|
אם קראת את פסה"ד יש לך יתרון עליי. אני מסתמך על הכתבה בגארדיאן שצטטתי. ע"פ מה שראיתי שם לא מדובר בויכוח בין מירי רגב ליאיר לפיד, אלא באנשים רציניים משני הצדדים וה"התחמקות" אם תרצה היתה מנומקת. שתי השופטות הליברליות הסתמכו על חוק מקומי שאוסר להפלות בשירות על רקע גזע, מין, דת, מגדר ... ולכן כתבו שהיו מאשרות את פסה"ד הנמוך. השופט קנדי אכן כתב שועדת הזכויות של דנוור לא התיחסה בכבוד לאמונתו הדתית של האופה. אבל לגופו של העניין השופט כן התיחס להתנגשות בין חופש המצפון/דת לבין זכותה של המדינה לחוקק חוקים שיגנו על האזרח מאפלייה בלתי הוגנת. דוקא הדוגמה בה השתמש השופט מעניינת: הוא כתב שזכותה של המדינה לחוקק נגד אפליית שירות נובעת מהרצון להגן על האזרח מעויינות של השלטון. מכלל הן אתה למד את הלאו. השופט אולי לא סבור שמותר לחוקק נגד אפלייה שעושים פרטים על רקע מצפון/דת. ולכן קנדי כתב שעל הרשויות לפרט/להבהיר את החוק בנידון. לגבי המקרה הנידון, קנדי סבר שלא מדובר במקרה העקרוני. במקרה כאן הלקוח דרש מן המשרת, שרות מיוחד שנגד את אמונתו הדתית ולא שירות הניתן מעשה שגרה לאזרחים אחרים.
|
|