 |
|
 |
||
|
||||
 |
הצלפים האחרונים שאמרו ''שאפה'' כבר מזמן התשחררו ממילואים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני :-) שימו לב לפתיח "בביקורי החמישי באזור הקרבות של "מלחמת הגדר" התמזל מזלי והגעתי לעמדות הצלפים" [הדגשה שלי]. עצבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה לא כזאת נוראה כמו שהטוקבקים הסמולנים מציגים אותה. עדיין הקטע הבא הפריע לי: "בהתקרבי לגבול שמעתי את קריאות המנהיגים לכ-2,500 פלסטינים שהתקהלו בגזרת מעבר קרני להסתער על הגדר. לא הבנתי את המילים, אבל שמעתי את הקול התוקפני" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שפרשת החובשת היא כן בעלת חשיבות. עיינתי במאמרו המתלהם של גדעון לוי על דו''צ ועל החובשת החמאסית. אני יכול להבין אותו ברמת העובדות. א. ע''פ מה שהתפרסם עד היום, נראה שבצה''ל לא יודעים היכן, מתי ואיך נהרגה החובשת. אם יש מישהו שיודע, הוא סבור שמוטב שכולנו לא נדע את מה שהוא יודע. בנסיבות אלה יש אולי טעם לפגם בנסיונות המשונים של דו''צ להציג את החובשת כמזל היורקת של החמאס. ב. יחד עם זאת, העובדות מלמדות שארגון החמאס הוא ארגון טרור שבפרשנות שלו, הפגנות לא אלימות של אזרחים כוללות פיגועי טרור, הריסת מתקני גבול, הטלת רימוני גז (נו נניח כמו ג. לוי שמדובר ברימונים של צה''ל) ועפיפוני הצתה. בנסיבות אלו מותר לדו''צ להציג עובדות המוכיחות שכל מי שמשתתפים בהתפרעויות הללו של החמאס אינם כבשים צחורות כולל אותה חובשת שאיש אינו יודע כיצד מתה. ג. בנסיבות אלו אנו (אסמול) מוצאים עצמנו במצב המזה''תי השגרתי של מי שנקלעו בין אלו שרוצים להורגנו עכשיו לאלו שרוצים להרגנו בעתיד. אני לא מוצא בתוכי את הצורך להגן על שמה הטוב של החובשת מן החמאס. ד. אני מאלץ להתבצר בעמדתי שאני מעדיף לא לפשפש באמצעים משפטיים במעשי צה''ל על הגבול ומתמקד באחריות השילוחית של ממשלת ישראל ובמסרים הסמויים והגלויים שהיא מנחיתה על צה''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. צה''ל עושה עבודתו נאמנה. כשמתגוננים נגד לוחמי גרילה שמעורבים בהפגנות אזרחיות תמיד יהיו פספוסים. הבעיה היא שקשה לסמוך על דו''צ שיגיד- כאן פספסנו. צה''ל אמין, דו''צ פחות. פעם ניתן היה לסמוך על דו''צ בעיניים עצומות. במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים תושבי מדינות ערב סמכו על דיווחי קול ישראל בערבית ולא על שידורי מדינותיהם. מסכים עם המסקנה שלך ד. בכל לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהכתבה הזאת נוראה בכלל. אני חושב שעצם העובדה שדן מרגלית היה צריך מזל כדי לראות מה שהוא ראה היא דוגמא למחדל המתמשך עליו אני מדבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |