דתיים שמצליחים לא לאונן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הצלחתי :( אבל הנזרות זה שונה. בעניין העדפה מינית יש מחלוקת, אסירים בכלא יוכיחו. נעשה את זה פשוט יותר- מה עם מסעדה שתפלה לרעה גרושים וגרושות כי הבעלים קתולי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנחנו נותנים פירוש שונה למילה "העדפה". רוב האסירים בכלא יעדיפו לילה עם בר רפאלי על פני השכן שלהם לתא, גם אם בגלל האילוצים שלהם הם נאלצים לממש את האופציה השניה. אני מניח שהטענה שלך היא שגם מי שאינו בכלא יכול לגזור על עצמו להתעלם מההעדפות שלו ולהסתפק בתחליפים, אבל אני לא חושב שזה נכון לאורך זמן, בטח לא ל*כל* האנשים - כידוע גם עוצמת הליבידו וגם מידת ההעדפה הם משתנים. כל זה בלי להכנס שלאלה אם יש למישהו בכלל זכות לצפות לזה מאחרים, אלא במקרים בהם אותן העדפות פוגעות *ישירות* במישהו אחר. כלומר: אני מצפה מפדופילים לא לממש את ההעדפות שלהם בכל מחיר, עד כדי סירוס עצמי (ומודה למזלי הטוב שמעולם לא עמדתי במבחן הזה) אבל אין לי שום בעיה עם זואופילים כל עוד החיה שלידם אינה סובלת גם אם זה פוגע בציפור הנפש של צד שלישי כלשהו. לעניין בעל המסעדה הקתולי הדיעה שלי היא שזה מדגים טוב את המדרון החלקלק אליו אנחנו נגררים כאשר מאפשרים סלקציה על כל בסיס שאינו רלוונטי למה שקורה בתחום המסעדה עצמו (פלוס האיסור הכללי על העדפות כלשהן, בכל תחום, בנוגע לגזע, מגדר וכד'). אם כך, אין לי בעיה עם דרישה ללבוש מתאים והתנהגות נאותה בתוך המסעדה, אבל אני מתנגד לסלקציה של שחקנית פורנו, של אוהדי ביתר ירושלים ואפילו של דוברת הבית הלבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אנחנו מסכימים בכל הסעיפים. נותרה השאלה איך מודדים כמה הכבשה סובלת (אוף, עוד פעם בא הדוחה הזה) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |