בתשובה לדב אנשלוביץ, 26/05/18 22:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הו לא. המחלוקת בינינו עמוקה מני ים. השאלה של אופן ודרכי הפעולה של צבא וצה''ל בפרט, הם עניין מקצועי מאד. לאנשי הצבא יש יתרון גדול מאד בהכרת השטח, הנפשות הפועלות, האמצעים, הנסיבות והאילוצים. עצות ודעות שלי בעניין משולות לעצות בענייני נגרות לנגר מקצועי. ולכן באופן שיטתי אני מנסה להמנע משיפוט בסיטואציות ספציפיות. במקרים שאתה מסכים עם מהלכי צה''ל, נוצרת הסכמה מקרית בינינו. מה שמטריד אותי הוא, כיצד ומדוע אנו כציבור והממשלה כהנהגה אזרחית מעמידים את צה''ל פעם אחרי פעם בפני משימות שהסיכוי לצאת מהם טוב, הוא קטן כל כך. לצערי, אני משער שלך אין עניין בדיונים מן הסוג המתודי. איך מנחים ומפעילים צבא, איך מבקרים ושופטים את ביצועיו, אילו הנחיות משימה מטיבות להפוך את הצבא לכלי להשגת מדיניות ואילו משימות ומטלות הופכות את אנשי הצבא לקרבנות או לאפוטרופוסים של ההנהגה האזרחית. אם נפתח כאן דיון, נראה לי שנדבר במישורים שאולי נחתכים אבל רוב הזמן אינם חופפים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בוודאי מתכוון לנסיגה הגדולה נסיגת אוסלו, ולנסיגה הקטנה ההתנתקות. אלה הפעולות שגרמו לנו להעמיד "את צה"ל פעם אחרי פעם בפני משימות שהסיכוי לצאת מהם טוב, הוא קטן כל כך." טילים על מטרות אזרחיות, מנהרות, ועכשיו הסתערויות המוניות על הגדר ועפיפונים מבעירי שדות. אין שום מחלוקת. למה אתה אומר שיש מחלוקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם "אהוד ברח" מלבנון? יצא מרשימת המסרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שמעולם לא סגדתי לנסיגה מלבנון ולא ראיתי בה לא מרפא וצרי לכל תחלואינו בגבול לבנון וליחס המפלה כלפינו של האנטישמים באירופה, כפי שסבר, למשל, העיתונאי ארי שביט שכתב דברים ברוח זו1, ובוודאי היה רוצה למחוק את דבריו אלה בזמן מלחמת לבנון השנייה. אבל, מאידך גיסא, גם לא הייתי ממש נגד הנסיגה הזאת. ואם "ת'לא מאמין תשאל את ברוך2. אהוד ברק, קלונו במקומו מונח בגלל סיבות רבות כולל האופן המבייש שבו ביצע את הנסיגה הזאת, אבל מעולם, ובקשר לשום נושא, לא כיניתי אותו "אהוד ברח". זה כינוי שהמציאו אחרים שאיני שותף לו. שוב כמיטב המסורת שלך אתה בונה "דב" בהתאם למיטב דמיונך. 1 ראה סעיף 1 ב תגובה 403286 2 ראה תגובה 5202 שנכתבה ממש אחרי הנסיגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מאד רוצה להרצות למר אנשלוביץ היקר על היחס הנכון בין ארגון האוחז בהגה מדינה, מצוייד בטילים כבדים וארוכי טווח (שמאיימים בפרט על ביתו של מר אנשלוביץ) וביכולת צבאית המרתיעה את ישראל מהרפתקאות צבאיות לבין כנופיית עבדקנים חובשי כיפות המתיימרת להנהיג מחנה פליטים ועוסקת דרך קבע בהמצאת דרכי התאבדות ועפיפוני תבערה. אבל, ניסיון העבר מלמד שמאמציי בכיוון אינם נושאים פרות. הייתי שמח אם אחרים, היו נזעקים לעמוד בחומה. הייתי בהחלט מייחל להצלחתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמר שמאל איבד לחלוטין את הקשר עם הפתיל בתגובתו האחרונה. אין לי שום מושג מה רצה להביע בתגובתו זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר שמאל רצה להגיד שדיונים בהם משתתפים שנינו בלבד מגיעים מהר מאד לשומקום ובקש את עזרתם של קוראים אחרים אם יש כאלו בכלל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |