בתשובה לדב אנשלוביץ, 21/03/18 17:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש כאן 15:00 ראיון עם ליברמן, שמדבר כאן, לדעתי, לעניין. הצנזורה התירה את פרסום הסיפור שכולם יודעים אותו אבל פסלה פרסום כל מיני פרטים שלמרות זה פורסמו על ידי כל מיני בבכירים לשעבר. כשדברתי על חלקו של אולמרט התכוונתי לכך שתאוותו לפרסם את הדבר כדי להאדיר את עצמו גרמה לפריצת השסתום, וייתכן שלו היה מתאפק, כל השטף שגרר ההיתר לא היה. ליברמן בדיוק מדבר על מה שמפריע לי1. לדבריו, עומדת לקום וועדה שתבדוק את כל העניין החמור הזה. 1 לא נוח לי לשבח אותו כי אני לא אוהב אותו, אבל כשהוא צודק הוא צודק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא תהיה זו הפגנה של חכמה עילאית מצדי לנחש שדבריך ירמזון אל שומרי הסף הסמולנים שנואי נפשך. בהמשך לכך, צריך להודות שיש צדק רב בדבריך. אבל, לפני שנתיחס ברצינות לדברים החשובים האלו, אי אפשר לזכות מחוסר ראיות נבלים בראש חוצות בדמות כמעט כל האליטה השלטונית החל ממנחם בגין וכלה ב"צדיק" ליברמן, אבי ההתחכמויות על ליכטנשטיין. קל להסתתר כמו עורכי דין מאחורי העדר הוודאות ולזכות את ההנהגה הישראלית בעניין הכור הסורי מאשמת העמדת האינטרסים שלהם לפני אלו של הציבור. ואני מדבר החל מן הנוכל והשקרן אולמרט, וכלה במח"א שקדי שאינו מסוגל, בראיון שמביאים כדוגמה להתנהגות מופתית, למחוק את חיוך הזחיחות ושביעות הרצון העצמית מפניו. ברור לי, שהיעד הראשוני שהוצב של שמירת השמדת הכור בסוד, היה חסר סיכוי. פשוט יותר מדי אנשים היו שותפי סוד. אני לא מדבר רק על 2500 ישראלים, אלא מצביע על כך שאולמרט שיתף במידע לא רק את ארה"ב אלא גם מדינות במערב אירופה, את חלקן בעצמו ע"פ הודעתו, וחלק אולי עודכנו ע"י האמריקאים דרך נאט"ו. אני מפנה את תשומת לב הקורא לנקודה המעניינת במיוחד האומרת שהסורים ידעו את פרטי חילופי הדברים בין אולמרט לבוש הרבה לפני הפרסום בידיעות אחרונות. גם את האחריות הישראלית לא היה אפשר להסתיר לאחר שבידון הדלק עם הכיתוב העברי התגלה בגבול הטורקי סורי. לכן קל להתיחס בסלחנות לרדיפת הכבוד של ההנהגה הישראלית. אחרי הכל, היה זה קיסינג'ר שהבחין לפני שנים רבות שלישראל כלל אין מדיניות חוץ. הכל זה מדיניות לצרכי פנים. דא עקא, שבימים אלו, אנו מקבלים דוגמה מעשית להתנהגות מעשית אחרת. ההכחשה הגורפת והקולנית של פוטין לרצח העריק הרוסי, מעמידה דוגמה הפוכה רלאבנטית של מעצמה. רוסיה היא מעצמה ראשית, והאינטרסים שלה כאן אינם קריטיים (חלקית חשש מסנקציות כלכליות וחלקית פגיעה במשחקי המונדיאל וכיוב'). בכל זאת די בכל אלו כדי לגרום לפוטין להכחיש בחימה כל מעורבות במעשה. אני מניח שזה לא פוגע ביחסי החוץ של רוסיה ואפילו לא בתדמיתו הגברתנית כלפי פנים. נראה שהאופציה הזו אינה מוכרת לאליטה של המעצמה הישראלית. באשר למסירה חסרת אחריות של שיטות וידיעות מודיעיניות ע"י אנשי מודיעין לשעבר, יש לי שני דברים לומר על כך. ראשית, יש בעיה ארוכת ימים ובמיוחד בישראל של איוש המשרות הצנזוריאליות. הצנזורים האופטימליים הם אנשים בעלי עבר בכיר בפיקוד הצבאי הבכיר ואנשים בעלי ניסיון וידע בתחום התקשורת. אני מניח שאין הרבה כאלו ואם יש הם אינם מתלהבים מקריירה צנזוריאלית לא זוהרת. ע"פ עדותו של צבי האוזר, זה לא שיד הצנזורה היתה קלה בפרשת הכור הסורי. למרות כך, נראה שאנשי מודיעין בדימוס, מצליחים לפזר פרטי פרטים של מידע שלא ברור כיצד הצנזור מאפשר הפצתו. טיפול אמיתי בבעיה זו מצריך טיפול רציני ויסודי בתיפקוד הצנזורה. אולי, שורש העניין הוא שמי שאמור להוביל מהלכים כאלו, הוא אדם חסר אחריות, לא רציני ולא מהימן כמו ליברמן. ואם בליברמן עסקינן, במידה ומדובר לא רק במחדלים צנזוריאליים, אלא גם בעקיפה של הצנזורה, ובחוסר אחריות בכלל, אולי מוטב שליברמן, במקום לפזר הטפות מוסר והצהרות לעיתונות חסרות כיסוי, יפעיל את הממסד המשפטי הצבאי והאזרחי כנגד מדליפים עבריינים מסוג זה, כפי שהדבר נעשה בעבר כלפי ראש המלמ"ב למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה קטנה בשולי הדברים: עם כל ההכנות והאימונים, עם כל התכנון המפורט, עם הרצון לשמור על עמימות ועם הידיעה שתיתכן מעורבות של חה"א הסורי או תקלה כלשהי, אף אחד מכל המצביאים הבכירים לא חשב שאולי אפשר למצוא בידונים שאין עליהם כיתוב עברי? לפעמים קשה לי להחליט אם אני אידיוט גמור או שמא - הו, האימה - אני לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונניח שבדיוק באותו תזמון היה נוחת בטורקיה בידון ללא כיתוב. אז זה היה מונע מהסורים לדעת מי תקף אותם? לא נראה לי. לכמה מדינות יש מניע ויכולת לטוס מעל גבול טורקיה סוריה בלי להתגלות כשהעדות היחידה למעברם זה מיכל דלק שמן הסתם נותק מסיבה טובה בדרך? כל הענין היה שהם ידעו מי תקף, אנחנו ידענו מי תקף, אבל השקט התקשורתי אפשרו לכולם לא לומר מי התקיף ומה הותקף, ובכך למנוע התדרדרות בלתי רצויה. לא נראה לי שכיתוב אנגלי על הבידון היה משנה משהו מכל זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא קורא מספיק ספרי בלשים; יש הבדל גדול בין מה ש"יודעים" לבין מה שניתן להוכיח. אם תרצה, אותו "שקט תקשורתי" נפגע מאותם בידונים. אם היו שואלים אותי, הייתי כותב על הבידון בפרסית, משהו כמו "זין לכם יהיה אטום לפנינו!" או, אם הייתי מאמין שמישהו שם יבין את הבדיחה, הייתי כותב משהו בקלינגונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תהיתי על הנקודה הזו. לפי הסיפורים שאני מכיר, כשבחורינו המצוינים יוצאים לפעולות (קרקעיות) חשאיות מעבר לגבול, הם מעלימים מעצמם כל בדל סימן לשיוך ישראלי - מהתווית של התחתונים ועד הכיתוב על הכרכובים של תרמילי הכדורים בנשק. לטישטוש הזה קוראים ''לבלמ''ס'', אם אזי זוכר נכון, ומוזר שדווקא עם הבידונים חיפפו אתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הכיתוב העברי על הבידון היה דפוס רשמי, או שרבוט בטוש "כל הזין בכנף 6, טוחן עוד שבת במחסן דלקים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. דווקא חיפשתי תמונות של הבידון, אבל מצאתי רק כאלה שאי אפשר להבחין בהן באף כיתוב. מה שבקושי מוזכר בכל הדיונים האחרונים הוא שכחודש אחרי ההפצצה, אולמרט התנצל רשמית בפני ארדואן על הפרת הריבונות בחדירה לשטחה. ההתנצלות היתה אמנם מסויגת ("אם אכן מטוסים ישראלים חדרו לשטחה האווירי של טורקיה, לא היתה בכך כל כוונה מראש, או כוונה לפגוע או לערער במשהו על הריבונות הטורקית"), אבל לא נראה לי שנשארו למישהו ספקות אחריה. אם כך, למה לחכות עוד 11 שנה עד ההודאה הפומבית הרשמית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל גדול בין ההודאה(וההודעה) ''מטוס שלנו טס מעל סוריה ולצערנו גלש גם לטורקיה'' לבין ההודאה ''הפצצנו כור גרעיני סורי''. גיחת מטוס מעל סוריה יכולה להיות לצרכי צילום, איסוף מודיעין אחר, ניסוי כלים כלשהוא, ועד הפצצת עמדה איראנית מסוימת, מכ''ם טילים מסוים או כל מטרה אחרת. וככלל אני חושב שיש לאורך הפתיל כאן הערכת חסר של משמעותה וחשיבותה של עמימות מדינית ותקשורתית. אולי בגלל שבין שלל הנושאים שחלק מהעוסקים בהם כאן מבין לא רע, עיסוק אמיתי בפוליטיקה ובתקשורת הוא לא נחלתם של שוכני ומתדייני האייל. למשל, שים לב בידיעה עצמה שהבאת, לחשיבות שמייחס מנהיג מזרח תיכוני אחר - ארדואן - לרשמיות ופומביות ההתנצלות הישראלית על החדירה למרחב האוירי הטורקי. לשיטתך, מאחר ואין הבדל משמעותי בין שמירת עמימות להצהרה רשמית, יכול היה ארדואן להסתפק בהתנצלות חשאית מרומזת בארבע עיניים ולסגור בזה את הענין. ולא היא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים אתך לחלוטין. אולי כדאי לבחון את ההתפתחות של הדברים. א. גם בכור העירקי וגם בכור הסורי, בשלב התכנון לא חשבו על עמימות ואי הודאה, אלא על הסתרה ממש. התכנון סבר שהמצב דורש ביצוע חשאי ומניעת פרסום, לא כדי להסתיר מהאויב אלא כדי ליצור מיסוך במרחב התודעה שיקל על האוייב לא להגיב. החשיבה הזו הוכחה כלא רלאבנטית. רשעים יצטטו את קיסינג'ר שאמר שלישראל אין מדיניות חוץ. הכל זה מדיניות פנים. אני חושב שהסיבה היא הרבה יותר פרוזאית. תמיד יהיה הבכיר שלשונו זריזה יותר ממוחו ותמיד יהיה החפפן שישכח תעודת הזהות בדירה אליה פרצו. ב. נותר אם כן, רק מהלך ההכחשה/אי ההודאה. כפי שאמרת נכון לאי ההודאה יש חשיבות רבה בפני עצמה. בעולם המורכב שבו אנו חיים, מעטים הדברים שאנו יודעים באופן ודאי ולא שנוי במחלוקת. דבר קרוב מאד לזה הוא כאשר ה"חשוד" מודה באשמה. ג. אפשר לסווג את אי ההודאה ל-3 סיווגים הכחשה/אי תגובה/התחכמות. כאשר אינך רואה בעצמך חכמה או תחכום יתר רצוי לבחור בהכחשה. פוטין בוחר לעתים באופציה זו ולרוב נראה שהיא מספיק טובה. ד. כאשר אתה מעריך עצמך כמתוחכם ואינך רוצה להתפס כשקרן מועד, אפשר לבחור באין תגובה. כאמור זו אופציה הדורשת תחכום שכן הגלישה מאי תגובה להתחכמות קלה מאד. ה. כאשק אתה חכם בעיניך אבל נעדר תחכום אמיתי ובעיקר כאשר אינך מוכן לוותר על קרדיט מוצדק או מזוייף למען טובת הכלל, אתה בוחר בהתחכמות. הכחשה כלפי חוץ מלווה בזחיחות, קריצות עין ובדיחות על ליכטנשטיין. העונש הוא שאתה נתפס כצבוע, יהיר ולא אמין הכל בו בעת. לא לחינם כאשר ממשל בוש רצו שישראל תשמיד את הכור הסורי, הם נמנעו לומר לה את זה וטענו שהם בוחרים באופציה דיפלומטית אותה בחרו שלא לממש ברגע שישראל הודיעה על החלטתה לתקוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הבנתי איך ''מקורות זרים'' ידעו שישראל היא זאת שהשמידה את הכור. הכיתוב העברי. איזו פאשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהוד ברק כתב שזו היתה פשלה. אני מניח שבמבצעים כאלו מסירים מגוף המטוס ומן החימוש כל מיני סמלים וכיתובים כדי להמנע אפילו מארועים בעלי סבירות נמוכה. כאשר מדובר בבידוני דלק שהשלכתם ואולי אפילו מקום השלכתם מתוכננים מראש, זה פשוט עניין של רשלנות וחוסר תשומת לב. לכל המקלים בדין, צריך להזכיר שכבר לא מדובר בעצם חשיפת הארוע וזהות המבצע, אלא מדובר בהמנעות מאספקת ראיות שאח''כ קשה להתכחש להן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל מעולם לא הכחישה. היא שמרה על זכות השתיקה, וכולם ידעו שזו היא. אפשר לשמור על זכות השתיקה עם או בלי כיתוביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבקות שלך במודל השמאל ימין ממש מעוררת התפעלות. אתה טועה שוב ושוב בהפעילך את המודל הזה עלי, וממילא לא יעזור לי שום דבר אם אכחיש. זה יגיע שוב. לכן חבל לי על המאמץ. מוזר שדווקא מושא ביקורתך היחיד שאתה נוקב בשמו אחרי אולמרט שכבר הוזכר הוא שקדי. איני יודע אם הוא שמאל או ימין אבל אני "מת" עליו. הסיפור (החל מ 9:44) עורר בי התרגשות כה רבה שאני מתבייש לתאר עד כמה. אבל אני יודע שאתם שם בשמאל מרחפים הרבה הרבה מעל הדברים הקטנוניים האלה. אין שום בעיה בכך שהוא מחייך בשביעות רצון לאחר המבצע המושלם של חיל האוויר עליו פיקד. זה לא גורם שום נזק, ולולא עשה זאת הייתי מקבל זאת כמשחק מיותר. ואני חוזר שוב. ההודאה באחריות למבצע כשלעצמה, שאליה אתה חוזר שוב ושוב, לא הפריעה לי ומצדי היה אפשר להודות בכך מיד אחרי המבצע. הפריעו פרטים שלדעתי פרסומם יכול, לדעתי, להביא נזק בעתיד. לכך התכוון גם ליברמן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |