 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניסוי שבו אנשים באמת חשבו שהם בסיטואציה הזו. מעניין. https://www.youtube.com/watch?v=1sl5KJ69qiA |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אכן מעניין! אני מנחש שאם הייתי משתתף תמים בניסוי הייתי קופא. מה שבטוח זה שלא הייתי רוצה להשתתף בניסוי הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק, תודה על הקישור. אני תוהה אם היו מאפשרים לעשות ניסוי כזה באקדמיה (שכפופה לוועדת הלסינקי, או איך שלא קוראים לזה), מתוך חשש לבריאות הנפשית של הנבדקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החצי הראשון של הפרק בדיוק עוסק בחשש לבריאות הנפשית של הנבדקים, ומה נעשה כדי לדאוג לעניין הזה. עדיין, לפחות נבדק אחד לא קיבל את זה בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלית עליי - אני מודה שדילגתי על החלק הראשון כדי להגיע לביזנס. אצפה בו בזמן ובמקום שאבחר ;-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד מעניין. אחרי כל ההשקעה היו לטעמי צריכים כמות נבדקים גדולה יותר. עדיין התוצאות מרתקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מרתק. די ברור שהקבוצה שנבחרה ממש אינה מייצגת את כלל האוכלוסיה1, אבל הייתי אולי מנחש שבקרב כלל האוכלוסיה, שסביר שברובה אינה עומדת בדרישות הפסיכולוגיות לניסוי, אחוז הפסיביים היה גבוה יותר. 1 חבל שהדירו מן הניסוי נשים בהריון, אנשים בפוסט-טראומה וחולי לב. אני חושד שלא רק שתוצאות הניסוי היו אז שונות, אלא הן גם זוכות לפירסום נרחב2 2 (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצפיה שניה עלה בדעתי שאילו הנבדקים היו קצינים קרביים בצה"ל, לדוגמה, כנראה ששיעור המושכים בידית היה גבוה. והשאלה היא האם אפשר ללמד (לחנך) אנשים לקחת אחריות או שלמי שהולך להיות קצין קרבי יש כבר את מבנה האישיות המתאים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמחדש הסרטון, לדעתי, זה שבניגוד לכל התשובות הרציונליות למחצה בניסוי התיאורטי - אפילו אלה שתירצו את ההחלטה לא להזיז את המתג בשקלול מוגבר של "אחריות אקטיבית" - בניסוי המציאותי רוב האנשים פשוט קפאו במקום מחוסר יכולת כמעט פיזית טהורה לעשות פעולה כלשהיא, לכאן או לשם. תגיבה פיזית שנראה היה שהיא הרבהיותר בסיסית מכל שיקול קוגניטיבי של אחריות כזו או אחרת. ולעומת זאת (גם זה שלא בדומה למתאר התיאורטי) - *כל* אלה שהצליחו לצאת מתגובת הקפא-או-ברח ולעבור לרמת השיקול הקוגניטיבי, בחרו ללא היסוס להסיט את המתג לערוץ שמקטין את מספר הנפגעים. אף אחד לא (נראה היה ש) שקל בקור רוח להעביר/להשאיר את המתג על קבוצת האנשים. כן, אני מבין ש*כל* כאן זה שניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הצליחו לצאת מתגובת קפא-או-ברח ולעבור לרמת השיקול הקוגניטיבי" זוהי פרשנות (שאני מסכים איתה באופן חלקי). למרבה הצער, לא חיברו לנבחנים אלקטרודות ואין הרבה רמזים למה עבר להם בראש בזמן אמת (למעט הקלוז אפ על הפנים שלהם.. זה היה מעניין בפני עצמו). בסרט הם מסבירים בדיעבד את ההתנהגות שלהם.. אבל זה בעייתי. החלטה זה תהליך אחד, אבל לנמק את ההחלטה במילים (למישהו אחר או אפילו לעצמנו) זה תהליך אחר לגמרי1. המבחן הזה הוא סיטואציה שמחייבת החלטה מהירה, אפילו אינסטינקטיבית - ולכן הפרשנות שלך שהאנשים קפאו היא מאד סבירה. אבל לגבי "עבור לרמת השיקול הקוגיטיבי" - לא יודע לגבי זה. אולי פעל אצלם איזשהו אינסטינקט כלשהו שגרם להם לפעול ככה. ------ 1 יש גם מחקרים בעניין הזה, אבל אני אתן דוגמא אישית. לאחרונה החלטתי לעבור עבודה אחרי הרבה שנים. לכאורה החלטה, שאתה מקבל אותה ברוגע, לאחר מחשבה ושקלול רציונלי של הרבה גורמים (זה לא היה תהליך פשוט בסגנון "עזבתי כי לא קיבלתי את הקידום שביקשתי"). עדיין, כאשר אני צריך להסביר למה בעצם החלטתי ככה, זה מסובך לנסח את זה במילים. אני מרגיש שאני יותר "מפרש" את ההחלטה מאשר מתאר את התהליך שהוביל לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מנסח במקום ''לעבור לרמת השיקול הקוגניטיבי'' - ''לקחת אחריות'', ואז התגובה שלהם טבעית. הניסוי הראה שיש מי שלוקח אחריות ויש (יותר) כאלה שלא. שוב- אילו רק היו יותר נבדקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחריות זה מושג שהוא בכמה רמות יותר high level מהמושגים שאני ניסחתי, ולכן אני הרבה יותר מהסס להשתמש בו. וסליחה על הניסוח הרשלני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמאד היה חסר לי בניסוי זה לפחות ניידת אחת של טיפול נמרץ בסמוך, וגם מידע על סכום כסף גדול שהוכן מראש כפיצוי במקרה של תביעות עתידיות. מפתיע אותי שהמשתתפים לא נראו כועסים לאחר החוויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שעבור אנשים כמוך הניסוי פחות מעיק שהרי הנבדק אמור להסיט את הרכבת ימינה, ומה טבעי מזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לענות תגובה רצינית, אבל אז נזכרתי בסיפור קצר של אפריים קישון בדיוק בעניין הזה (אני בטח מעוות אותו כי קראתי אותו לפני המון שנים). מדען מתקשר אל פלוני כדי לשכנע אותו להשתתף ב"ניסוי חשוב למדע". בחלק העקרי והארוך של הסיפור המדען מתאר מסכת עינויים בלתי נגמרת שאותו איש צריך לעבור וכל הזמן האיש אומר "תשמע, לא נראה לי, זה מוגזם" והמדען אומר "רק רגע, לא סיימנו, אחרי העינוי הזה, מגיע עוד משהו ועוד משהו" עד שלבסוף האיש אומר: "תשמע, אני לא מוכן לעשות את זה, לא מוכן בעד שום הון שבעולם!" ואז המדען אומר: "אבל בפורים האחרון זה בדיוק מה שעשו לך ביריד (לא זוכר איזה), ואפילו שילמת 5 לירות כניסה!" ואז האיש "כן, אבל זה היה כיף לא נורמלי". המסר הוא שאנשים אחרים מתעצבנים כשזה ניסוי מדעי.. אבל אם זוהי היתה תוכנית מתיחות הם היו נקרעים מצחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרט המתיחות הראשון שראיתי היה ''מה תגיד לגברת ערומה'' והוא מאד הצחיק אותי. אבל כשהעסק הזה נעשה אפנתי וצבר תאוצה, בשלב מסוים זה נמאס עלי לחלוטין וגם התחלתי לחשוב באותו כיוון של התעללות מוגזמת בנמתחים בדיוק אותו הלוך מחשבה שהיה לי למראה הניסוי. כך שעבורי אין הבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מתפלא על הבאת תוכנית מתיחות, בין הפורמטים היותר משפילים, נחותים ומבזים שהמציאה הטלוויזיה, בתור דוגמה חיובית ונעימה למשתתפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שזה דוגמה חיובית ונעימה למשתתפים.. אני רק מצביע על כך שהנכונות לתבוע (מצד המשתתפים) או ההתרעמות על כך שזה ''לא אתי'' (מצד הקהל) היא יותר נמוכה במקרה של מתיחות. בכל מקרה, זוהי נקודה שולית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל שמהממסד המדעי עדיין יש ציפיות לנורמות מסוימות של מוסר ויושרה, כשמהטלוויזיה הציפיות האלה כבר מזמן ירדו לרמת ביב השופכין. אפשר גם לזרוק לכאן עניינים של רווח כספי של ערוצי השידור, שמצדיק באווירת הקפיטליזם הנוכחי כל דבר שהאדם מסכים לעמוד בו, מול רווח לטובת המדע שאין מאחוריו אידיאולוגיה כל כך דומיננטית וחובקת כל שכזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בדיעבד במקרה של מתיחה.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |