בתשובה ליואל קורנבלום, 11/02/18 5:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וזה עוד כלום לעומת ההצלחה עליה היינו שומעים אילו הפילו לנו טייסת שלמה. מגוחך לנסות להעריך את האירוע מאחר ונסיבות הפלתו של ה F-16 אינן ידועות לציבור (כלומר, אני מקווה ש*רק* לציבור). אם זאת פשוט "תקלה סטטיסטית" הרי שנגרם רק נזק תודעתי, אלא שגם בו אסור לזלזל כי הקרב על התודעה הוא קרב חשוב. אבל אם מדובר במלכודת איראנית ו/או בהפתעה לגבי יכולת היירוט של מערך הנ"מ הסורי ייתכן שמדובר בכישלון של ממש. בכל מקרה, העובדה שמכת הנגד הייתה מוצלחת, אם להאמין לדו"צ, לא הופכת את האירוע להצלחה אלא, לכל היותר, מקטינה במידת מה את הכישלון. אבל כשאני כותב "כישלון" אני לא מתכוון להגיד בזה שהיה אפשר בהכרח למנוע אותו: אפשר להיכשל גם אם הכל התבצע בסדר ואין אשמים. אני, עם הפסימיות הטבעית שלי, נוטה להאמין שמדובר במארב איראני. מאחר והאיראנים מכירים לא רע את יכולות היירוט של חה"א, התסריט הכי סביר בעיני לשיגור כטב"מ בודד אל מעבר לגבול הוא בדיוק התסריט שהתפתח כתוצאה ממנו. אם האיראנים שיגרו מס' גדול של טילים שכוונו כולם כלפי אוטו מטוס ששב מתקיפת קרון הבקרה הרי שאין שאלה בכלל. אמנם דווח שהכטב"מ "משוכלל מאד", ובתור פתיון אין סיבה להשתמש בכלי מתקדם (ולהסתכן בהסגרת סודות), אבל אני לא יודע כמה משקל יש לדיווחים האלה שמריחים כאילו נאפו במאפיית "מורל העם" בע"מ. התגובות האוטומטיות למחצה של צה"ל על אירועים חוזרים מהוות כר נוח ליצירת מלכודות כאלה (ע"ע המארב לטנק החילוץ לאחר חטיפת החיילים שהובילה לפתיחת מלחמת לבנון השניה). מה שבטוח זה שאם הייתי איראני שרוצה לשגר כטב"מ ביון או תקיפה לשטח ישראל לא הייתי עושה זאת עם כלי טיס אחד בלבד. אלטרנטיבית, מאחר ופורסם שהכטב"ם היה בעל חתימת רדאר נמוכה אולי הוא שוגר מתוך מחשבה שלא יתגלה ודווקא האיראנים הם אלה שהופתעו, אלא שגם אז קשה לראות כאן ניצחון גדול, כי היכולת הזאת ידועה כעת לאויב, ובכך איבדנו אפשרות להפתעה במועד בו היא תהיה נדרשת יותר. במקרה זה יש לצפות ששרידי הכטב"ם לא מכילים שום סודות טכנולוגיים אלא אם כן ההיבריס עלה לאיראנים לראש. טוב, אם אני לא עוצר כאן אני נופל לאותה מלכודת בה נפלו טום קלאנסי, רוברט לודלום ודומיהם ושהפכה אותם למולטי מיליונרים :-) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא היו בשנה האחרונה כמה מקרים קודמים של מל״טים שהגיעו מהצד השני של הגבול ושבו בשלום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתמנת הסכמה בין דיווחים בארץ ובחו''ל שמדובר על מל''ט חמקן שהאירנים העתיקו מהמל''ט האמריקני שתפסו לפני כמה שנים. ואם זה נכון, ואם נכונה השמועה שחה''א השמיד עוד כמה כאלה, שחנו באותו בסיס שיגור ליד פלמירה, הרי שיש אירנים בכירים שתולשים לעצמם כרגע את שיער הראש ביאוש (לאחר שתלשו קודם את המצנפת מהראש בזעם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר גם לצאת בתיקו מכובד מדי פעם או נצחון/הפסד בנקודות, למרות שהתקשורת כמובן אוהבת תבוסות דרמטיות. אפילו אם זה אמבוש איראני, העובדה שהטייסים בישראל ובחיים מקטינה את ההישג מחד, ומאידך אני בטוח שהמידע הטכני שנאסף בתקרית ישמש חומר טוב למהנדסי חיל האויר לקראת ההמשך, והמחיר לא גדול. מבחינתי ההישג העיקרי הוא שכרגע אני ומשפחתי לא במקלט עם טילים על הראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, כמו שאותו מל״ט ישראלי התרסק באיראן, כבר התרסק לנו לפחות כלי טיס קטן אחד בעזה. גם אנחנו דואגים לספק להם מידע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה: האירנים עזרו לתעשייה הישראלית להתחרות מול האמריקאים. כל הכבוד! (איך זה לא מופיע בתיק דבקה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שומע כל היום נהמות מטוסי סילון (ממריאים, אני מניח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. כי אני עובד ליד נתב"ג. מה התירוץ שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני ואני אפילו גר לא רחוק ככה שאני שומע אותם גם בלילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נתב''ג, וד''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לבחון את השתלשלות העניינים ברמת האלטרנטיבות. ישראל יכלה להפיל את המל"ט ולא להודיע כלום. באופן זה היכולת היתה נשארת סודית או לפחות מעורפלת. במקרה זה, לא יכלת להשתמש במקרה כדי להכות בבסיס האיראני שבשה"ת T-4 ובמערך סוללות הטילים בסוריה. מאחר וישראל מן הסתם תכננה את המהלכים האלו מראש ורק חכתה להזדמנות/תירוץ לא היה אפשר ללכת בדרך זו. כלומר הויכוח הוא לגבי הצורך בתקיפה המגיבה ולא על הפלת המל"ט. נראה לי שאי אפשר להמליץ לממשלת ישראל לשבת ולא לעשות כלום מול התבססות האיראנים בסוריה מתחת למטריה הרוסית. נראה אם כן שלב העניין הוא העדר אופציות מדיניות (דיפלומטיות) בארגז הכלים של ישראל, מה שמותיר לה רק את האופציות הצבאיות. אני סבור שהעדר אופציות מדיניות לישראל הוא די עובדה שאינה שנוייה במחלוקת (אחרת קשה להסביר את המהלכים הפאתטיים מול ה"ידידים" החדשים ממוסקבה וניו-דלהי). יש האומרים שישראל מתעקשת לא להשתמש באופציות המדיניות ויש האומרים שהללו אינן קיימות מלכתחילה. אני מניח שחסידי השלטון הישראלי, ישאלו מה רע באופציות צבאיות? הרי הן חד-צדדיות ואינן מצריכות תשלום מחיר כלשהו מצד ישראל. התשובה היא שבימים אלו פתרונות צבאיים הם כמעט תמיד קצרי טווח וחלקיים מאד, לעומת פתרונות מדיניים שלפעמים עשויים להתגלות כמצבי שווי משקל לטווח ארוך. כמעט ללא יוצא מן הכלל הנזק הנגרם ע"י התוקף הוא פחות ממה שהוא חושב וטוען, ואפילו במקרה של נזק קשה בדרך כלל לא קשה מדי לתקן אותו. למרבה הצער גם על כלל אחרון זה לא ניתן לסמוך (ע"ע הפצצת הכור בעיראק). בסופו של דבר האפקטיביות של התקיפות הצבאיות תיקבע ע"י המהלכים הבאים שעדיין לוטים בחיק העתיד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |