בתשובה לרון בן-יעקב, 12/10/17 15:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שיש טיעון כללי יותר - נשים מרוויחות פחות מגברים, אפילו כשהן עובדות באותן משרות בדיוק. מבלי להיכנס לדיון הסבוך למה ואיך זה קורה, הבה ניקח זאת כנתון. כיוון שכך, העלאת גיל הפנסיה (ששקול כמדומני להורדת סכום הקצבה) פוגעת בקצבת הפנסיה הממילא יותר נמוכה שלהן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההפך - בשיטת הפנסיה הצוברת, בהנחה שאתה מצליח לעבוד עד גיל הפנסיה, העלאת גיל הפנסיה מביאה להגדלת הקצבה. בויכוח הנצחי ב''מרקר'' זה מה שמירב ארלוזורוב חוזרת ומדגישה, וכנגדה זהבה גלאון חוזרת ומדגישה את מה שרון כתב, שרבות מדי מהן לא מצליחות לעבוד עד גיל הפנסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאם תעבוד יותר שנים תחסוך יותר כסף. זאת בדיוק הסיבה בגללה בכלל מעלים את גילאי הפנסיה לכולם, כי חוששים שמה שצברו לא יספיק (הכנס משפט עם 'אקטוארית' כאן). אבל הענין הוא, נראה לי, שזה מקצר את מספר השנים שתקבל פנסיה, ולכן מסך הכל ייתכן שהסכום שתקבל יקטן. לכן, ייתכן שאישה שתקבל 7000 שח בחודש מגיל 62 עד שמונים תקבל בסך הכל יותר מאישה שעבדה עד גיל 8000 שח בחודש מגיל 67 עד גיל שמונים. אם נקצין את הטיעון שלך עד אבסורדום, נגלה שהעלאת גיל הפרישה לתשעים תאפס את קצבת הפנסיה לרוב רובה של האוכלוסיה. ואני מניח שאתה לא בעד ביטול קצבת הפנסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נקצין את הטיעון שלך אד אבסורדום נגלה שצריך להוריד את גיל הפרישה לעשרים. החישוב בפנסיה צוברת הוא שלוקחים את הצבירה בעת הפרישה, ומחלקים לקצבה חודשית לפי מספר החודשים שנשארו לחיות על פי תוחלת החיים הצפויה בעת הפרישה. בממוצע, אם כך, מה שמקבלים הוא בדיוק הצבירה (עד כדי חוסר דיוק של האקטואריה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כי קרנות הפנסיה לא יעמדו בזה, כמובן. נקודת האיזון הנבחרת אמורה להיות באזור האיזון בין יכולתן של הקרנות, והמדינה לצורך הענין, לעמוד מאחורי ההתחייבות הפנסיונית, לבין הרצון לתמוך ככל האםשר באוכלוסיה המזדקנת. אבל מזה ברור שכשנקודת העבודה משתנה לכיוון העלאת הגיל, זה בכיוון של הורדת התנאים לפנסיונר ושיפור המאזן - והרווחים - של הקרנות והמדינה. בל נשכח גם שכל אחד יכול וולונטרית 'להעלות' את גיל הפרישה שלו על ידי המשך עבודה והגדלת הקצבה העתידית שלו לחטדש. אגב, כדי שהטיעון שלך יחזיק מים, מקדם הקצבה לנשים ולגברים כיום צריך להיות שונה משמעותית, בשישים לערך, שהוא הפרש החודשים בין גילאי הפרישה. האם זה המצב? גיגול קצר מרמז שיש הפרש, אבל הוא די קטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''כל אחד'' יכול להעלות וולונטרית את גיל הפרישה. הוא צריך למצוא מישהו שיעסיק אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בתחום בו אני עובד, המטלה של למצוא מישהו שיעסיק אותך רלוונטית למדי גם לפני גיל הפרישה. בעצם זה כך בכל תחום, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א, נכון. ב, ובכל זאת - השמועות מספרות שלמבוגרים קשה יותר למצוא עבודה, ודאי כשהם לקראת גיל פרישה, גם בגלל נטיות מעסיקים, וגם בגלל מאפיינים גילאים (אדם צעיר בד''כ יכול יותר בקלות לעבוד בעבודה פיזית, למשל, או בעבודה שדורשת כישורים של מהירות תגובה ולמידה וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אכן, ובכל זאת אני מתקשה למצוא את ההבדל המשמעותי בין גיל 64 לגיל 67, ולמה דוקא הגדרת גיל הסף הזה בחוק מובילה לפתע פתאום לירידה משמעותית ביחס המעסיק. אם אין ירידה כזו, אז מעסיק שיפטר מישהו בגיל 64, יקטין את הפנסיה העתידית של אותו איש, ליבנו עליו, למרות שהחוק היבש מציין דוקא את גיל 67 כגיל הפרישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי מדובר בגרף עולה. כלומר ככל שאדם מבוגר יותר, כך יש ירידה ביחס המעסיק (ועליה בקושי למצוא עבודה). אז למה 64 כן אבל 67 לא? כי 64 זה המצב הנתון (וכי גם ככה יש קושי צפוי בקרנות הפנסיה בעתיד הנראה לעין) וצריך למתוח קו איפשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. 67 הוא המצב הנתון לגברים ו־62 לנשים (אמור היה להיות 64, אבל גם זה מעוכב בכנסת). בהמשך נשים חיות בממוצע זמן רב יותר. אם מדובר על פנסיה תקציבית, אין בעיה. אם מדובר על פנסיה צוברת: יש פחות שנות צבירה ויותר שנות פרישה. בפנסיה צוברת הקושי עובר, בסופו של דבר, לעובדים ולעובדות. וכן, יש גם את ביטוח לאומי, שימשיך להיות פנסיה תקציבית, ובעתי הנראה לעין יהיה בצרות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |