בתשובה ליובל נוב, 03/12/17 12:48
אחת קטנה 695894
הקפיצה לא נעצרה שם. אני זוכר לרעה את הסאונד החורק של "חתונה לבנה" (1981, ירוסלב יעקובוביץ' ולואי להב). אלבום ענק שזכה לאיכות שערורייתית. נראה לי שהיתה שם יותר מאשר הדפסה גרועה.
ואני זוכר לטובה איך נשמטה לי הלסת כששמעתי את 30 השניות הראשונות של "שינויים בהרגלי הצריחה" (1991, יוסי אלפנט ירום הודו) בחנות של אודיופילים.
אחת קטנה 695905
תן לי לנחש: החנות של האודיופילים היא "אחוזת הסטריאו" ז"ל של גמליאל, עוד בתקופה שהיתה ליד מרכז חורב?
אחת קטנה 695907
קליעה בול!
אבל אני לא בטוח אם זה היה לפני או אחרי שעבר. אני הכרתי את החנות עוד במרכז זיו...
בכל אופן יש לי סיפור נהדר על הרמקולים שקניתי אצלו כשהיה בחורב.
אחת קטנה 695916
ספר!
כי לי יש רק סיפור חלש על הפעם האחת שהייתי אצלו בגלגול האחרון, במוריה, כמה חודשים לפני שסגר. יחד איתי היה שם שמעון ישראלי. אמרתי "שלום שמעון ישראלי", ורגע אחרי שיצאתי חשבתי שהייתי צריך להגיד "שלום שמשון בר נוי", כי זה היה בדיוק קצת אחרי שהייתי בהופעה של ישראלי שסיפרתי עליה במקום אחר באייל, ושם הוא סיפר איך בתחילת דרכו כל הזמן חשבו שהוא שמשון בר נוי.
אחת קטנה 695922
הסיפור מתחיל בהונג קונג, כשאני בן 18 מפליג כקדט סיפון תפרן לפני גיוס בחברת צים (דמי כיס של 85 דולר לחודש שאת רובם אני מבזבז על סיגריות וקוקה קולה בחנות האניה).
אני משוטט לי ברגל ברחובות הונג קונג ורציתי לקנות את מקלות הקטורת שמפיצים ריח נעים. מהצצה בחנויות ראיתי שחבילה כזו של מקלות עולה בערך תשע דולר הונג קונגי, שהם כדולר וחצי, אבל כיוון שהלכתי רגלי לא מיהרתי עם הקניות כדי לא להסחב עם שקיות.
פתאום אני רואה על המדרכה זקן סיני שמוכר דברי סדקית שפרושים לפניו על שמיכה. היו הרבה מוכרי סדקית כאלה, אבל לזקן הזה, שהיה לו זקן לבן דליל ונראה כמו זקן סיני מהסרטים, היו מקלות קטורת שמנים וגדולים ועטופים יפה בניילון מוזהב.
שאלתי אותו כמה עולה החבילה של המקלות והיה לי נדמה שהוא אמר ארבע, אבל הוא לא דיבר ברור, ולא הייתי בטוח שהוא מבין אנגלית. "כמה?" שאלתי אותו, והוא אמר "חמש". ניסיתי להתמקח: "חשבתי שאמרת ארבע". הוא אמר "שש".
בסוף הבנתי מה קורה. אני לא זוכר בדיוק כמה זמן לקח לי לקלוט את העניין, אני חושב שהייתי קצת איטי ובסוף מחלתי על כבודי ושילמתי שבע. בכל זאת המקלות שלו היו יותר יפים מאשר בחנות, ועלו פחות.
אז למדתי שם לקח שעלה לי חצי דולר בסך הכל, והלקח היה כזה: אם המוצר טוב בעיניך, והמחיר טוב בעיניך, אל תתמקח. אומרים לך מחיר- תגיד "טוב".

המשכו של הסיפור עשר שנים אחר כך, כשאני מחפש לקנות רמקולים לשדרוג מערכת הסטריאו שלי. היה לי מגבר טוב עם צליל חם שאהבתי אבל הרמקולים היו JBL שהורישה לי פעם חברה ולא עמדו בסטנדרט. לא היה לי הרבה כסף אבל מוזיקה היתה חשובה לי, הייתי מבלה לא מעט זמן בהאזנה למוסיקה. החלטתי על תקציב של 2500 ש"ח, סכום עתק עבורי באותו זמן. אני חושב שהאוטו שלי עלה סכום דומה. הלכתי לאחוזת הסטריאו ואמרתי לליאל "תשמיע לי רמקולים ב 2500 שקל".
ליאל השמיע לי את ההוא והשמיע לי את ההם ואף אחד מהם לא מצא חן בעיני. היתה לו סבלנות בלי גבול. אפילו כשהמשכנו למעלה מעבר לתקציב זה לא היה זה ודי התבאסתי. לא רציתי להתפשר על הסאונד אבל כנראה שלא הייתה ברירה. שוטטתי בחנות (זה היה עדיין כשהיא היתה ליד מרכז חורב) ופתאום נחו עיני על שתי קוביות ענקיות שעמדו על הרצפה. שאלתי את ליאל "מה זה?" והוא ענה שאלו רמקולים משומשים שאודיופיל אחד השאיר לו למכור כשקנה חדשים בהון תועפות.
"וכמה הוא רוצה עליהם?"
"ארבעת אלפים שקל"
"טוב תחבר אותם נשמע"
וזה היה וואו. בדיוק מה שחלמתי. שמן זית זך. מדויקים בכל הטווח, דוחפים את הבס בלי למרוח, אבל לא קריספיים בכלל.
השתהיתי עוד בחנות לעכל את החוויה ובדיוק נכנס לשם הבחור שמוכר את הרמקולים.
אחרי הקדמה מאוד קצרה שאלתי אותו כמה הוא רוצה עליהם.
"ארבעת אלפים" הוא אמר.
"בסדר" אמרתי
"אבל אני רוצה עוד מאה על החוטים"
"בסדר" אמרתי
לחצנו ידיים, רשמתי צ'ק שעשה לי בור בגודל Sedan Crater בחשבון הבנק ולקחתי את המפלצות הביתה.
חיברתי אותם בבית ושמתי מוזיקה בווליום גבוה בעונג רב.
לא עבר זמן רב והשכן מלמטה דפק בדלת. הוא היה אלקטרונאי שעבד באלביט וגם עסק מהצד במכירה ותיקון של טלויזיות וסטריאו מהבית.
"נו, שומעים שקנית רמקולים חדשים"
הצגתי לו אותם בגאווה, הוא בחן אותם בקפידה ומלמל לעצמו "כן, זה המקורי, זה לא הקיט" ועוד מלמולים שונים.
"כמה הם עלו לך?" הוא שאל לבסוף
"ארבעת אלפים שקל"
"רוצה למכור לי בארבע וחצי?"
חייכתי חיוך גדול. הרמקולים האלה המשיכו לשרת אותי בהנאה עוד יותר מחמש עשרה שנה אחר כך, גם כשירדו אחר כבוד מהסלון למקלט מסיבות אסתטיות.
כשחזרתי לאחוזת הסטריאו כמה ימים אחר כך לספר לליאל כמה אני מאושר מהרמקולים הוא אמר לי
"אתה יודע, הבחור היה קשור לרמקולים ולא כל כך רצה למכור. הוא מתחרט שמכר אותם. אם רק היית מתחיל להתווכח על המחיר הוא היה מנצל את ההזדמנות ולא מוכר בכלל"
אחת קטנה 695934
אכן סיפור יפה. תודה. אבל בגלל הרזולוציה של התמונה, לא הצלחתי לפענח באיזו חברת רמקולים מדובר. תגלה?
אחת קטנה 695942
אלה KEF 105.2 שלי כנראה יחסית מתחילת סדרת הייצור
אחת קטנה 695947
אח, לי יש זוג רמקולים של KEF שההורים שלי קנו יד שנייה באייטיז, והם משאירים אבק לרמקולים חדשים וחדישים יותר.
אחת קטנה 695973
תודה. ה-KEF (הפשוטים יחסית) שהיו לי פעם נשמעו דווקא לא משהו.

אני זוכר את "אחוזת הסטריאו" ליד חורב בסביבות 1991-92, ואחרי קפיצה של הרבה שנים, ברחוב מוריה ליד הפנייה לכבביר. אבל יש לי גם זיכרון מעורפל של החנות (לא זוכר אם מסוף שנות השמונים או מאמצע התשעים) במוריה בין רח' צפרירים לרח' הספורט, בצד של כרמליה. יכול להיות?
אחת קטנה 695976
אני זוכר אותם במרכז זיו בשנת 86', בחורב ב 93' ובמוריה לפני הפניה לכרמליה ב 2003 (הוא חטף נזק רציני מהפיגוע בקו 37)
אחת קטנה 695997
כן, בדיוק ליד המקום של הפיגוע. אז הזיכרון המעורפל שלי נכון, והחנות היתה שם אפילו יותר שנים משחשבתי.
אחת קטנה 696419
גם אני אהבתי מאד את ה-KEF שהיו לי. לא זוכר מה המודל, הם היו גדולים אבל לא נראו כמו בתמונה שלך. הם משרתים קרוב משפחה רחוק עד היום.
אחת קטנה 700702
הבן הגדול שמע את הרמקולים מהסיפור (ילידי 79'!) ולמרות שהוופרים נשמעו גוססים הילד התאהב בצליל. לקחתי אותם אחר כבוד לתיקון בתל אביב. מצפים לחזרתם לשימוש בשבוע הבא.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים