|
ואולי הפתרון הנכון הוא מדידת ההפרשים. הניקוד שאצן יזכה לו הוא בכמה זמן הקדים את האצן הבא אחריו. כך בכל פעם יכול להיות מישהו "הטוב בדורו", ותאורטית שיאים יכולים להשבר למשך זמן רב יותר (אם כי, פרקטית, גם כאן יש חסם עליון, בהנחה שהמקום השני לא הופך להיות חלזון). עדיף אולי להשוות לממוצע של כל עשרת הראשונים, כדי למנוע מצב שבו מישהו לא זוכה לקרדיט שהוא ראוי לו רק בגלל שבמקרה יש שני "גדולי הדור" מעולים.
מה שמעניין בשיטה הזו זה ש(א) היא חסינה לשימוש בסטרואידים: אם כולם משתמשים, אין לך כל יתרון יחסי, ו(ב) אפשר להחיל אותה גם על תחרויות עבר. בן ג'ונסון סיים עם 9.79 שניות, לעומת קרל לואיס שסיים עם 9.91? אז ג'ונסון זכה לניקוד של 0.12 שניות, מרשים לכל הדעות (נתעלם לרגע מהפסילה שהגיעה אח"כ). כשיוסיין בולט קבע את שיא העולם הנוכחי בברלין 2009, זמן הסיום שלו היה 9.58 שניות, ובמקום השני היה טייסון גיי, עם 9.71 שניות. בולט זכה ל-0.13 שניות יתרון, והוא (ע"פ המדד הזה) טוב יותר מג'ונסון. שוב, אני מניח שהתוצאות מעניינות יותר אם משווים את האתלט לכל תשעת האחרים שרצים איתו בגמר, אבל אין לי את הנתונים האלה זמינים כאן.
|
|